ההיכרות בין פרופ' אהרן ברק, מי ששימש כנשיא בית המשפט העליון, לבין היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, היא לא ארוכת שנים. חודש אחרי המינוי היה זה ברק שהתקשר ליועץ החדש, איחל הצלחה ואמר שהוא עומד לרשותו.

״תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מורכב מאוד״, מסביר פרופ' ברק, מעמודי התווך של המשפט בישראל והיועץ המשפטי בשנים 1975־1978. ״תפקיד במציאות שהולכת ומשתנה והופכת ליותר ויותר מורכבת. לא הכרתי את וינשטיין לפני המינוי, לא מכיר את פרטי ההחלטות שלו ואת פרטי השיקולים, אבל מהסתכלות מהצד, של אדם שמכיר את התפקיד, אני יכול לומר שהוא ביצע אותו בהגינות, ביושר, במקצועיות ובא-פוליטיות״.

אמרו שיש לו נשמה של סנגור.

״זו לא טענה. מטרת התובע היא לא להרשיע, אלא להציב מערכת עובדות בפני בית המשפט, ובית המשפט צריך לקבוע אם יש הרשעה. תפקיד הקטגור הוא כמו הסנגור, לגלות את האמת, ואני לא רואה סיבה מדוע אדם שבא מהסנגוריה לא יהיה הקטגור המוצלח ביותר, כשם שקטגורים מוצלחים הפכו לסנגורים מוצלחים״.

בכל זאת, הוא ייצג בעבר את ראש הממשלה.

"זה אנושי שאתה מייצג מישהו ומזדהה עם התיק, אבל לא עם כל מה שהוא עושה. אני לא רואה סיבה מדוע עו״ד שייצג לא יכול לקבל החלטה בעניינו של אותו אדם. הוא לא יכול לבוא לאותו ראש ממשלה ולהגיד ׳אבל פה עברת עבירה׳? הכל פסיכולוגיה בגרוש של מי שלא מתמצא באחריות המוטלת על נושא התפקיד. פסיכולוגיה בגרוש של מי שלא מתמצא במערכת הנורמטיבית והמערכת האתית של נושא משרה כזו. כשהיועץ מקבל החלטה הוא יודע שאלף עיניים מסתכלות עליו מבחוץ ועוד מאות עיניים בתוך משרד המשפטים ויש גם את העיניים שלו, עצמו״.

מה דעתךעל גל הביקורת נגדו?

״תמיד יש ביקורת על התפקיד, וטוב שיש, השאלה היא צורת הביקורת ומידת הכבוד שנותנים למאמץ שהאדם משקיע. ברור שהחיים נהפכים ליותר מסובכים מאחר שמקרים שנחשבו אצל היועץ המשפטי כקשים הופכים אצל היועץ הבא לקלים, כי כבר יש החלטה, אבל החיים עשירים יותר מהמשפט, ותמיד יש דברים חדשים שבהם הוא צריך להכריע. אני חושב שוינשטיין עשה את זה בדרך הטובה ביותר. ייאמר לזכותו שהוא בחר בעוזרים נאמנים. יש לו צוות מצוין, כמו שלי היה״.

עדיין הביקורת הייתה קשה ומנומקת.

״מבקר לא מכיר את כל פרטי המקרה, וזה לא צריך למנוע ממנו לבקר, ובלבד שהוא מסביר לקהל ששומע, או קורא, שהוא לא מכיר את כל העובדות. אני לא רוצה למנוע ביקורת, אבל המבקר צריך לתת איזושהי חזקת הגינות ויושר שממנה עובד הציבור צריך ליהנות״.

היועץ יכול לטעות.

״כל אדם יכול לטעות. שופט, שר, כתב והוא נושא באחריות. תפקיד היועץ הוא בדיוק כמו שהיה בעבר, כך היה בזמנו של שמגר, כך בזמני ובזמנו של זמיר, ותמיד הפילו על היועץ את האחריות. כדי להעריך באופן מוסמך תפקוד של יועץ צריך מרחק היסטורי שבמקרה של וינשטיין אין אותו עדיין. ההתרשמות שלי היא מהמידע הפומבי שידוע לכלל הציבור״.

מה דעתך על הרצון לפצל את התפקיד?

״מי שרוצה לפצל, רוצה להרוס. המבנה של התפקיד אצלנו, העוצמה שיש לו נובעת מכך שכל הפונקציות נמצאות בידי אדם אחד, בוודאי כאן, מקום שאין בו תרבות שלטונית ואנשי שלטון נוטים לעשות הכל כדי לממש את סמכויותיהם עד הגבול המותר. היועץ המשפטי בעצם קובע את הגבולות. אם כל מה שהיה עושה זה לתת עצה, אז אף פעם דעתו לא הייתה נשמעת, אבל אם זו עצה שבה נאמר שאם תקבל החלטה כזו, יש פה עבירה פלילית, זה סיפור אחר לגמרי. יש גם לזכור כי היועץ המשפטי לממשלה נתון לפיקוח בג״ץ במסגרת עתירות המוגשות נגדו״.

כמי שהיה שם, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא כפוי טובה לדעתך?

״כפוי טובה משום שגם אם אתה עושה הכל לפי הדין, ביושר והגינות אז מי שמפסיד, לא נוח לו. אלה החיים. מי שהולך לשירות הציבורי מתוך מטרה לחיים קלים, עושה טעות. שירות ציבור, בוודאי בישראל, הוא אכזר, אבל מי שלא מסוגל לעמוד בזה, שלא ילך. מי שהולך לשירות הציבורי זוכה לסיפוק שאין שני לו - סיוע למדינה שלנו בשעותיה הקשות״. ♦