צבי חסיד הוא  בן 52, נשוי, אב לשבעה, וסב לשישה, עד לא מכבר התגורר במרכז העיר תל אביב, ולאחרונה בבני ברק. צבי מתנדב בארגון זק"א מזה כ-20 שנה וכיום מכהן כמנכ"ל זק"א תל אביב, יחידה המטפלת באלפי אירועי חסד של אמת בשנה. במסגרת ארגון זק"א, הוא מכהן גם כיועץ למנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר.

"סיכמנו שנירה לעצמנו כדור בראש אם יתפסו אותנו": הסיפורים של תושבי העוטף שלא יאמנו

את השירות הצבאי מילא ביק"פ צפון, יחידת הקבורה הפיקודית ושימש שם כראש חוליית זיהוי חללים. התפקיד הוביל אותו לעיסוק בחללים, וסלל את דרכו לעשייה במסגרת זק"א תל אביב. חסיד שירת במלחמת לבנון השנייה, היה שותף להעברת בית הקברות לחללי אויב, אותו אתר שהועבר בשנת 2000 מאזור גשר בני יעקב לתחומי מחנה צה"ל בעמיעד. שם נקברו בין היתר גופות של אנשי חיזבאללה שנהרגו במלחמת לבנון השנייה. הטיפול בגופות חללי האויב וקבורתן הנו באחריות אגף כוח אדם בצה"ל והרבנות הצבאית הראשית. משם הוצאו גופות אנשי חיזבאללה מקבריהן, כתמורה בעסקאות להשבת חטופים וחללים ישראלים מלבנון. חסיד היה בין אלה שהכינו את גופות המחבלים בעסקת חילופי השבויים אז. למרות היותו פטור ממילואים חתם על התנדבות למילואים ומשרת עד היום, כאיש זיהוי חללים בצה"ל. כעת במלחמת חרבות ברזל, צבי הוביל את נושא הטיפול בחללים האזרחיים במחנה "שורה". הוא פעל סביב השעון במחנה, כולל בשבתות והפעיל מאות מתנדבים לסיוע בזיהוי, במשימות הקשות ביותר, ובקבורת החללים לאחר מכן.

בעבודתו הוא אחראי על פרויקטים מיוחדים בחברה קדישא הגדולה בעולם - חברה קדישא תל אביב יפו. הפרויקטים  הם למשל, שילוב מתנדבים בעבודת החברה בעתות לחץ, או בעריכת לוויות לגלמודים. צבי מנהל את מבצעי החסד של החברה, כמו חלוקת קמחא דפסחא לאלפי משפחות מידי שנה, בהיקף של כ-8 מיליון ש"ח. בנוסף הוא מכהן כמזכ"ל קריית "בית יעקב" תל אביב, בו מרכז ההכשרה וההשתלמות הגדול ביותר לנשים חרדיות. בעברו היה מנהל לשכתו של הרב משה זאב פלדמן, יו"ר ועדת הכספים ויו"ר אגודת ישראל.

חסיד מרבה בחסדים, מלבד בזק"א הוא מתנדב קבוע גם כחובש בכיר במגן דוד אדום. בארגון זק"א ת"א מתנדבים כיום קרוב ל-600 איש, מתוכם כ-100 ביחידת ג'יפים לאיתור חילוץ והצלה וכ-80 ביחידת צוללים מובחרת לחילוץ והצלה בים. ליבת פעילות ההתנדבות היא חסד של אמת, סיוע למשפחה בכל מקרה פטירה מחוץ למוסד רפואי וכמובן באירועי אסון.

בשגרה, בכל מקרה מוות מחוץ למוסד רפואי מגיע מתנדב, מסייע למשטרת ישראל בחקר האירוע ובשלילת חשש לאירוע פלילי. המתנדב ממשיך ומסייע בהמשך למשפחה בכל מה שנדרש, כולל פינוי בחינם מחוץ לעיר במידה ולכך המשפחה זקוקה. צבי אומר ש"כשנפטר לאדם קרוב, הוא מאבד עשתונות וברגע שיש אדם מוסמך המגיע במדי זק"א לסייע במידע ובהכוונה, זו עזרה שלא תסולא בפז". באירועי אסון ומוות בלתי טבעי, המתנדבים דואגים לכבוד המת, באיסוף ממצאים ודם החייבים בקבורה ובטיפול בכל האירוע, לצד חוקרי הזירה. החשיבות בעיניו ברורה: "אין משימה בתחום המוות שאנו לא ממלאים, מפתיחת קברים לצרכי חקירה או טעות בקבורה ועד סיוע בהורדת נפטר כבד מבית לכל אמבולנס דורש".

מתנדבי זק''א תל אביב (צילום: דוברות זק''א תל אביב)
מתנדבי זק''א תל אביב (צילום: דוברות זק''א תל אביב)

לא הרבה יודעים, אבל חלק מהמתנדבים בזק"א הם אנשים מבוגרים מעל גיל 80. צבי מוקיר את פועלם. "המתנדב דן לונטל למשל, הוא יהודי בן 86 עם נינים ובני נינים, גם בז' אדר האחרון עלה אתנו לקברים הנרצחים בשביעי באוקטובר בשפיים, לתפילה ובקשת סליחה, אדם נמרץ ותאב עשיית חסד, מגיע לכל קריאה בעיקר לסייע בטהרות בעת לחץ בבתי עלמין".

לעומת זאת, מתנדבים צעירים לא מתקבלים לארגון. חסיד מסביר: "יש תקנה מזמן ה"חתם סופר" שאדם לא נשוי לא יטפל במת, כך שאנו מקבלים רק נשואים. ישנם אין ספור פניות להתנדבות מצעירים לא נשואים בגלל האקשן והסקרנות, בעיקר אחרי אירועי השביעי באוקטובר אבל זו אחת מתקנות הארגון שאיננו חורגים ממנה".

מאז השבת השחורה ביום "שמחת תורה", מתנדבי זק"א עסוקים עד צוואר בהתמודדות עם חללי ישראל במלחמת "חרבות ברזל", שהחלה בטבח ביום שמחת תורה. כך חסיד מתאר את פעילותם: "המתנדבים מסתכלים למוות בעיניים ועמדו מול הזוועות, שמוח אנושי לא יכול לקלוט ולהאמין. הם פעלו מסביב לשעון באיסוף גופות, במצבים הנוראים והקשים ביותר ובמלאכת הזיהוי הנעשית יום ולילה לצד אנשי המז"פ והרבנות הצבאית במחנה "שורה" ובמכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. רכבי הארגון – האמבולנסים אמונים על שינוע של החללים לקבורה לכל מקום בארץ.

כאמור, צבי חסיד ניהל את מחנה שורה א' מטעם משרד הפנים, הקולגה שלו, המתנדב ערן קוזחי ניהל את שורה ב'. ניכר שצבי מודע לחשיבות עשייתו: "עשינו מבצע של "להשלים את הפאזל" לאיסוף ממצאים שנמצאו פזורים בשטח והעברתם למכון לרפואה משפטית, אנו אחראים על הכנסת שיוכם לקברים".

הוא מספר שהארגון שלהם פעל במשך חודשים ארוכים בלעדית, בכל תהליכי הזיהוי והטיפול בחללים ואף זכה על כך, גם כן באופן בלעדי, לתעודות הוקרה, ממשרד הפנים,  המכון הלאומי לרפואה משפטית, השר לביטחון פנים, משטרת ישראל, הרבנות הצבאית ועוד תעודות הוקרה והערכה. "כשבכל מקום שכחו כמעט מהמלחמה, המשכנו לספור גופות ולהתעסק סביב הנושא בשקט, בענווה ובדיסקרטיות המתבקשת".

מתנדבים מהארגון החלו לפעול בקיבוצי העוטף מיום למחרת האירוע באופן עצמאי, ירדו עם אמבולנסים ואספו חללים לצורך העברתם למחנה שורה. במחנה שורה עצמו התחילו לסייע במוצאי השבת. הפעילות טרם הסתיימה, עד היום ישנן קריאות מאזרחים לאיסוף ממצאים ואנו מוציאים לשם צוותים. כמו כן, יש להם משימות קבורה, גם בקיבוצי העוטף.

חסיד הוא איש מאמין והוא טוען שאירועים חיזקו אצלו את האמונה. הוא מצטט לנו מספר תהילים, "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר - שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר", שכן ההגנה על אותה עיר לא תועיל, והעיר תיפרץ. אין הסבר אחר מבחינתו למחדל.

 "מאד קשה לתרגם את זה למילים", מנסה חסיד להשיב לנו לשאלה, מה השוני בפעילותם בחודשים האחרונים סביב האירועים במלחמה. ההיקף, זה ברור, אבל חסיד מוסיף שלא רק. זה גם "אופי הרציחות וההתעללות בגופות, משפחות שלמות שהגיעו והפרדנו, לפי משפחות וגילם של הנרצחים. זו זוועה שלא הורגלנו אליה, למרות הניסיון הרב. עמידה מול משפחות שבאו והתעקשו להיפרד מיקירם למרות שהיה גוש פחם, אלו דברים שקשה לעמוד מולם".

מתנדבי זק''א תל אביב (צילום: דוברות זק''א תל אביב)
מתנדבי זק''א תל אביב (צילום: דוברות זק''א תל אביב)

שאלנו, על מה מדברים ביניהם הצוותים, בעת ביצוע המשימות? חסיד משיב שבזמן ביצוע המשימה אין זמן לדיבורים ומחשבות. "אתה עובד כמו אוטומט, עבדנו סביב השעון, ימים ראשונים ישנו באוטו ובקושי אכלנו, היינו יום ולילה, חול ושבת, מסביב לזיהוי הגופות והמטרה שלך לזרז כמה שיותר את התהליך. המחשבות שלא עוזבות מגיעות אחרי..."

מה חיזק אותו?  "הידיעה שאתה עושה משהו שלא כל אחד יכול לעשות נותנת מוטיבציה רבה". הוא לא מזהה משהו שהחליש אותו, "אין חולשה במשימה. עובדים גם ללא תנאים". 

חסיד מעדכן שמאז השתתף בכמה שולחנות עגולים של הפקת לקחים, כולל של מ"י ומשרד הפנים, "יש תובנות כמובן ותמיד כולם רוצים להשתפר" הוא אומר ומוסיף: "הדבר המרכזי שאני הייתי שם עליו דגש הוא הצורך לאסוף יותר מידע ולתעד את האירועים באופן פרטני של כל גופה, גם לצרכי חקירה וגם לטובת המשפחות שזוהי כל משאלתם לאחר האירוע."

המקרה שנגע לליבו ביותר היה של אבא שבתו נרצחה. "האב הביא עמו במכונית גופה למחנה וטען שזו בתו, מה שהתברר אחרי שלא".

תהינו איך הוא מתמודד עם הזוועות? צבי סבור שיש לו מנגנון פנימי שמסייע לו להדחיק מה שהיה ולהסתכל קדימה. "זה עובד בשגרה ועובד גם היום, למרות שהסיפורים והסרטונים שאתה רואה מציף לך דברים מול העיניים". לעשייה הזו של חסיד ומתנדבי זק"א האחרים יש מחיר נפשי כבד, למרות כל מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים שהם באופן אוטומטי משתמשים בהם. נעשה ניסיון לסייע להם מהבחינה הזו. סל של תכניות התערבות וסדנאות קבוצתיות באווירה חברתית הוצע להם, דבר שהקל על המתנדבים ליטול בהם חלק, הודות לאופן הצגתם כהווי חברתי וגיבוש המתנדבים. צבי משתף שהציעו  להם "בסיוע משרד הבריאות, וארגונים אחרים טיפולים מגוונים, ממפגשים פרונטאליים עם איש מקצוע, מעגלי שיח ודיקור סיני וטיפולים הומאופטיים טבעיים מלווה באווירה חגיגית, בבריכה, מסיבה, או הופעה של אמן במחצית הראשונה של הערב.  בנוסף, קיימנו סדנאות לבנות הזוג של המתנדבים שהפכו באחת לשותפות בתהליך הריפוי, בגירויים אלו פתחנו את ליבם לטיפול בנפשם של המתנדבים". 

למרות שמציעים ומאפשרים גם טיפול אישי במימון הארגון, לדברי צבי, "כמעט כל מתנדב שנשאל אם יחפוץ במפגש עם פסיכולוג או עובד סוציאלי, ישיב בשלילה, כי הוא "גבר", ו"מתנדב ותיק" ובעל ניסיון ושום דבר לא משפיע עליו ועוד כהנה וכהנה תגובות ספונטניות, שהמכנה המשותף להם הוא, הדחקת הסבל". הייתה היענות לטיפולים שהגיעו ממשרד הבריאות, גוף חיצוני שאפשר יותר דיסקרטיות. צבי מאמין שמבחינה ארגונית, ברגע שהטיפול משולב עם פעילות חברתית, הרבה יותר קל לשתף. קבוצות טיפוליות גם באות בחשבון. מבחינתו "בסוף הדיבוב והשיחה, ההוצאה החוצה של הדברים היא הטיפול הטוב ביותר ומעגלי השיח הם אחד האמצעים שאנחנו משתמשים בהם".

 חסיד רואה במתנדבי זק"א חלון ראוה לציבור החרדי, שרוב הישראלים מכירים בעיקר מסטיגמות וכתבות תקשורתיות מכלילות ומגמתיות. המפגש עם הציבור הכללי, מכל סוג שהוא, יהודים ושאינם יהודים מהווה לדעתו גשר וחיבור בין האנשים. גם מול משטרת ישראל השיח עם הציבור החרדי הגיע בעיקר באמצעות זק"א, שפועל עימם שכם אל שכם בשגרה ובחירום. הוא מזכיר "אנחנו פועלים כל השנה עם אנשי משטרה ונוצרה חברות קרובה מאד. הקשר הוא שליחות וכגורל משותף, אין מחיצות יש הערכה הדדית רבה בין המתנדבים שנפגשים עם הלוחמים". זה לא לימד אותו משהו שהוא לא ידע, "אני באופן אישי בצבא הרבה שנים ונפגש עם עולמות שרחוקים ממני ביום יום, בסוף שם אתה רואה באמת שעם ישראל זה עם אחד".

לגבי המתנדבים שלצדו, הוא למד "שאסור לוותר על שום מתנדב, גם אם אינו פעיל בשגרה". חסיד מאוד גאה בהם, "גילינו מתנדבים שפעלו כמו אריות במלחמה. שוב הוכחנו שניתן לסמוך אלינו במילוי כל משימה לטובת עם ישראל, עשינו את זה בקורונה, באסון מירון, עושים את זה בשגרה ועכשיו במלחמה."

יש לאיש החסד מסר לעם ישראל, שחשוב שנחשף אליו: "מעבר למחדל, לזוועות, לתחושת הכישלון, ולכל מה שמסביב למה שקרא לנו בשביעי באוקטובר. גילינו ערבות הדדית של עם ישראל בכל התחומים, הרצון לסייע, החבילות, המכתבים והאוכל שהעניקו לנו, העזרה בכל תחום מכל גווני הקשת היא דבר מדהים ונפלא שמאמת את הסיסמה שביחד ננצח – בכל תחום".