שלום אני בן כספית ואני היום השוטר הטוב

אני נפרד לשלום מבוב סיימון, כתב המלחמות האמריקני יהודי הוותיק, איש "60 דקות" המיתולוגי, שנחלץ בחיים מכל המלחמות בחמישים השנים האחרונות, תמיד יוצא במסוק האחרון מסייגון, או נכנס במסוק הראשון לעיראק, תמיד בקו הראשון, תמיד עם חיוך על השפתיים ומקצוענות אינסופית, סיימון היה יהודי אוהד ישראל אבל עשה לנו לא מעט חיים קשים. 

הוא גם מתח עלינו ביקורת, אבל תמיד ידע לאהוב את המדינה היהודית בדרכו, לא מזמן עשה כתבת טלויזיה על הבועה התל-אביבית, וכששאל את ראש עיריית תל אביב רון חולדאי איך אפשר לחיות כשאלפי רקטות מכוונים בכל רגע נתון לעיר שלך, ענה לו חולדאי שהכל עניין של מזל, אפשר גם לצאת לכביש בניו-יורק וליהרג בתאונת דרכים, וזה בדיוק מה שקרה לסיימון אתמול בניו-יורק. להתראות בוב בשדות הקרב הנצחיים שלמעלה, תעשה חיים.
שלום, אני הילה קורח והיום אני השוטרת הרעה

920 שקל. זה הפיצוי שקיבל רב סרן יונתן קורן עבור 42 ימים שבהם שב מצרפת, עזב את העסק שלו וסיכן את חייו בעזה במבצע צוק איתן. 920 שקל על ההפסדים שספג כדי שיוכל להגן עלינו. הוא ביקש 30 אלף מקרן הפיצויים וזה הסכום שהיא הסכימה לתת. אני תוהה מה בדיוק הלך שם בישיבה שבה הוחלט דווקא על הסכום הזה, איך הוא חושב בדיוק, על סמך אילו קריטריונים?

אנחנו מאוד טובים בלזכור את הנופלים ולהיות מאוחדים בזמן הלחימה, לעמוד מאחורי החיילים, לחזק את ידיהם אבל למה לעזאזל שיונתן קורן יעזוב את הכל שוב בפעם הבאה, והרי תהיה פעם הבאה, ויבוא מחו"ל שוב לסכן את חייו? למה שיהיה הגב שלנו אם אנחנו לא נותנים לו גב בחזרה? שיהיה לנו בהצלחה.