גידי אילת, מג"ד הגדוד השלישי של הפלמ"ח, נפטר אתמול (שליש) בגיל 91, מסיבוך של דלקת ריאות, לאחר שאושפז בשבוע האחרון. ממשפחתו נמסר כי הוא היה צלול עד רגעיו האחרונים.
גדעון (גידי) אילת נולד בגרמניה ב-17 בינואר 1924, היה ממקימי קיבוץ בית אלפא, בה חי עד יומו האחרון. היה איש פלמ"ח בולט, מפקד הגדוד השלישי של חטיבת יפתח במלחמת העצמאות, חבר קרוב ואישי של מפקדי הפלמ"ח בני גילו כיצחק רבין, מולה כהן וחיים ברלב ז"ל ושל סטף ורטהיימר, יבדל לחיים ארוכים. לאחר שוך הקרבות והקמת המדינה, אילת היה פעיל בכיר בתנועת הנוער השומר הצעיר ובמוסדות הקיבוץ הארצי, וממייסדי המשמר האזרחי במשטרת ישראל. הלוויתו תתקיים היום בשעה 15:00 בקיבוצו בית אלפא.
אילת עלה בשנת 1933 עם משפחתו לארץ ישראל. הוריו השתקעו בתל אביב ואילו הוא נשלח למוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר העמק. שם שהה שנתיים והתוודע מקרוב לראשונה לתנועת השומר הצעיר. אחר כך למד בבית חינוך לילדי עובדים בתל אביב ובתיכון חדש. בשנות הנעורים הצטרף לקן השומר הצעיר בעיר ויחד עם בני גילו נמנה עם גדוד השדה שנועד להשלים את קיבוץ בית אלפא.
ב-1942 התגייס לפלמ"ח והוצב לפלוגה ה' בנען. בתום ההכשרה הבסיסית יצא לקורס מ"כים בכפר מנחם. בהמשך יצא לקורס מפקדי נשק כבד ושימש כמ"כ בפלוגה ה' בגבעת חיים. לאחר שסיים ב-1945 את קורס המ"מים של ההגנה, שנערך בג'וערה בפיקודו של יגאל ידין, התמנה לקצין ההסברה של הגדוד השני. בתקופת המאבק של תנועת המרי השתתף בפעולת פיצוץ גשר אלנבי כחלק מליל הגשרים, שם שימש כסגנו של חיים בר-לב .
בחלוף מספר ימים נעצר על ידי הבריטים במסגרת השבת השחורה והושם במעצר בלטרון, שם נכלאו אז מנהיגי היישוב ולוחמי מחתרות אחרים. ב- 1946 מונה להיות מפקד פלוגה ב' בגדוד השני, תפקיד שמילא עד סתיו 1947, אז השתחרר מהפלמ"ח והצטרף לחבריו בקיבוץ בית אלפא. עם פרוץ מלחמת העצמאות עוד עבד בקיבוץ, עד שגויס בינואר להיות מדריך בקורס מ"מים. זה היה קורס המ"מים האחרון של ההגנה במעבר לצה"ל והוא נערך תחת פיקודו של חיים לסקוב במחנה דורה בנתניה.
סגל הפיקוד של הקורס הקים עם הכרזת המדינה את חטיבה 7, בה פיקד אילת על פלוגה ד' בגדוד 72. את הפלוגה הוביל בקרבות לטרון. לאחר מכן חזר לאגף ההדרכה לתקופה קצרה ומשם שב לפלמ"ח כסגן מפקד הגדוד השלישי בחטיבת יפתח. כעבור שבועות ספורים התמנה למפקד הגדוד במקום משה קלמן ופיקד עליו במבצע יואב בנגב המערבי. תפקיד הגדוד היה לנתק את קווי הצבא המצרי באזור בית חנון, כשהמאמץ הצה"לי הכללי הביא לשחרור הנגב הצפוני וכיבוש באר שבע.
בתום המלחמה עבר למחלקת תכנון ומבצעים במטכ"ל, שם עבד תחת ישראל בר. ב-1950, לאחר שסיים קורס מג"דים, השתחרר מצה"ל. בשירות המילואים היה מג"ד בחטיבת כרמלי ובהמשך מילא תפקידים שונים בפיקוד הצפון. בשנות החמישים היה פעיל במחלקת הביטחון של הקיבוץ הארצי, תחילה כסגנו של שמעון אבידן ולאחר מכן כרכז המחלקה. בשנים 1966-1970 חזר לקדנציה שנייה בתנועה, במחלקה הפרסונלית. בשלב הראשון ריכז סמינר תנועתי בגבעת חביבה ובהמשך היה לראש המחלקה ולחבר במזכירות הקיבוץ הארצי. ב-1974 היה ממקימי המשמר האזרחי במשטרה יחד עם חברו מולה כהן. עד 1977 היה מפקד המחוז הצפוני בגוף זה בדרגת ניצב משנה. לאחר מכן עבר למשמר הגבול, שם היה קצין יישובים ארצי.
במהלך השנים מילא תפקידים שונים בקיבוצו. בין היתר היה פעמיים מזכיר, מנהל המפעל קבקור ורכז מנהלי בהמוסד החינוכי גלבוע. לאחר יציאתו לגמלאות עסק במחקר היסטורי, בעיקר סביב תקופת היישוב ושנותיה הראשונות של המדינה. אילת היה נשוי לרותי ואב לארבעה.
ח"כ איתן ברושי, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, אמר כי "גידי אילת היה מבוניה של המדינה. איש מוסר שבאישיותו גילם ערכים נעלים כלחימה והגנה על המולדת, התיישבות כערך, חתירה לשלום וחינוך הנוער. זהו דור שהולך ונעלם, וזה עצוב ומרגש, אך כה סמלי שהוא הלך לבית עולמו, דווקא ביום בו אנו מבכים את חללי מערכות ישראל, חלקם חבריו הטובים שליוו אותו לאורך כל חיו, ושחירפו נפשם למען עצמאות המדינה. יהיה זכרונו מבורך ומורשתו מונחלת לדורות".