המראה מוכר: מדי חודש תשרי, מיד לאחר ראש השנה וכחלק מעשרת ימי תשובה, מתגודדים עשרות רבות של יהודים בקרנות רחוב: מצדם האחד כלובים שבהם דחוסים תרנגולים הממתינים לשחיטה; באמצע עומדים מקיימי מנהג כפרות, שמניפים תרנגול או תרנגולת מעל ראשם; ומהצד השני ניצב שוחט המנסה לעמוד בביקוש האדיר ועושה את עבודתו במהירות כמעט מסחררת, תרנגול אחר תרנגול. חלק מתוצרי השחיטה ייאכלו, חלקם ייתרמו לנזקקים, ואל מול הציבור הדבק במסורת רבת הימים, עומדים פעילים שמתקוממים נגד הפגיעה בזכויות בעלי חיים.
אלא שהשנה לא רק פעילים למען זכויות בעלי חיים יוצאים נגד מנהג כפרות. לראשונה יצאו משרד החקלאות בראשות השר אורי אריאל, המשרד להגנת הסביבה ומועצת הלול בקמפיין הקורא להימנע מקיום מנהג הכפרות והחלפתו ב”פדיון כפרות” - תרומה של כסף לצדקה. הקמפיין כולל מודעות אינטרנטיות ומודעות פרינט, שחלקן אף פורסמו בעיתונות החרדית והדתית. המסרים בקמפיין הם אומנם בגדר המלצה, אבל תקנה 92 לנוהל בתי שחיטה לעופות קובעת כי “צריכת עופות משחיטה שבוצעה מחוץ לבית שחיטה… ובכלל זה צריכת עופות שנשחטו מחוץ לבית שחיטה במסגרת מנהג כפרות... מסוכנת לבריאות הציבור”. למרות התקנות המפורשות הללו, רובם המוחלט של העופות הנשחטים כחלק מן המנהג אכן ייאכלו.
לקמפיין החדש מתווסף גם האיסור של עיריית תל אביב, שקיים כבר כמה שנים, על קיום מנהג הכפרות ברחבי העיר במרחב הציבורי.
“מעלימים עין”
כפרות הוא מנהג יהודי עתיק שבמסגרתו מסובבים תרנגול מעל ראשו של כל יהודי ומבקשים שהתרנגול ילך למיתה, ותמורתו ילך האדם לחיים טובים ולשלום. לאחר מכן נמסר התרנגול לשחיטה וניתן לרוב כצדקה לעניים או נפדה בכסף הנמסר לעניים, ונקרא “פדיון כפרות”.
“כמו ישראלים רבים, גם אני ראיתי איך עושים כפרות, ומה שראיתי ממש לא מצא חן בעיני”, מתאר שר החקלאות אורי אריאל (הבית היהודי). “החום, הצפיפות בכלובים, הלכלוך. בתור שר החקלאות עלתה בידי ההזדמנות להשפיע, וברוך השם יש שיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה ומועצת הלול, והכל כדי לפעול למקסום רווחת בעלי החיים בכל המישורים”.
"גם אני ראיתי איך עושים כפרות, ומה שראיתי ממש לא מצא חן בעיני”. אורי אריאל. צילום: פלאש 90
הוכחה נוספת לתחילת יציאתו של מנהג הכפרות מהקונצנזוס היהודי טמונה דווקא בציבור הדתי. במקום לצאת להפגין נגד הקמפיין, חלק מחובשי הכיפות ממירים את המנהג בפדיון כפרות, ורבים מהמקורות ההלכתיים עומדים לצדם של המצדדים בחמלה. “כפרות בתרנגולות הן לא מצווה הבאה בעבירה, הן בכלל לא מצווה. הן למעשה מנהג הבא בעבירה”, מוסיפה ד”ר יעל שמש, חוקרת ומרצה לתנ”ך מאוניברסיטת בר אילן.
“בדפוסים הראשונים של ‘שולחן ערוך’ נכתב כי כפרות הן ‘מנהג של שטות’. במהדורות הבאות האמירה הזו צונזרה, אבל רבי יוסף קארו זצ”ל, מחבר הספר, עדיין אמר שיש למנוע את המנהג בתרנגולות. בדורנו, רבי חיים דוד הלוי זצ”ל, מחשובי הפוסקים הספרדים במאה ה־20, אמר במפורש שאין צורך לקיים כפרות - לא בכסף ובטח שלא בתרנגול , ‘משום דרכי האמורי’, זאת אומרת לפסיקתו מדובר בסוג של עבודה זרה. הרב ראה במנהג הזה מאפיינים פגאניים והתייחס באריכות לעניין צער בעלי חיים שיש במנהג. מעבר לזה, הוא גם חשש שבגלל ריבוי השחיטות עלולים השוחטים להתרשל במלאכתם ולהכשיל את הציבור באכילת טריפות. את אותה דאגה חלקו גם הרב עובדיה יוסף והרב כדורי זצ”ל, שבלשון המעטה לא עודדו את קיום המנהג עם תרנגול”.
אז מדוע יש ציבורים שעדיין מקפידים הקפדה יתרה על המנהג?
“יש גם מקורות שמחייבים לקיים את המנהג, משפיעים על ציבור גדול ואי אפשר להתעלם מהם. לדוגמה הרמ”א, שערך את ‘שולחן ערוך’ בגרסתו האשכנזית וקובע כי חובה לקיים את המנהג הזה, מאחר ש’מנהג ישראל דין הוא’, וחובה דווקא ‘להדר’ בתרנגול. מה שמקיימי המנהג שוכחים הוא שבזמנו של הרמ”א הדברים נראו אחרת מבחינתן של התרנגולות. אז, למשל, לא היו מאביסים אפרוח בן יומו בהורמונים שגורמים לו לגדול לגודל מפלצתי בתוך 20 יום או סוחבים עשרות תרנגולים במשאית צפופה במשך שעות בלי מים. חבל מאוד שבדברים מסוימים ציבור גדול מעלים עין מהמציאות, ובכך בא לידי עבירה, ודווקא לפני יום כיפור".
“לשמחתי הרבה, ניתן לראות שיש שינוי עצום בגישה של ציבורים גדולים שהיו נוהגים לקיים כפרות בתרנגולים. גם חילונים וגם דתיים מתחילים לפקוח את העיניים, להבין את המציאות העגומה ולעבור לפדיון כפרות בכסף”.
"כפרות בתרנגולות אינן מצווה". ד"ר שמש. צילום מסך
“מוות איטי ומייסר”
בארגוני זכויות בעלי החיים מברכים על המהלך, שלתקוותם יוביל לצמצום המנהג "משמח לראות שאחרי שנים של הסברה בשטח, גם במוקדי קבלת ההחלטות רואים את הצורך בהגדלת המודעות לסבלם של תרנגולי הכפרות". אומרת הילה קרן, דוברת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים.
“תרנגולי כפרות הם בעצם תרנגולים המיועדים למאכל”, מרחיבה קרן. “מדובר באפרוחים המולעטים בזרזי גדילה אנטיביוטיים שגורמים להם לגדול לממדי ענק, מה שמזיק לבריאותם וגורם להם סבל רב. האיברים הפנימיים הם של אפרוח צעיר, והגוף הוא של תרנגול בוגר - זה לא מצב נורמלי. לאחר 40 יום בלולים צפופים, שבהם לא תהיה לציפור יכולת לזוז כמעט, היא תילקח לשחיטה. האבסורד הוא שהיום הראשון שבו יזכו התרנגולים לראות אור שמש יהיה גם היום האחרון לחייהם. הם נהדפים באגרסיביות לכלובים קטנים שלא מאפשרים תזוזה, במשך כל שעות ההמתנה לשחיטה הם מושארים ללא מים או מזון ותחת השמש הקופחת של שיא הקיץ, מעולפים מצמא ומבועתים. בטקס הכפרות, הטלטול עצמו גורם סבל רב לחיה. לרוב, בשל דוחק הזמן והמקום היא מתבצעת ברשלנות, מה שמגביר את הסיכוי למוות איטי ומייסר יותר לחיה, אבל הסבל מתחיל הרבה קודם, ממש משלב הבקיעה מהביצה. בסופו של דבר, אין הבדל עד כדי כך משמעותי בין טקס הכפרות, שלשמחתנו מתחיל לצאת מהקונצנזוס, לאכילה של כל תרנגול אחר, שגם הוא עבר חיים קצרים ומייסרים”.
מה האינטרס של מועצת הלול לשתף פעולה עם קמפיין כזה? הרי צמצום מנהג הכפרות עשוי לפגוע בה כלכלית בשל שיווק פחות תרנגולים.
“בישראל נשחטים בשנה בערך 230 מיליון עופות. מתוכם השיעור שמגיע לכפרות הוא יחסית זניח, ולכן לא תהיה בצעד הזה, גם בהנחה שיהיה יעיל ויחסל את ענף הכפרות, פגיעה כלשהי בענף הלול. הרווח היחיד למועצת הלול הוא יחסי ציבור חיוביים. הדרך האמיתית והיחידה למנוע מבעלי החיים האלו סבל היא להפסיק לראות בהם מוצר צריכה”.
“משרד החקלאות פועל כל העת יחד עם מועצת הלול לשיפור רווחת בעלי החיים”, אומר השר אריאל בתגובה. “מועצת הלול פועלת רבות ומשקיעה כספים רבים כדי לשמור על התרנגולות בריאות ומרוצות ככל הניתן. לדוגמה, אסור להסיע תרנגולות בשעות הבוקר החמות כדי למנוע מהן להתייבש. אנחנו רוצים להגדיל את הכלובים לתרנגולות מטילות כדי לדאוג לרווחה שלהן, והדברים האלו עולים כסף והרבה, אבל זו המטרה שלנו והיא חשובה לי אישית, גם כאדם דתי שצער בעלי חיים הוא מצווה הקרובה ללבו”.
“אני לא מתרשם מהקמפיין של משרד החקלאות ומועצת הלול”, אומר פעיל נוסף שבחר להישאר אנונימי. “גם התקנות של עיריית תל אביב הן לא הפתרון האמיתי לבעיה. אמנם לפי תקנות עיריית תל אביב לא ניתן לקיים שחיטה במרחב הציבורי, אבל דבר לא מונע מקהילות להתאסף במקומות, כמו לדוגמה בתי כנסת, ולקיים את המנהג כהרגלם שם. לכן מדובר בצעד יחצני בלבד. העירייה טוענת שהיא מספר אחת בשמירה על זכויות בעלי חיים, אבל בסופו של דבר הם עושים את מה שהם עושים כדי להרוויח נקודות אצל האלקטורט”.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "זה כמה שנים חל איסור לקיים שחיטה או פגיעה בבעלי חיים לצורך קיום מנהג הכפרות במרחבים ציבוריים ובמקומות פתוחים בתל אביב יפו. כן אין להציב מתקנים או לולי תרנגולות במרחבים אלו. כעיר מובילה בהגנה על זכויות בעלי חיים, רואה עצמה העירייה מחויבת למנוע פגיעה בהם ולדאוג לזכויותיהם".