ביום שישי הבא, 12 באפריל, ייערך במרכז האקדמי רופין, בשיתוף מועצה אזורית עמק חפר ועיריית כפר יונה וביחד עם קהילת "חבר שלי לוחם", אירוע הוקרה ותמיכה עבור בנות ובני זוג של לוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים.
"ב־7 באוקטובר עוד לא הבנתי את גודל האסון", מספרת כהן, 24, מתל אביב, שעובדת בשטראוס בתקשורת פנים ומיתוג מעסיק וסטודנטית לתואר שני בייעוץ ארגוני. זה שמונה שנים היא בת זוגו של יהונתן, סרן בקבע, חובל בחיל הים. "אני רגילה לשבועות ארוכים שבהם בן הזוג שלי בצבא, אני יודעת מה זה להתמודד עם הזמינות הנמוכה והדאגות, אבל אז עוד לא חשבתי שיכול להיות שהמצב יימשך חצי שנה, גם לא חודש", היא מספרת. "כשפתחתי את הקהילה הכוונה הייתה שנוכל לחזק אחת את השנייה בלילות ברגעים הקשים. הקמתי קבוצת וואטסאפ, לאט־לאט נשים הצטרפו. כמה ימים אחרי תחילת המלחמה הייתי כבר עם מאות נשים בקבוצה, והיום אנחנו כבר כ־5,000 נשים, מעל שמונה קבוצות וואטסאפ, קהילת פייסבוק ועמוד אינסטגרם".
אם להתייחס לנשים לא נשואות, אומרת כהן, "קודם כל אגיד שהרבה נשים לא נשואות לא קיבלו התייחסות לאורך המלחמה, אם זה עדכונים שוטפים מהצבא כדי לדעת מה קורה, איפה הם נמצאים, רגע להוריד את תחושות הדאגה הבלתי פוסקות. אחד מהדברים שיצרנו למשל בקהילה הוא סיוע נפשי. יש לנו מטפלות רגשיות, פסיכולוגיות, יועצות. גייסתי מתנדבות שמסייעות ונותנות טיפולים בחינם לחברות הקבוצה. עברנו כבר את ה־500 שעות טיפול. זה רק מדגיש עד כמה הבנות זקוקות לאוזן קשבת, ואפילו לדעת איך מתנהלים כשבני הזוג חוזרים הביתה".
כהן אף הקימה מיזם התנדבותי, "עושות טוב ביחד", שבו חברות הקהילה מקבלות ברכות של לוחמות ולוחמים וכתובות של משפחותיהם, ואז הן מגיעות לאותן משפחות עם מארזי מאפים שהן אופות או קונות בצירוף הברכה מהלוחם למשפחתו. "אנחנו מבשרות הטוב", אומרת כהן ומוסיפה שהיא בטוחה ש"העובדה שאנחנו התחברנו ועוברות את זה ביחד גורמת גם לבני הזוג שלנו להיות רגועים יותר, לדעת שיש לנו עם מי להיות".
"תלשו את העוגן שלי"
"ארי הוא העוגן שלי ותלשו אותו ממני", היא מתארת. "כשהוא גויס חזרתי להיות אצל ההורים וחיפשתי מי שיבין אותי, שנעבור את זה ביחד. ארי היה במילואים ברצף כשלושה חודשים, גם בעזה".
“לא רק קבוצת תמיכה”
"אין שום מענה לבנות זוג של מילואימניקים לא נשואים, אין שום הכרה בזה. כל המדינה הייתה בהלם כשהחלה המלחמה, אבל לפחות כלפי נשים נשואות היו יותר התחשבות ואמפתיה", היא אומרת. "עבורי היציאה של עודד למילואים כה ארוכים הייתה זריקה למים. באופן אישי את לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה, הרגשתי בהלם. הייתי רגילה שהוא הולך למילואים לא ליותר מיומיים.
"היה לי מאוד קשה, לא היה עם מי לדבר, לקחו להם הרי את הטלפונים. הקהילה היא סוג של קבוצת תמיכה, אבל לא רק. זה גם פעילויות שונות, ואפילו הייתה לנו פגישה של ייעוץ כלכלי, איך מתנהלים עכשיו מבחינה הזו. בקהילה הזו פתאום הכרתי בנות שמרגישות מה שאני מרגישה, חוות את אותן התחושות. זה מאוד עזר לי".
התרעות פיקוד העורף