חברי קיבוץ ניר עוז, שלא מזמן קיימו עצרת במקום מושבם הארעי בקריית גת בקריאה לשחרור החטופים, קיימו גם הבוקר (חמישי) אירוע ייחודי. בחדר האוכל ההרוס מאז פרעות השבת השחורה, התכנסו לציין סדר פסח מוקדם ובו קראו לשחרור בהקדם של חברי הקיבוץ המוחזקים בשבי על ידי חמאס והג'יהאד האסלאמי. בני משפחות החטופים נשאו דברים באירוע.
עדויות מטלטלות מהטבח בניר עוז: "זה היה בסדר גודל של שואה"
חצי שנה למלחמה - רגעי האימה וחזרה להתכתבויות המצמררות | מיוחד
עופרי ביבס, אחותו של ירדן ביבס שנחטף לעזה יחד עם אשתו שירי ושני ילדיהם הקטנים אריאל וכפיר, הזכירה שאחייניה הם הילדים האחרונים שנשארו בשבי. היא שיתפה כי מרגישה ששכחו שהם שם: "כל רגע שלהם יכול להיות האחרון, ואולי הוא כבר היה", אמרה. "האם הם סובלים מקור או חום קיצוני? מרעב או צמא? מאלימות? לא מגיע להם פחד כזה, חוסר אונים כזה, כאב כזה".
היא הזכירה שיום הולדתה ה-33 של שירי ביבס יחול בליל הסדר, ותהתה בכאב ובאכזבה: "האם בחג בו בני ישראל יצאו מעבדות לחירות, בני משפחת ביבס החטופים יזכו לחירות? האם לא הגיע הזמן שהעולם כולו יזעק גם את צעקתם של אריאל וכפיר? זעקה לצדק, לאנושיות, לסופו של הסיוט הזה".
היא גם התייחסה לידיעה המזעזעת על הירצחו של אלעד קציר ז"ל בשבי, שהיה גם כן חבר ניר עוז, ודיברה על החשש שגבר בעקבות ההודעה על כך בשבוע שעבר: "לא יכול להיות שהם עוברים שם גיהינום רק כדי להירצח בשבי. חייבת להיות תקווה".
בשבת השחורה חטפו מחבלי חמאס את חיים פרי בן ה-80 מביתו, לעיני אשתו. פרי נחטף בלי התרופות שלו. בעת החטיפה הציל את רעייתו בתושייה. אסנת פרי, אשתו, שיתפה: "בימים כתיקונם היינו חוגגים כאן את חג הפסח, חג החירות. בימים כתיקונם האולם כולו היה ערוך בחגיגיות עם משפחות גדולות וקישוטים על הקירות. בימים כתיקונם ליל הסדר היה נפתח בשיר שיבולים שכתב עמירם קופר", אמרה על החטוף והמשורר בן ה-85 שגם הוא כלוא בשבי בעזה לאחר שנחטף מהקיבוץ.
היא הדגישה שהימים אינם כתיקונם ושהשנה חדר האוכל יהיה ריק מאדם. "לא יהיה מי שיחגוג חירות ולא יהיה מי שיעז לומר בכל רם 'חירות', כי אף אחד לא מרגיש כך. כבר יותר מחצי שנה שהקיבוץ שלנו לא שלם. הביאו את כולם אלינו לחג", חתמה את דבריה.
מיה גורן ז"ל הייתה הגננת והגורו-אימהות של הקיבוץ. ב-1 בדצמבר הודיעו בקהילת ניר עוז ובצה"ל כי היא נרצחה. עמיר אלפסה, אחיינה, סיפר: "מיה אהבה ודאגה לתינוקות ולילדים וגם להוריהם. כל כך מסורה שבבוקר ה-7 היא קמה מוקדם לסדר את גן הילדים לקראת שובם. שם מצאו אותה הטרוריסטים של חמאס. היא אישה קטנה ורזה. אבל כשהטרוריסטים ראו אותה, הם ירו בה וחטפו אותה לעזה. לאחר מכן רצחו את בעלה אבנר והכלב שלהם סקאר".
הוא אמר וקרא בעצב, "גופתה עדיין בעזה. כמו הרבה אנשים בקיבוץ המשפחה שלי איבדה כל כך הרבה. השבוע שמענו שחמאס רצחו את אלעד קציר בשבי. אנחנו רוצים שהחטופים יחגגו את החג איתנו ולא במנהרות אפלות של חמאס. תנו לאנשינו לצאת לחופשי!".
לאחר 91 יום בשבי חמאס, נודע כי תמיר אדר ז"ל, נכדה של יפה אדר שחזרה מהשבי, נרצח. גופתו עדיין מוחזקת בידי חמאס. אמו יעל אדר שיתפה: "חייתי כאן 30 שנים של בניית משפחה, קריירה ועיצוב חיי הבוגרים. ארבעת ילדיי הם דור שלישי לקיבוץ. תמיר בן 38 וניר בן 35 בחרו לגדל את ילדיהם בנוף ילדותם, בגנים בהם התחנכו".
"תכננו להיפגש בבוקר ואחה"צ להעיף עפיפונים כמו שעשינו. תמיר נכנס לממ"ד עם הדס והילדים. ניר נכנס עם בנותיו רני ונוגה. ומכאן התופת רק מתחילה. לא ידעתי שתימשך 185 ימים ועוד", אמרה בעצב. היא הוסיפה שתמיר נקרא להגן על היישוב, וסיפרה כי הוא יצא מביתו "מבלי להתלבט, מבלי להיפרד מילדיו ואשתו. הוא לא ידע שיצא לקרב אבוד מראש. הוא האמין בכל ליבו שהצבא תיכף יגיע. בכל כתביי אני מציינת שהוא נרצח, וכשהוא נפצע ונחטף פצוע הוא נרצח מהיעדר טיפול רפואי. זו הפקרה".
"אני מצפה לשמוע שתי מילים: 'סליחה' - על ההפקרה, ו'תודה' - על פועלו של תמיר", אמרה בכעס. "הקיבוץ, שהצעירים בחרו בו לבנות את ביתם נהרס והופקר. גן העדן הפך גיהנום. נכדיי נעקרו, שרדו - אף אחד לא בא להציל אותם. הם איבדו את אבא שלהם, ולא מבינים מדוע לא מחזירים אותו".
"ילדיי איבדו גם חברים, שנרצחו ונחטפו, ולא מצליחים כעבור חצי שנה לקיים שגרה מתפקדת. בתום חצי שנה, הגיעה העת לתיקון, להשיב את החטופים ולקבוע סל שיפוי על האובדן". היא התייחסה ליישוב מחדש של הקיבוץ ואמרה: "מי שיוכל לחזור לחיות בניר עוז יפריח שוב את המקום שיהיה גן עדן. אני חושבת על ארבל ואריאל... על דוד ושעה, אלכס, איציק וחיים. ועוד רבים. שהחירות נשללה מהם. אני לא צריכה לשאול מה נשתנה בלילה הזה".
ליעל חשוב היה לומר שכאשר תשיב את בנה לקבורה, תספר על גבורתו. היא סיפרה: "הוא נלחם מעל שעתיים במאות מחבלים והצליחו לעכב רצח וחטיפה של אנשים נוספים. תמיר הקריב את חייו למען הכלל".
ליאת אצילי ששבה מרצועת עזה, שמעה את הבשורה הקשה על הרצחו של בעלה אביב אצילי ז"ל יום לאחר שחזרה. ליאת עצמה נחטפה מהממ"ד לאחר ששהתה בו לבדה עם כלבת המשפחה. היא שיתפה: "בימים שחלפו מאז ה-7.10 הקפדתי לא לכעוס. אביב היה אומר שחוויה היא סיוט שנגמר וככה התייחסתי ל-54 הימים בהם ישבתי בדירה מעופשת בחאן יונס. עם החזרה מהשבי, המשימה הייתה להתמודד עם האבל על מותו של אביב. למצוא עבורי ועבור משפחתי משמעות במוות שלו".
"אני מורה להיסטוריה ולאזרחות. כל ההסברים שלי למצב ולמה הייתי רוצה שיקרה, באו מהמקום הזה. צריך לשחרר את החטופים לא בגלל סבלם בשבי אלא בגלל שזו חובתה המוסרית של המדינה". היא הוסיפה: "מותם של יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה סדק את השכנוע הפנימי שלי. מותו של יוסי שרעבי, אביה של יובל תלמידתי, הרחיב את הסדק הזה אבל מותו של אלעד קציר ריסק את מה שנשאר מהיכולת שלי לבנות טיעונים הגיוניים למצב הבלתי נסבל שנקלענו אליו".
"אף אחד מהחטופים אינו בטוח, כל אלה שעדיין בחיים נמצאים בסכנה מתמדת. אין להם זמן! אני לא מבינה איך מתנהל דיון על המחיר של שחרור החטופים, אמרה וקראה להנהגה לסיים את תפקידה, וזעקה: "תחזירו אותם הביתה, בלי תנאים, בלי היסוס, בלי שיקולי כדאיות".
ב-7 באוקטובר אחד מארבעה בני אדם בניר עוז, נרצח או נחטף על ידי חמאס. מדובר בקיבוץ שבו נורה בו אף כדור של צה"ל, ומתמודד עם ההשלכות עד היום. כמה ימים לאחר הטבח, בלילה שבין 14 ל-15 באוקטובר, מטוסי קרב של חיל האוויר ברצועת עזה חיסלו את בילאל אל-קאדר, מפקד כוח נוח'בה בגדוד חאן-יונס, שהיה אחראי על הטבח בניר עוז ובנירים. עם זאת, כ-30 חטופים מהקיבוץ עדיין נמצאים בשבי ומחכים לחזרתם.