כמחצית מבני הנוער הישראלים בני 12־15 הנקלעים למצוקה אישית, מעדיפים לפנות לתמיכה אנונימית באינטרנט מאשר להיעזר בחברים ובגורמים מקצועיים - כך עולה מממצאי סקר חדש.
ניר ויטנברג, דוקטורנט בעבודה סוציאלית ומרצה במכללה האקדמית בית ברל, חוקר התערבויות טיפוליות באינטרנט וברשתות החברתיות, עקב במשך יותר משלוש שנים אחר דפוסי השימוש של בני נוער באתרי סיוע ובקהילות לתמיכה הדדית באינטרנט, כחלק מעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב.
המחקר הקיף 394 משתתפים וראיונות עומק עם הפונים לעזרה ועם הסייעים וכן מאות הודעות טקסט, ועולה ממנו כי 8% בלבד מבני נוער בחרו לעדכן את הוריהם על פעילותם במרחבי התמיכה המקוונים. חלקם העידו כי הוריהם אינם מודעים לעוצמת מצוקתם ולהתמודדותם עם מצבי אלימות והתנהגויות מסוכנות אחרות. כמו כן, 95% מבין הגולשים שנמצאים בטיפול או בקשר עם גורם חינוכי־ייעוצי, ציינו כי בחרו להסתיר מהגורם המקצועי את עובדת היותם פעילים באתרי סיוע ברשת.
במחקר נבחנו דפוסי ההיעזרות של הנוער באתרי תמיכה ברשת ושביעות רצונם מהם. מבין המשתמשים בעזרה מקוונת, כשני־שליש (63.8%) הביעו שביעות רצון גבוהה מהעזרה, כחמישית (19.7%) הביעו שביעות רצון בינונית ורק 16.5% הביעו שביעות רצון נמוכה. נוסף לכך, 75% מהנעזרים ציינו כי היו מסכימים להמליץ על העזרה המקוונת שקיבלו לחבריהם, נתון שממחיש את מידת היעילות שהם מייחסים לפלטפורמה זאת.
בקרב בני 12־15 הנטייה לפנות רק לעזרה מקוונת היא הגדולה ביותר (44.5%). ״ככל שעולה הגיל יורדת הנטייה לפנות רק לעזרה מקוונת ועמה עולה הנטייה לפנות גם לעזרה בלתי מקוונת. עם זאת, בני 12־18 מאמצים יותר קבוצות תמיכה בפייסבוק, בעוד שבני 18־25 נוטים להיעזר יותר בפורומים ובצ׳ט האישי,
שהינם אנונימיים״, מסביר ויטנברג.
69% מבין הפונים לצ׳ט היו בקשר מקצועי־טיפולי קודם ו/או נמצאים בטיפול כיום, נתון המעיד על עוצמת המצוקה שלהם. בני נוער מסבירים כי הם ממילא נוהגים לשהות שעות רבות במרחבים הווירטואליים ולכן עבורם זה רק טבעי לחפש מידע ברשת על שאלה בתחום הבריאות המינית או לפנות לייעוץ אנונימי לאחר משבר בתחום האקדמי או החברתי.
״נמצא כי בני הנוער מנצלים את האפשרות לפנות באופז אנונימי, כדי לשמור על האוטונומיה העצמית המשמעותית להם בשלב התפתחותי זה, ולקבל עזרה בתנאים הנוחים להם, ללא מעורבות הוריהם", אומר ויטנברג. לדבריו, רשת האינטרנט מקובלת כנוחה יותר לשיתוף בנושאים אינטימיים (מיניות, זהות מינית, התבגרות מינית), שאותם מצניעים מגורם מקצועי. ויטנברג מציין עוד כי המשתתפים ביטאו הסתייגות רבה כלפי מקורות עזרה מקצועיים, על אף ש־38% מבין המשיבים לסקר (149 בני נוער) פנו גם לעזרה מקצועית בלתי מקוונת.
מהמחקר עולה עוד כי השילוב בין הרשת לגורם מקצועי הוא המתווה האופטימלי. שכן, שביעות הרצון מהעזרה המקוונת גדולה יותר בקרב משתתפים שהשתמשו גם בעזרה בלתי מקוונת בהשוואה לאלו שנעזרו ברשת בלבד.