המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מישאל חשין, הלך היום (שבת) לעולמו. הוא נפטר בביתו שבהרצליה, לאחר מאבק במחלה קשה. חשין, שאביו שניאור זלמן חשין היה שופט בבית המשפט העליון אף הוא, כיהן במשך 14 שנים בכס השיפוט.
חשין היה בן 79 במותו והותיר אחריו אישה - רות - ושלושה ילדים. בנו שניאור חשין נהרג ביוני 2010 בתאונת פגע וברח בעת שרכב על אופניו.
יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג הספיד את השופט חשין: "כבוד השופט מישאל חשין היה מענקי המשפט הישראלי. הוא המשיך את דרכו של אביו, משופטי העליון הראשונים והיה משפטן נדיר ומשומרי החותם של הדמוקרטיה ומערכת המשפט הישראלית. הישירות והכתיבה מעוררת ההשראה שלו הן מאבני היסוד של בניין הצדק הישראלי אשר לימדו אותנו שמירה על זכויות אדם ואזרח, שוויון וחופש ביטוי תוך הקפדה על ביטחון ישראל וזהותה היהודית והדמוקרטית".
חשין, שנולד ב-1936 בביירות, מונה לשופט בעליון בשנת 1992 והוא היה עורך הדין הפרטי הראשון שנבחר ישירות לתפקיד שופט בעליון. בשנת 2005 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון ושנה לאחר מכן, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.
ב-1953, בגיל 17, החל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים את התואר בהצטיינות יתרה, וכבר בגיל 26 קיבל תואר דוקטור למשפטים. במשך שנים ארוכות שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.
השופט מישאל חשין ז"ל. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
ב-1962 הצטרף לפרקליטות המדינה, בה התקדם עד שמונה ב-1973 לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. ב-1978, לאחר שאהרן ברק ויצחק זמיר הועדפו על פניו כיועצים משפטיים לממשלה, פרש והקים משרד עורכי דין פרטי. בין השאר, ייצג את נאשמי השב"כ בפרשת קו 300. בתקופה זאת היה פעיל בלשכת עורכי הדין וכיהן כיו"ר המועצה הארצית של הלשכה.
השופט חשין היה ידוע בסגנונו הייחודי והמליצי. הוא נהג להאריך במילים בפסקי הדין אותם כתב ולהרבות בציטוטים מן המסורת היהודית ומספרים ידועים, ופלפל את כתיבתו במליצות ונקט בביטויים ציורים וססגוניים.
חשין שימש ב-2003 כיו"ר ועדת החירות המרכזית לכנסת ה-16, וזכורה החלטתו להפסיק את השידור החי של נאומו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, בנימוק של עבירה על חוק הבחירות.
