שני ילדיו של איתמר כבר נמצאים בגן אחר. גם הוא יכול היה לסגור את הפרק הכואב והמתסכל ולהתחיל את הבא שאחריו, אבל הוא לא מרפה מהמאבק.

מאז שהתפוצצה פרשת ההתעללות בגן הילדים בחולון, כשסרטוני אבטחה חשפו בדצמבר האחרון את ההתנהגות האלי־ מה לכאורה של גננות וסייעות שעבדו בו, מקפיד איתמר להגיע לכל דיון בבית משפט השלום בתל אביב, ביחד עם נציגי משפחות אחרות שלא מוכנות לשכוח ולסלוח. שם מתנהלים הדיונים בעניינן של הגננות והסייעות בגן שהוגש נגדן כתב אישום בגין תקיפת קטין על ידי אחראי, ובראשן בעלת הגן ניצה חכמון והגננת הראשית דורית נחום.

״אני מחנך את ילדי שההורים כאן בשבילם ולא משנה מה יהיה״, אומר איתמר. ״אני שמתי אותם בגן אחרי שעשיתי עליו תחקיר וחשבתי שזה המקום שיהיה להם בית שני, לכן יש לי סוג של אחריות. אני הורה מעורב וכל בוקר הייתי נשאר לפחות חצי שעה בגן ומדבר עם הצוות והילדים ולא ראיתי את זה. יש פה פאול שלי. אני צריך לקחת אחריות. אני אצטרך יום אחד להסתכל לילדי בעיניים, וכשאבא אומר שהוא תמיד יעזור וישמור, הוא צריך לעמוד מאחורי זה. לא אשקוט ולא אירגע עד שמי שפגע - ישלם״.

איתמר כל כך סמך על נשות הצוות בגן בחולון, עד שגם אחרי שעות הפעילות היה מבלה איתן בגינה הסמוכה ובפיקניקים משפחתיים בחגים. לכן הוא גם התקשה לעכל את השמועות לגבי הגן שהחלו לצוץ לפני כשנה.

זה קרה בזמן מבצע צוק איתן, כש-65 ילדי הגן, בני חצי שנה עד 4, עברו מהמקום הקבוע ללופט ממוגן שבו היו מותקנות מצלמות אבטחה. במהלך אותם ימים לחוצים אל כמה הורים החלו להגיע ידיעות שמשהו לא בסדר בהתנהגות הצוות. ״אחת הסייעות התחילה לרמוז וביקשה: 'תשאלו את הילדים, תחקרו'״, מספרת לאה, שבנה הקטן הלך לאותו גן.

״עד שבסוף היא אמרה במפורש: 'תתעוררו'. כשפוצצנו את הנושא מול בעלת הגן, היא אמרה: 'זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה. לא היה ולא נברא. אם זה קרה, אני סוגרת את הגן ועוברת מקצוע'. התעמתנו עם הגננת, שאמרה: 'קשה לי לשמוע את הדברים, אני עוזבת'. כמה ימים אחר כך ישבנו עם אותה סייעת והיא סיפרה סיפורי זוועה. ההורים הגישו תלונה במשטרה באוגוסט״.

בדצמבר האחרון, כאמור, הוגשו כתבי האישום נגד המעורבות, אז גם פורסמו קטעים ממצלמות האבטחה שלא משאירים מקום לספק. על פי כתב האישום, נשות הצוות צבטו את הילדים, סטרו, הכו, דרכו, דחפו והטיחו אותם על מזרנים. ״כשנכנסתי לסיפור ידעתי שילדים אחרים מעורבים, וחשבתי שהבן שלי קטן מדי ולא נגעו בו״, מספרת לאה. ״אמרתי: 'אני איתכם במאבק למען הצדק'. אבל ביום ששחררו את הסרטונים ראיתי בבירור את בני. אני יודעת לזהות. החיים שלי נכנסו להולד. יש לך רצון להתנהג לא כמו מי שאתה, אבל אתה יודע שאם תתנהג בצורה אחרת תשב בכלא, ולא הן״.

״הרגשתי הלם, צער, תסכול, חוסר אונים, בגידה״, מוסיפה מאיה, שבתה הייתה בת שנה וחצי כשהלכה לגן המדובר, ״כמו מי שפגעו לו בדבר היקר מכל. כאב עצום ובלתי נתפס. אני מחשיבה את עצמי כאדם שיודע לעמוד על טיבם של אנשים, ואם נפלתי בפח, אז אני לא יכולה להגיד בוודאות שזה לא יקרה לי עוד פעם. אם מה שהעיניים שלי ראו בסרטון הוא נכון, אני מאחלת לנשים האלה את כל הדברים הרעים בעולם ומאחלת שישלמו על המעשים עם כל מה שהחוק מאפשר״.

חסרי הגנה

לדברי ההורים, לא נותרו בילדיהם צלקות קשות מאותם ימים, אבל איתמר אומר שהיום הוא מתחיל לזהות דברים בהתנהגות של ילדיו. ״לבני היה קשר מיוחד עם הגננת וכנראה הוא לא הבין שמשהו לא בסדר״, אומר איתמר. ״עכשיו אני מגלה בו דברים קטנים. ילד נושך, שורט, אבל לצבוט זו לא פעו־לה אינסטינקטיבית והילד שלי התחיל לצבוט, או ההתנהגות שלו כלפי אחיו הקטן. כל מיני סימנים שרק בדיעבד אתה מבין. האדמה רועדת מתחת לרגליך, ואתה מרגיש שאתה מאבד את המשענת ואין לך כלום. מדובר פה בילדים שלא היה להם לאן לברוח. איך ילד בן שנתיים יכול להתגונן מול מבוגר שדורך לו על הראש?״.

״מדובר בגננת שעובדת עשרות שנים״, אומר עו״ד דניאל כפיר, פרקליטה של הגננת הראשית דורית נחום, אחת הנאשמות בפרשה. ״כל מה שהיא עשתה היה רק כדי לדאוג ולהגן על הילדים. השאלה היא איך זה שאף אחד לא מקבל אחריות על זה שהעבירו גן ילדים שלם ללופט תת־קרקעי בתקופת מלחמה בלי שהרשויות נותנות את דעתן לעניין. המקום והתנאים היו בלתי אפשריים״. עו״ד כפיר ביקש מהפרקליטות לבדוק את הלופט התת־קרקעי שבו שהו הילדים בזמן המבצע הצבאי, משום שאולי היה חסר בו חמצן, ואולי חדרו אליו גזים רעילים. 

״עבירות אלימות כלפי קטינים חסרי ישע הן חמורות במיוחד״, אומר עו״ד דניאל חקלאי, המייצג את אחת הסייעות בגן שנאשמת בפרשה. ״על זה לעולם לא תהיה מחלוקת. השאלה היא אם בוצעו עבירות אלימות, באיזה היקף ובאיזו עוצמה. הנאשמת שאותה אני מייצג עבדה בפעוטון בתפקיד סייעת. אחרי צפייה בסרטונים שמתעדים את מעשיה אני מתרשם שהיא לא תקפה שום פעוט.

עם זאת, היו מספר מקרים שבהם נהגה בצורה רשלנית. רשלנות זו הייתה יכולה להביא לפגיעה מסוימת ועל כך היא מצטערת עד עמקי נשמתה. היא אמרה זאת במשטרה תוך שהיא פורצת בבכי ומביעה חרטה עמוקה. אני מקווה שנצליח לגבש הסדר טיעון עם הפרקליטות שבמסגרתו תימחק עבירת התקיפה בעניינה ותירשם במקומה עבירה של רשלנות וחוסר זהירות. היא תודה ותיקח אחריות מוחלטת, תשתלב בטיפול מטעם שירות המבחן ולא תשוב לעולם לעבוד במחיצת פעוטות. נאחל בכל לבנו שהפעוטות וההורים שלהם יעברו את התקופה הקשה הזו בשלום״.

״יותר ביקורתיים״

בימים אלה הוגשו הצעות להסדר טיעון, והדיון הבא מתוכנן לחודש אוקטובר. בינתיים ההורים לא מפסיקים להציף את הפרשה ברשתות החברתיות, בפורומים, ולהגיע כאמור לכל דיון. ״אני אעשה מה שבכוחי כדי שדברים כאלה לא יקרו בעתיד״, אומר איתמר. ״מי שנמצא אשם צריך לשלם למען יראו וייראו. אתה כל שני וחמישי שומע על עוד מטפלת ועוד גן ועוד סייעת. סיפור שמקבל שמינית עמוד בעיתון או אייטם של חמש דקות בטלוויזיה, וזה נשכח ונעלם מהפוקוס. הגיע הזמן שמישהו יעשה משהו בשביל הילדים שנמצאים במסגרות פרטיות. אם מישהו נמצא אשם בהתעללות, הוא צריך לשאת בעונש כבד״.

״בלתי אפשרי להמשיך את החיים כאילו שום דבר לא קרה, כשהגרוע מכל קרה״, אומרת מאיה. ״זו מחויבות ואחריות בסיסית שלא קשורה לאהבה לילד, אלא האחריות הכי קרה. אתה מחויב להגן על הילד. ברמה הארצית צריך להיות פיקוח הרבה יותר מהודק על הגנים הפרטיים. פיקוח על הצוות, על ההתנהלות״.

איתמר, מאיה, לאה ויתר ההורים שנכוו בפרשה ממשיכים לשלוח את ילדיהם לגנים, אבל מודים שהם עושים זאת בהרבה יותר חשש. ״אני מנסה לשמור על יחסים מאוד קורקטיים עם אנשי הצוות״, מודה איתמר. ״פחות להתחבר. רוצה להרגיש מספיק נוח להגיב על כל דבר שמפריע לי ולא לתת לאף אחד לעוור את עיני בחיוכים ובמילים טובות. אני הרבה יותר ביקורתי לגבי מה שקורה וזה קשה״.

גם לאה מודה שהפרשה שינתה את חייה. ״היה פחד להכניס את בני לגן פרטי אחר״, היא מודה. ״להגיד לך שלא עשיתי ביקורות פתע? עשיתי. כל פעם מישהי אחרת מאיתנו הגיעה ובדקה - אם זה ברמת האוכל, השינה. רציתי לראות בעצמי איך משכיבים את הילדים. אני פשוט חוקרת את הבן שלי כל יום 'איך התנהגת' ו׳מה היא עושה' ו׳איך היא מתנהגת אליך'. לא איבדתי אמון במערכת כי עובדה שהוא עדיין בגן פרטי היום, אבל אני עם יד על הדופק״.

״לא אשקר לך״, מסכם איתמר. ״כל בוקר אחרי שהייתי עוזב את הילד בגן הייתי הולך לעבודה ואומר לצוות: 'שיהיה לכן יום מצוין, אבל לא הייתי מתחלף איתכן בעד שום הון שבעולם'. ילדים יכולים להוציא אותך מדעתך, אבל כשאתה בוחר במקצוע כזה אף אחד לא מכריח אותך. יש לך אחריות ולחץ שאתה צריך לדעת להתמודד איתם, ואם אתה לא מסוגל, קח את הרגליים ולך. זה מקצוע קשה שבו שום דבר לא מצדיק הרמת יד על ילד״. •