אבי טביב עובד בימים אלה במוסך שלו ליד גשר מעריב בתל אביב. הוא לא מתכנן לטווח ארוך, חי מהיום למחר. עוד מעט יתחילו במרחק מטרים ספורים מהמוסך עבודות התשתית לרכבת הקלה. משרד התחבורה וחברת ״נתיבי תחבורה עירוניים״ (נת״ע) מדברים על עבודות שיתפרשו על פני תקופה של בין חמש לשבע שנים, סיוט שספק גדול אם טביב יעמוד בו.



״אם תשאל אותי, אני בן אדם ריאלי״, הוא מעיד על עצמו. ״ברור לי שאני הולך לסגור את המקום וכבר לא אעבור למוסך חדש. המקום הזה עובד כבר למעלה מ־30 שנה, ואם הוא ייסגר, אז שייסגר״.

טביב נולד לא רחוק ממקום עבודתו, ברחוב מזא״ה. הוא זוכר איך כילד בא לראות את גזירת הסרט לחנוכת הגשר. זה היה אירוע גדול וכל נכבדי העיר היו שם. עכשיו הגשר עומד בפני הריסה ובניית תחנה תת-קרקעית. הכניסה לכלי רכב פרטיים תיאסר ותורשה רק לתחבורה ציבורית. ״בטח שאני מרגיש צביטה רצינית בלב, זה חלק מהנוף שלי״, מודה טביב. ״ועכשיו הם הולכים לסגור את תל אביב לשבע שנים. אתה יודע כמה אנשים עובדים פה, איך הם יגיעו לעבודה? הכל עניין של כסף, הם עשו את הרכבת הזו כדי שמישהו ירוויח, בטח שזה לא אני. מדינת גועל נפש״.

 מישהו ירוויח - בטח לא אני. אבי טביב 
לא יודעים להתאגד
אזור גשר מעריב בתל אביב מאכלס ברובו את אנשי הצווארון הכחול. זיעה, ידיים שחורות ושמן מכונות. יש שם עסקים שעובדים עשרות שנים ולא מכירים אזור מחיה אחר, כמו שמורת טבע שמישהו החליט לעשות לה פתאום שביל באמצע.
כזה הוא העסק של אבי שהינו. כבר שנים הוא קונה כלי רכב מחברות ביטוח ומוכר אותם לפירוק. איש זהב, כך אומרים שכניו. לא מזמן פינו את שהינו ממקומו הקודם, והוא עבר בחודש נובמבר למקום החדש, בשולי גשר מעריב. הוא ידע שיש כוונה לפתוח בעבודות לרכבת הקלה, אבל חשב שזה ייקח עוד כמה שנים, לפחות עד שיצא לפנסיה מאושרת, והרי הוא כבר בן 64. עוד לא עברה שנה וכבר זה קורה.
״אף אחד לא הודיע לנו, שמענו רק דרך התקשורת״, אומרת בתו, מירי שהינו-קמחי. ״אתמול שוחחתי עם נציג של נת״ע ושאלתי 'מתי אתם חושבים להודיע לנו שאנחנו מפונים, כשבתחילת אוגוסט אתם מתכוונים לסגור לנו את העסק עם מנעול?'. הוא ענה 'זה מחדל שאף אחד לא הודיע לכם'. אמרתי 'בסדר, מחדל, אבל מי יישא באחריות שאני בחודשיים לא יכולה להעביר עסק'. 'את צודקת, אין לי תשובות', הוא אמר. זה לא נורמלי״.
שהינו-קמחי מספרת שהיא דואגת לאביה, בכל זאת העסק הזה הוא מפעל חייו. למעלה מ-40 שנה של עבודה, ועכשיו חוסר הוודאות הזה מפרק אותו. הוא קם בארבע בבוקר, טרוד, לא מוצא את עצמו. יש לו חוזים שצריך לכבד, עבודות עתידיות, מה יעשה כשיתחילו הקידוחים? ״אני דואגת לאבא. הוא לא בן אדם צעיר ולא בריא, והוא מאוד מאוד מודאג״, הסבירה. ״יש פה המון עסקים שנמצאים בסכנת סגירה. תחשוב מה קרה לעסקים בירושלים כשקמה הרכבת הקלה, מה היה ברחוב אבן גבירול בזמן השיפוצים. אנחנו לא מעניינים אף אחד. מעניין אותם היופי החיצוני ושיגידו שהם בנו את הרכבת״.
אז למה לא קמה מחאה משותפת לכל בעלי העסקים בסביבה?
״החבר'ה כאן לא יודעים איך להתאגד. הם לא עובדים עם מיילים ועם סוללת עורכי דין. זהו, הוחלט, נגמר״.
שהינו-קמחי הגיעה לעסק של אביה אך לא אותו שם, אלא רק את מזכירתו הוותיקה מזל ולנסי. אביה היה בדרכים, חיפש מקום חדש לעבור אליו. ״אנשים יאבדו כאן צלם אנוש״, משוכנעת ולנסי. ״הם מתוסכלים ומיואשים. לחלק אין חשק לחיות. הדאגה כל הזמן הייתה באוויר, אבל כשהיא הפכה למציאות, קשה להתמודד איתה״.
לא רק שהינו היה בעניין החיפושים אחרי בית חדש. גם סולי מחדד מסוכנות התקנת איתוראן הסמוכה ישב אתמול על רשימות טלפונים וקבע לראות מקום חלופי ברחוב הנציב. ״תסתכל על רשימת הטלפונים שיש לי כאן״, הציג לראווה דף כתוב בצפיפות. ״כל יום אני הולך לראות כמה מקומות, אבל זה קשה. אני כמעט 30 שנה נמצא כאן, הלקוחות מכירים אותי. המעבר כרוך בלוגיסטיקה שלמה. זה קשה״.
הבנייה המתקרבת מלחיצה את מחדד, והוא לא מאמין להבטחות. ״אומרים שזה ייקח בין חמש לשבע שנים, אבל תזכור את המילה של סולי: החלק הזה ייפתח רק בעוד 12 שנה״, הוא מתנבא. ״מי שיוכל לשרוד ישרוד, ומי שלא, ילך הביתה. אני לא אומר שלא צריך לבנות רכבת בעיר, זה חיובי. אבל צריך להתחשב בשאר. הם פותרים לרבים את הבעיה, אבל בדרך דורסים אחרים. משקיעים פה מיליארדים, אבל לא מוכנים לוותר לנו על מחצית מהארנונה בתקופת העבודות. אנחנו הרי משתתפים במעמסה. אני מפרנס חמש משפחות, וכבר עכשיו האזור הזה נחשב לבית קברות, רק תחשוב מה יקרה כשיתחילו העבודות. יקברו אותנו עמוק יותר״.
הפסד של 50%
צומת מעריב הוא עורק מרכזי בחיי העיר שלא נחה. לצד המוסכים ישנם משרדים, בתי קפה נחשבים וכמה מסעדות שהפכו למוסד, כמעט חלק מהנוף. למשל "אולימפוס", המסעדה היוונית שבה התארחו לא מזמן מאמן הכדורגל אברהם גרנט וידידו האוליגרך רומן אברמוביץ'. עכשיו עומד ליד הסירים הבו עלים יונה נחמן, דור שני למסעדנים, ומכשיר את בנו גדי, שימשיך לתפעל את העסק אחרי פרישתו. "גם כיום בלי העבודות קשה למצוא פה חניה ואנשים מגיעים אלינו במונית", מספר נחמן. "לא מזמן הגיעה אלינו נציגה מטעם החברה המבצעת והסבירה מה עומד להיות ואת הבעייתיות. אבל אני איכשהו מאמין ומקווה שיהיה בסדר. מי שבא, ימשיך לבוא, ואם לא אז כבר קיבלתי טפסים מהביטוח הלאומי. אני בכל זאת בן 67״. 
לא רחוק משם, ממש על צומת מעריב, נמצא סניף של רשת המסעדות ״אוליב״, שהוקם לפני כשמונה שנים על שטח של 200 מ״ר ומעסיק 15 עובדים. המנהל דודו סרעף מודה שכשפתח את הסניף, רעיון הרכבת הקלה ריחף באוויר, אבל מי חשב שיצא אל הפועל. עכשיו הוא לא יכול להישאר רגוע. ״אנחנו לא מקום שאנשים עוצרים את הרכב, חוטפים משהו בפיתה וממשיכים״, הוא אומר. ״הקליינטים שלנו מגיעים לרוב מהאזור, ובלילה אלה הבליינים. אני מאמין שאם בלילה יהיה קשה, אסגור, אבל במהלך היום חשוב שיישמר קצב העבודה, כי אם לא נשמור על רמת הכנסה יהיה קשה להמשיך״.
כמה אתה מודאג?
״אני לא יודע איך לאכול את זה. שמענו על עסקים שהפסידו בין 50%-30% מההכנסות בירושלים, עם העבודות על הרכבת הקלה. פה הבנתי שהייתה אפשרות למצוא פתרון שהיה גובה פחות קורבנות. חבל שלא מצאו״.
בימים אלו סרעף מנסה לאגד כמה מבעלי העסקים באזור כדי לצאת יחד למאבק משפטי שיסייע להם לקבל פיצוי על ההכנסה העתידית שצפויה להיפגע.
עכשיו, שעון העצר של צומת מעריב מתקדם במהירות אל היעד. עוד מעט יגיעו כלי הרכב הגדולים ואיתם הפועלים, ותחל תקופה קשה לתושבים, לבעלי העסקים וגם לבאים אל תחומי העיר הגדולה. הנוף המוכר ישתנה לתמיד, אבל עד שזה יקרה צפוי פקק ארוך ואינסופי.

 האזור הזה נחשב לבית קברות. סולי מחדד 
״מה שלא יהיה, אין לנו ברירה אלא לעבור״, אומר מחדד. ״אם עכשיו לוקח ללקוחות להגיע אלי שעה בגלל הפקקים, בזמן העבודות ייקח שלוש שעות. אני לא קיוסק שאפשר להעביר ביום, אני עסק והולך להיות קשה. זה יושב לי על הלב״.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: ״מדובר בפרויקט ממשלתי רחב היקף, והעירייה עושה כל שביכולתה לסייע למימושו. על פי החוק, העירייה אינה מוסמכת לוותר על תשלומי ארנונה, והנושא מצריך חקיקה מתאימה של המדינה. בימים אלה עומלת העירייה על קיומם של אירועי מכירות שונים על מנת לסייע לבעלי העסקים הפועלים בסמיכות לאתרי העבודה. יצוין כי החל מחודש מרץ נערכו 11 מפגשים עם בעלי עסקים בהובלת חברת נת״ע ובשיתוף העירייה״.
מנת״ע נמסר בתגובה: ״מזה חמישה חודשים נציגי נת״ע מקיימים עשרות מפגשי הסברה עם בעלי עסקים הסמוכים לתוואי העבודות. בנוסף לכך, זה חודשים פועל מוקד מידע ייעודי לטיפול בפניות של בעלי העסקים ועשרות למאבק משפטי שיסייע להם לקבל פיצוי על ההכנסה העתידית שצפויה להיפגע.
עכשיו, שעון העצר של צומת מעריב מתקדם במהירות אל היעד. עוד מעט יגיעו כלי הרכב הגדולים ואיתם הפועלים, ותחל תקופה קשה לתושבים, לבעלי העסקים וגם לבאים אל תחומי העיר הגדולה. הנוף המוכר ישתנה לתמיד, אבל עד שזה יקרה צפוי פקק ארוך ואינסופי.
״מה שלא יהיה, אין לנו ברירה אלא לעבור״, אומר מחדד. ״אם עכשיו לוקח ללקוחות להגיע אלי שעה בגלל הפקקים, בזמן העבודות ייקח שלוש שעות. אני לא קיוסק שאפשר להעביר ביום, אני עסק והולך להיות קשה. זה יושב לי על הלב״.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: ״מדובר בפרויקט ממשלתי רחב היקף, והעירייה עושה כל שביכולתה לסייע למימושו. על פי החוק, העירייה אינה מוסמכת לוותר על תשלומי ארנונה, והנושא מצריך חקיקה מתאימה של המדינה. בימים אלה עומלת העירייה על קיומם של אירועי מכירות שונים על מנת לסייע לבעלי העסקים הפועלים בסמיכות לאתרי העבודה. יצוין כי החל מחודש מרץ נערכו 11 מפגשים עם בעלי עסקים בהובלת חברת נת״ע ובשיתוף העירייה״.
מנת״ע נמסר בתגובה: ״מזה חמישה חודשים נציגי נת״ע מקיימים עשרות מפגשי הסברה עם בעלי עסקים הסמוכים לתוואי העבודות. בנוסף לכך, זה חודשים פועל מוקד מידע ייעודי לטיפול בפניות של בעלי העסקים ועשרות נציגי שטח מסייעים בפתרונות לוגיסטיים. אנו מתחייבים שלאורך כל תקופת העבודות, לכל בית עסק תהיה גישה ישירה של הולכי הרגל, תותר פריקה וטעינה של סחורות, כל החניונים הסמוכים לאתרי העבודות יישארו פתוחים עבור נוסעי הרכב הפרטי ונעודד הגעת לקוחות באמצעות פרסום העסקים באמצעים שונים״.