בעוד חוק הגיוס נושף בעורפה של הקואליציה ומעורר סערה ציבורית, תוכנית “משרתות באמונה" של עמותת “אלומה" עובדת מפרוץ המלחמה מסביב לשעון כדי להתמודד עם כמות הפניות של צעירות דתיות המעוניינות בשירות צבאי או חפצות בביטול הפטור מגיוס כדי לעשות שירות משמעותי.
“מאז ה־7 באוקטובר ישנה עלייה משמעותית בכמות הפניות של בנות דתיות הפונות אלינו כדי להכינן לקראת גיוס", אומרת הדס יונתן, מנהלת תוכנית “משרתות באמונה", עמותת "אלומה". “אם בימים רגילים מתקשרות חמש בנות בשבוע כדי להתעניין, אז אחרי ה־7 באוקטובר התקשרו חמש בנות ביום. הייתה תחושה שהרבה בנות שהיה להן חלום על צבא וויתרו עליו – החליטו בעקבות המלחמה לחזור ולהתחבר לחלום שלהן, להתייצב ולהתגייס".
“משרתות באמונה" היא תוכנית שמפעילה עמותת “אלומה" החל משנת 2002, כחלק מפעילות העמותה להרחבת המוביליות החברתית בקרב צעירים וצעירות ויצירת הזדמנויות שוות בצומתי קבלת ההחלטות. התוכנית עוסקת בחשיפה מוקדמת של ההזדמנויות והאתגרים במהלך השירות הצבאי, בהעברת מידע זמין, אמין ועדכני הרלוונטי לבת הדתייה ולסובבים אותה, וכן בהכוונה לשירות משמעותי המשלב בין צורכי המערכת, רצון המתגייסת ושמירה על זהותה כשומרת מצוות. במהלך השירות צוות התוכנית זמין לסייע בכל סוגיה הקשורה לצרכים הייחודיים של כל חיילת שומרת מצוות.
“מפחדות וצריכות עידוד"
“הרעיון שעמד מאחורי הקמת התוכנית הוא שצעירות דתיות פנו אלינו ואמרו: אנחנו רוצות להתגייס אבל אין לנו עורף, אין לנו גיבוי, אין לנו מידע ואין לנו תמיכה", אומרת יונתן. “מערכת החינוך הדתית אומרת לכל נערה דתייה שמקבלת צו ראשון ללכת להצהיר שהיא דתייה כדי לקבל פטור משירות צבאי. בעצם ‘מורידים’ את הנערה הזו מהרכבת. הנערות האלה רוצות להתגייס אבל הן מפחדות וצריכות שמישהו יעודד אותן, יחזיק להן את היד וילווה אותן. לאורך השנים זה מה שהתוכנית עושה, מלווה את הבנות, מכינה אותן לצו ראשון, לקראת המיון הצבאי, מסייעת במילוי שאלוני העדפות. מעבר לזה אנחנו מקיימים אירועים נוספים וסדנאות לבנות על מה זה אומר לשרת במערכת הצבאית, מה זה אומר להיות דתייה בתוך הצבא. צריך להבין שרוב הבנות גדלו בחינוך נפרד רק עם בנות, ועכשיו בצבא הן פתאום נכנסות לתוך מערכת שהן לא מכירות, עם התנהלות בחברה של בנים ובנות בני גילן. בזמן שהן בשירות אנחנו מקיימים ימי עיון ומלווים יותר מרחוק, כי התפקיד הזה הוא של הרבנות. הליווי האישי שלנו הוא עד הגיוס".
איך את רואה את היענות הבנות הדתיות בשנים האחרונות?
“האחוזים עולים משנה לשנה. התחלנו ללוות בנות דתיות כשהמצב היה 25%־20% בנות דתיות שמתגייסות, כעבור עשור עמדנו על קרוב ל־30% וערב ה־7 באוקטובר זה עמד על 35% והשנה הנוכחית עוד לא נגמרה. ההערכה היא שנגיע לסביבות 40% או אפילו נחצה זאת, אבל גם אם 50% מהבנות הדתיות יתגייסו לצבא זה לא אומר שסיימנו את העבודה. המציאות היום היא שבאזורים מסוימים בארץ יותר בנות מתגייסות כי זה יותר מקובל אצלן ויש לכל נערה שמתלבטת שכנה או חברה שהיא יכולה לשאול אותן, ועדיין יש מקומות שבהם הגיוס הוא ‘לא’ אחד גדול".
אנחנו מדברים בשבוע גורלי עבור “חוק הגיוס". מהי עמדתך בנושא?
“אני חושבת שיש בנות שבאמת הצבא לא מתאים לאורח החיים שהן גדלו בו, ועל זה אני לא מתווכחת. אבל אני רוצה להעביר את הנקודה שכל אחת שרוצה להתגייס – שתעשה זאת. שלא יהיה אף אחד שיגיד לה ‘את לא יכולה לעשות את זה’, ‘את תתקלקלי בצבא’, ‘הצבא יהרוס לך את אורח החיים הדתי’ וכו’. אני רוצה שכל ילדה דתייה במדינת ישראל תדע שהיא יכולה לעשות שירות צבאי בצה"ל. אם היא באמת חושבת שהיא לא יכולה אני מכבדת את זה, אבל אם היא לא מתגייסת כי מישהו אמר לה שהיא לא יכולה - זה לא מקובל. האפשרות והבחירה צריכות להיות אך ורק בידיה ולא בידי אף אחד אחר. כשאמא שלי התגייסה בשנות ה־60 אמרו לסבא שלי, יוסף בורג, שהיה יו"ר המפד"ל: ‘אתה לא מפחד שהילדה תתקלקל בצבא?’, והוא אמר: ‘לא, אנחנו סומכים על החינוך שנתנו לה 18 שנה’. כך היה גם כשאני התגייסתי".
פעילויות התוכנית כוללות בין השאר מוקד מידע, הסברות בבתי ספר ובחוגי בית, פעילות גדנ"ע, סמינר לבנות י"ב, כנסי הסברה לקראת שירות, ימי עיון תורניים לחיילות בשיתוף הרבנות הצבאית, פרויקט שי לחיילות לקראת החגים, פרויקטים מקוונים ועוד. התוכנית מלווה הן בנות דתיות שעוד לא קיבלו צו ראשון אך מעוניינות להתגייס, הן בנות שקיבלו צו ראשון והן בנות שהשיגו פטור משירות צבאי אבל החליטו לבטל אותו כדי לשרת.
"תחושת שליחות אחרת"
רות זיטר (18 וחצי), צעירה דתייה מבנימין, התגייסה לפני כחצי שנה לשירות לאומי במשרד הביטחון. בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר החליטה לשנות כיוון והשבוע היא מתגייסת כלוחמת לתותחנים. “התחלתי בשירות לאומי, ויומיים אחרי ה־7 באוקטובר החלטתי לבטל את הפטור ולהתגייס, אז בדקתי בגוגל איך אני יכולה להתגייס כי אני דתייה ורוצה לשמור על הדתיות שלי בצבא", היא מספרת. “בחיפוש בגוגל נחשפתי לתוכנית ‘משרתות באמונה’ ונשות התוכנית עזרו לי בכל דבר, הציפו אותי במידע ועזרו לי. שבוע אחרי כבר ביטלתי את הפטור שלי כי הרגשתי שממש חשוב לי לתרום למדינה בפן הפיזי. שירות לאומי זה מדהים והייתי במקום משמעותי, אבל הרגשתי שאני רוצה לתרום יותר. זו תחושת שליחות אחרת שאי אפשר להסביר אותה במילים. החלטתי שאני הולכת להיות לוחמת. לא רציתי להיות ג’ובניקית כי זה לא באמת שירת את השאיפות שלי. הרגשתי ש’משרתות באמונה’ נותנת לי גב לעשות זאת".
איך הסביבה שלך קיבלה זאת?
“הסביבה מאוד קיבלה את זה ותמכה. ברור שהיו כאלה שהרימו גבה ואמרו לי ‘למה את עושה את זה? דתיות לא צריכות לעשות צבא’, אבל זה לא שלא ציפיתי לתגובות כאלה. בסוף, כשאתה בטוח בדרך שלך, אתה לא רואה בעיניים, אז זה לא משנה מה הסביבה חושבת, כל עוד אני בטוחה בכך שבע"ה אני עושה את הדבר הנכון. בכלל אני חושבת שלהתגייס ולתרום למדינה זו זכות, וכל מי שיש לו את האפשרות - שיתגייס. זו שליחות מדהימה להגן על המדינה המדהימה שיש לנו, עם כל התסבוכות שבה, וכבת דתייה אני מרגישה שזו שליחות כפולה גם להביא את הציבור הדתי לצבא ולנסות להציג אותו בצורה יותר חיובית ממה שמציגים אותו, בייחוד עכשיו עם כל הבלגנים שיש עם חוק הגיוס".
מ’ (19), מיישוב בדרום הר חברון, למדה באולפנת ערד ועשתה שירות לאומי במרכז קליטה דרך גרעין בני עקיבא. בדצמבר האחרון החליטה לבטל את הפטור, התגייסה באמצע החודש שעבר והגיעה לחיל האוויר לתפקיד מסווג. “שנה שעברה עשיתי שירות לאומי במרכז קליטה של עולים מאתיופיה עם פטור, וכשסיימתי את השנה, באוגוסט 2023, בחרתי להיות בבית ולחשב קצת מסלול מחדש", היא מספרת. “לא רציתי להמשיך עם הזרם של שנה שנייה שירות והיססתי אם להתגייס לצבא או פשוט להישאר עם הפטור. כשפרצה המלחמה היא חיזקה עבורי את המחשבה על גיוס לצבא, וכיוון שלאורך הדרך הייתי בקשר עם עמותת אלומה, משם זה התגלגל. בשנייה שפרצה המלחמה ידעתי במאה אחוז שזה מה שאני רוצה לעשות, היה ברור לי שהמשך השירות שלי צריך להיות בצבא. באופן אישי הרגשתי שאין מקום אחר שאני רוצה להיות בו כרגע. לצורך העניין יכולתי ללכת ולטייל כי יש לי פטור, אבל ידעתי שאני מוכרחה להמשיך את הדרך שלי בצבא. עכשיו אני משרתת בחיל האוויר בתפקיד רגיש ואני מרגישה גאווה על כך".
מ’ מבקשת לסכם את הראיון עם מסר: “בנות דתיות שמתלבטות לגבי שירות צבאי או פטור צריכות להבין שאפשר דרך הצבא להגיע למקום טוב ומשמעותי ולא לוותר לעצמן בגלל ספקות ואי־ודאות או בגלל שאומרים להן אחרת. אני מרגישה שיש את הליווי ואת התמיכה והסביבה שלי למדה לקבל את זה ולכבד את ההרגשה. היחס של החברה הדתית השתנה מאז המלחמה. התקופה הזו מאוד מחדדת את הסיבות שלשמן אנחנו מתגייסות ולמה כן צריך לבוא ולהתגייס, עם כל הקושי שבדבר. זו הדרך הכי טובה לתת מעצמך למען המדינה".