"אחזתי בידו של מישה. דיברתי אליו אבל ספק אם הוא שמע אותי. הוא שכב במיטתו בבית עם אינפוזיה שנועדה להקל עליו. לפתע החל להתנשם בכבדות. נשימתו הלכה ונעשתה כבדה מרגע לרגע. הנשימות הכבדות הלכו ונעשו קשות ותכופות יותר ויותר, עד שלפתע פסקו. מישה מת כשאני אוחז בידו", כך סיפר אמש ל"מעריב־השבוע" האח אמיר חשין על רגעיו האחרונים של מישאל חשין.

אמיר חשין, בעבר היועץ לענייני ערבים של ראש עיריית ירושלים המנוח טדי קולק וכיום מורה דרך, סיפר: "כולנו ידענו שמישה, החולה בסרטן, הגיע לפרק האחרון של חייו, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יקרה בדיוק כשאני אוחז בידו. 
"תכננתי לצאת בתחילת אוקטובר למסע עם תלמידים לפולין. מאוד חששתי שתוך כדי הביקור יבשרו לי את הבשורה המרה על אחי. אתמול החלטתי לצאת לבקר אותו. עמדתי לידו שעה ארוכה יחד עם בתו הבכורה אפרת. גיסתי, רות חשין, אשתו של מישה, יצאה מהבית לבקר נכד שעבר שלשום ניתוח אפנדיציט ועמדה למסור לו דרישת שלום מהסבא.

"כך עמדנו שנינו ליד מיטתו של מישה, שהלך וגווע לנגד עינינו. לאחר שעצם את עיניו והפסיק לנשום הזעקנו ניידת של מד"א. הפרמדיק שהגיע קבע את מותו".
אמיר חשין מספר גם על אופיו החם של אחיו. "מישה היה ג'ינג'י בעל מזג חם", אמר, "האמת היא שלכולנו במשפחה היה פתיל קצר, וזה אחד הדברים שהציבור לא כל כך אהב בו, אף על פי שאני רוצה לראות בזה יתרון כי זה בא לידי ביטוי גם בנחישות, בנחרצות וביושרה. אצל מישה לא היה אחד בפה ואחד בלב. לא אחת אמר בקול רם את אשר בלבו, בלי לעשות חשבון לאיש. כך למשל במקרה המפורסם שבו קטע נאום של ראש הממשלה אריאל שרון משום שסבר כי שרון עבר על חוקי תעמולת הבחירות".
ביוני 2010 פקדה טרגדיה נוראה את משפחת חשין. שניאור זלמן, בנם של מישאל ורות חשין, נהרג בתאונת פגע וברח בעת שרכב על אופניו. 
אמיר משוכנע שמותו של שניאור, בנו יקירו של מישה, קיצר את ימיו. "אין לי ספק שזה אחד הדברים שקירבו את קצו. זה, עם מחלת הסרטן, גמר אותו. ייתכן שהאסון הזה האיץ את סופו. הוא לא התאושש עד יומו האחרון מהמכה שניחתה עליו. כל הבית שלו מכוסה בתמונות של שניאור. הוא חי את האסון עד לרגעיו האחרונים".

לא התאושש מאז מות בנו. מישאל חשין ז"ל. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90