מדוע יוסי שריד ביקש ממנהלת לשכתו שקל?

"כפוליטיקאי, שריד הגיע לכנסת כדי להילחם על תפיסת עולמו ולא כדי להתחנחן או להסתחבק", מספר רועי ילין, שעבד עם שריד משנת 2000 כששריד היה יו"ר מרצ ויו"ר האופוזיציה, בתפקיד רכז עבודה מול גורמים בינלאומיים במרצ וכדוברו של שריד בכנסת. "זה כמובן לא קנה לו הרבה חברים בכנסת". ילין נזכר בסיפור שבו היה מעורב יו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז, יובל שטייניץ: "שטייניץ ניסה להדיח את שריד מהוועדה משום ששריד ביקש לדעת מידע מסווג, אף על פי שלא היה אז חבר בוועדות המשנה החסויות. שריד עמד בתוקף על זכותו לקבל את התשובה, ובתגובה שלח שטייניץ מכתב ליו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין בדרישה להדיחו".
 

מלשכתו של ריבלין, מספר ילין, הודלף דבר המכתב לעיתונאי עמית סגל, וזה פנה לשריד וביקש את תגובתו. "יוסי שריד לא הזדעזע", הוא מספר. "הוא דווקא היה די משועשע והחליט לטלפן מהמכונית לשטייניץ, אבל בלי ליידע אותו על כך שהוא כבר מכיר את הסיפור על מכתב ההדחה. ישבתי במושב האחורי של המכונית. שריד שם את הספיקר על הרמקול ושמענו במשך דקות ארוכות את שטייניץ מתפתל ואומר שזה לא בדיוק ככה. לבסוף שלף שריד את האס מהשרוול ואמר לשטייניץ ההמום: אתה חושב שתצליח להדיח אותי? כשהוא מדגיש כל מילה ומילה בנפרד. שטייניץ עוד ניסה להתגונן ואמר: 'לא הבנת אותי' ואז אמר לו שריד: 'בוא אגיד לך משהו, הבעיה בהבנה לא אצלי', ובזה הסתיימה השיחה". בסופו של דבר שריד לא הודח, אלא הוזמן ללשכת הרמטכ"ל ושם קיבל לאוזניו בלבד את ההסברים שביקש.

שריד בכנסת בשנות ה-90. צילום: פלאש 90
 

כל אנשי לשכתו של שריד מספרים כי הטלפון בביתו של מנהיג מרצ, השר וחבר הכנסת לשעבר היה זמין 24 שעות ביממה, ומספרו היה גלוי לעין כל. "היו מתקשרים אליו בכל שעות היממה אנשים שרצו לזרוק אותם מהבית או הורים לתלמידים שמערכת החינוך התעמרה בהם", נזכר ילין. "פעם אחת ג'יבריל רג'וב התקשר אליו באמצע הלילה ואמר: 'הצילו, יורים עלי'. זה היה בתקופת האינתיפאדה הראשונה. למרות שהוא היה אחד הקולות המתונים ברשות הפלסטינית, צה"ל ירה עליו במהלך פעולה בעומק שטחי C. שריד התקשר כמובן למי שצריך כדי לברר למה לעזאזל צה"ל יורה על מי שלא צריך".
 

שריד, מספר ילין, ניחן גם בחוש הומור נפלא. "כשהיינו חוזרים מירושלים לכיוון תל אביב, נהגנו לעצור במסעדת קרוואן באבו גוש, ששם במדרגות נפלה יום אחד ח"כ חיקה גרוסמן (מפ"ם), ואחר כך נפטרה מפצעיה. יוסי שריד אהב לאכול שם, ועוד יותר אהב כשגם ג'ומס עצר שם, וכשהם היו עולים במדרגות שמהן נפלה חייקה גרוסמן, שריד היה אומר תמיד לג'ומס: 'פה אתה צריך לעלות בזהירות כי המדרגות האלה מסוכנות למפ"מניק'. זו הייתה בדיחה קבועה ביניהם, ששריד היה חוזר ומשמיע אותה שוב ושוב".
 

שריד, כך מתברר, גם היה חקיין מעולה. "הוא היה עושה לנו חיקויים של שמעון פרס", מספר ילין. "הוא מאוד אהב לחקות אותו. היה לו חיקוי מצוין של שרון וגם חברי כנסת יותר זוטרים נפלו לא פעם קורבן לכישרון החיקוי שלו. היו כאלה שהיו אצלו מטרה קבועה לביקורת. זה היה לפעמים לא נעים, אבל תמיד משעשע כי הוא היה בן אדם מצחיק, אולי הכי מצחיק שאני מכיר, ולפעמים הצחוקים היו על חשבון מישהו".

רועי ילין. צילום: נאור רהב
 

יעל קסלר שימשה אף היא דוברת סיעת מרצ בכנסת בתקופת שריד, והייתה יועצת התקשורת שלו במשרד החינוך. "יש לי אלפי שעות שריד כי העבודה איתו הייתה 24/7", היא מספרת כעת. "לעבוד עם יוסי זה היה בכל שעה של היום והלילה. יוסי שריד היה צמוד תמיד לחדשות. כשהוא היה נוסע לעתים רחוקות לחו"ל, הוא היה מתקשר בזמן מהדורות החדשות. הייתי מצמידה לו את הטלפון לטלוויזיה או לרדיו, ותוך כדי המהדורה הוא היה מוציא תגובה וגם דורש שתתפרסם באותה מהדורה".
 

שריד, מספרת קסלר, היה בוס תובעני, "אבל הוא היה נאה דורש ונאה מקיים", לדבריה. "הוא דרש מאיתנו מה שדרש מעצמו. הוא הקפיד מאוד עם עצמו ועם הסובבים אותו, והיית חייב להיות נאמן לו ללא סייג. לעבוד עם יוסי זה היה כמעט כמו להתחתן איתו חוץ מבישולים וכביסה. שריד היה וורקוהוליק. הוא נהג לעבוד ללא הפסקה גם בבית, כשכל הזמן הוא מעשן כמו קטר".
 

"כל הצוות שלו עישן".
 

"שריד היה אספן מצוות ברמה שאף אחד לא מכיר משום שבחייו הוא סירב לדבר על זה", מספרת חדוה וידהורן אברמוביץ, מנהלת לשכתו המיתולוגית של שריד כשהיה שר לאיכות סביבה וכיו"ר מרצ. "היו מגיעים אליו כל חלכאי ונדכאי העולם. הפתיח היה תמיד זהה: 'תראה, אני לא מצביע שלך, אבל...' הפניות היו בכל תחומי החיים. החל מלסדר ילד במוסד ועד לקנות כיסא גלגלים לנכה או כלי נגינה וארנבת לילד חולה. שריד היה סוג של עובד סוציאלי המונע מאהבת אדם. זו תכונה שלא ידועה אצלו. הוא העמיס על כתפיו הצנומות את כל מצוקות העולם, וכאבם של אנשים חלחל ללבו. יום אחד שריד משכן את חשבון הבנק שלו בלי ידיעת משפחתו כדי לאפשר הטסת ילד חולה מהארץ לחו"ל, משום שלא היה לו ביטוח רפואי.
 

"בזמנו מועצת רצ הייתה מתכנסת ברחוב בלפור בתל אביב, בבית פועלי ציון, והיה שם מעין מזנון של קפה, סודה ותה. שריד נהג לשתות שם. פעם הוא התקשר אלי בבהילות בעשר בלילה ואמר: חדוה, את חייבת להגיע דחוף. שתיתי כוס תה במזנון ולא שילמתי. שאלתי אותו מה הבהילות והוא ענה: את לא מבינה שמישהו מתפרנס מזה ואני לא שילמתי?".
 

וידהורן אברמוביץ מספרת גם על מנהגו לעשן בשרשרת. לדבריה, לפעמים היה מבקש מאחד המלצרים במזנון הכנסת סיגריה בודדת כי שלו נגמרו. "יוסי לקח ממנו אולי שלוש סיגריות בחודש, אבל פעם בשבוע היה שולח אותי עם פקט לתת למלצר, רק כדי שלא יהיה חייב לו. יוסי לא אהב להיות חייב לאף אחד", היא מספרת.
 

וידהורן אברמוביץ מספרת גם כי שריד ענה בעצמו לכל אלפי המכתבים שקיבל מהציבור. "הוא ענה לכולם בכתב יד, החל מילד ששואל על עבודת חבר הכנסת וכלה באנשים שהיו מתפלמסים איתו על האג'נדה הפוליטית שלו", היא מספרת. "הוא לא יכול היה לשאת מכתב שלא נענה בתוך יומיים. מבחינתו, במקרה כזה אנחנו התרשלנו".
 

על צניעותו סיפרה: "כשהגענו למשרד לאיכות הסביבה היינו זכאים לטלפון נייד. יוסי שריד אמר לי שזה מותרות והציע שנחלוק את הטלפון בינינו כי חבל על ההוצאות. גם כשביקשו לתת לו מכונית שרד וולוו, הוא התרעם והעדיף טויוטה קטנה יותר".

ג'יבריל רג'וב. צילום: מעריב אונליין
 

"יום אחד חברה שלי מצאה כלב והביאה אותו לבת של יוסי, אלא שהכלבה שכבר הייתה לו בבית לא הסתדרה עם הכלב", חושפת וידהורן אברמוביץ גם את אהבתו של שריד לבעלי חיים. "הוא העביר את הכלב לזהבה גלאון, שהעבירה לחברה שלי. יום אחד הכלב הלך לאיבוד. החברה התקשרה בוכייה ויצאנו עם השר יוסי שריד למסע חיפושים שנמשך כל הלילה. תארו לכם, שר בישראל מסתובב כל הלילה כדי למצוא כלב".
 

לדברי אנשי לשכתו, אחד התחביבים האהובים על שריד היה לשוטט בחנויות נוחות בתחנות דלק ולקנות שם חטיפים. "הוא היה חוזר לאוטו בהתלהבות ומראה לנו שקנה פסק זמן", מספרת וידהורן אברמוביץ. "הייתה בו סוג של תמימות ילדותית. יום אחד הוא בא וביקש ממני שקל כי הוא מצא בחנות משהו במבצע בשקל".

עובדיו מספרים כי העריכו אותו מאוד על שנינותו והווירטואוזיות שגילה בעברית. "הוא היה יושב בחדרו, חושב, כותב ומנקד. הוא היה מוציא מתחת ידיו נאומים נפלאים וגם שירים. הוא היה כל כך שונה מכל הפוליטיקאים האחרים. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?" תוהה וידהורן אברמוביץ.