בין מדליקי המשואות כטקס יום השואה שייערך הערב (רביעי) בקריית מוצקין יהיו גם סב ונכדו: הרמן לבר (90), שכל משפחתו נספתה בשואה, ידליק את המשואה עם נכדו תומר וינברג(35), שניצל מפיגוע החטיפה שבו נהרגו חבריו אלדד רגב ואהוד גולדווסר במלחמת לבנון השנייה ב־2006.



ביוני 1941 פלשו הנאצים לעיירה פודקמין שבפולין וטבחו ב־1,500 קשישים וילדים. הרמן לבר, שהיה אז בן 16, נשלח עם אביו ואחיו למחנה כפייה, ואילו הנשים נשלחו לגטו ובהמשך נרצחו בו. ״מי שלא הצליח לעבוד במחנה כמו שצריך נורה למוות או הושלך בחיים לבריכת חומצה במפעל הסמוך״, סיפר אתמול הרמן. במבצע בריחה נועז מהמחנה נרצחו גברים רבים, בהם גם אחיו של הרמן, שמאי. כשהוא פצוע קשה הצליח הרמז להימלט עם אביו ליערות. ״לפני פרידתי מאבי ביער, הוא השביע אותי כי אם אשרוד, אספר לכל העולם את אשר קרה ליהודים בעיירה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו״, סיפר הרמן.



הרמן הצטרף ביערות לצבא האדום, לחם בגבורה וקיבל עיטורים וצל"שים רבים. ק"מ ספורים לפני שמחלקתו הגיעה לאושוויץ, הוא נפצע קשה פעם נוספת. הרמן אושפז למשך שנתיים וחצי בבית חולים צבאי ועבר אינספור ניתוחים, ואלה הצילו את חייו. בהמשך הכיר את אנה ז"ל, וב־1962 הם עלו לישראל עם שני בניהם והתיישבו בקריית מוצקין. להרמן גם שישה נכדים ושלושה נינים.

אחד מנכדיו, תומר וינברג, שרד את התקרית הקשה שבה נחטפו אלדד רגב ואהוד גולדווסר.
וינברג, שהיה גם הוא בהאמר הצבאי שממנו נחטפו השניים, נפצע אז קשה מאוד ועבר שיקום ארוך. ״עד היום אני עובר טיפולים פיזיים ונפשיים", סיפר אתמול וינברג כשישב לצד סבו, "האמת היא שאת הכוחות אני שואב מהדמות האופטימית והחזקה של סבא. הוא גיבור בעיני. השיקום שלי והעוצמות שלי הם בזכותו. זה כל הזמן ישב לי בראש, מהרגע שהגעתי לבית חולים פצוע קשה ובטראומה נוראית. חשבתי שאם סבא שרד את התופת, גם אני אצליח. אם הוא עבר את הזוועות, נשאר אופטימי והקים משפחה למופת, גם אני יכול לעשות הכל".