"לממשלה הזו אין מדיניות חברתית. אין שום תכנון. חיים ברגע ובכפוף לרוח הנושבת, בעוד שמנהיג צריך להוליך מהלכים על פי הבנתו ולפי חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך, בקושי חושבים לטווח קצר. אי אפשר לנהל ככה מדינה. זהו מצב הרסני, שלא נותן פתרון לשום דבר". כפוליטיקאי בדימוס, שמילא שורה של תפקידים בכירים ויזם כמה מהחוקים החברתיים ביותר, ד"ר רענן כהן (75) הוא היום אזרח מודאג. “אני בא ממורשת בן־גוריון", הוא מעיד על עצמו, “בהשוואה למה שהיה בתקופתו, משהו קרה לחברה שלנו. משהו קרה בפוליטיקה שלנו. משהו קרה בכנסת שלנו. כשאנחנו, חברי הכנסת, היינו עולים לדבר במליאה, היינו רועדים מרוב יראה כלפי המקום הזה. היום זה גן ילדים מה שהולך שם. זה לא הפרלמנט שאני רוצה לראות".

ומי יכול להנהיג אותו?
“אין לי כרגע מועמד, אבל בהתייחס למה שקורה במדינה, ברור שהוא חייב להיות איש ביטחון. אתה יכול להיות בטוח שלא יהיה מחסור במועמדים".

ליצחק הרצוג יש יכולת הנהגה?
“לבוז’י יש יכולת הנהגה, אבל במציאות של היום, חייבים לעשות שינויים דרסטיים, לא רק במפלגת העבודה, אלא בכל מפלגות האופוזיציה".

יצחק הרצוג הוא האיש שיחזיר את מפלגת העבודה להגה השלטון?
"עם כל אהבתי והערכתי כלפיו, הוא איננו האיש שיכול להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון. גם לא שלי יחימוביץ'. גם לא עמיר פרץ. הם צריכים לוותר על האגו שלהם ולתת יד ליצירת מנהיגות חדשה במפלגה. כי אם בוז'י לא יכול, אף אחד בצמרת המפלגה לא יכול. חייבים מנהיג בעל שיעור קומה. אני לא רואה כאן איזשהו מנהיג החושב על הצד החברתי באופן רציני. אצל משה כחלון רואים משהו בכיוון, אבל לא בטוח שהוא מסוגל להוביל תהליך עד הסוף. בסופו של דבר, ראש הממשלה הוא שמוביל כאן את התהליכים וגם קובע אותם. ואם יש מישהו שמסוגל לצאת נגדם, עומדים בדרכו. בהקשר הזה גם התקשורת לא בסדר".

איננו האיש שיוכל להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון. ח"כ בוז'י הרצוג. צילום: פלאש 90"איננו האיש שיוכל להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון. ח"כ בוז'י הרצוג. צילום: פלאש 90"


יופי, מצאנו את האשמה.
“גם אם יימצא מועמד ראוי, שירצה לתרום לחברה הישראלית, התקשורת תרד לחייו ותרתיע אותו מלקחת על עצמו אתגרים".

במבט מבחוץ, על רקע מה שקורה כעת, האם אתה מתחרט על פרישתך מהפוליטיקה ב־2002?
“זאת הייתה ההחלטה הטובה ביותר בחיי".


התעלמות מערבים

“כל הדיבורים על הצטרפות המחנה הציוני לממשלת נתניהו לא נראים לי רציניים", אומר כהן בנוגע לדיווחים על מגעים קואליציוניים, “זה לא מה שיביא אותנו להיות אלטרנטיבה לשלטון, מה שלא נראה אפשרי במצב הנוכחי. כדי ליצור את האלטרנטיבה הדרושה צריך למצוא מועמד מוסכם על דעת מספר סיעות, שאיתו ניתן יהיה להשיג את המטרה".

לשם מה התנהלו המגעים עם הליכוד?
“מדברים כל הזמן, זה לא מזיק. אבל אני איש מבחן התוצאה. לא נראה לי שיצא משהו מכל המגעים".

והחבירה של מפלגת העבודה לציפי לבני?
“אני עוסק בדברים החשובים, כלומר יצירת אלטרנטיבה. עם ציפי לבני, בלי ציפי לבני, אין לזה שום משמעות. ומה שחשוב זה להביא לסיום כהונתו של בנימין נתניהו כראש הממשלה לפני שהפערים במשק יביאו ליצירת מהפכה חברתית. לא הייתי רוצה שתחזור תופעת הפנתרים השחורים, שהפעם עלולה להיות הרבה יותר חמורה".

"הפרישה מהפוליטיקה הייתה ההחלטה הטובה שקיבלתי בחיי". צילום: רענן כהן"הפרישה מהפוליטיקה הייתה ההחלטה הטובה שקיבלתי בחיי". צילום: רענן כהן

דבריו אינם נאמרים יש מאין. כהן, מזרחן בהשכלתו ואיש כספים בעברו, כיהן בארבע כנסות, מ־88’ עד 2002, ושימש, בין היתר, כמזכ"ל מפלגת העבודה וכשר העבודה והרווחה. בין החוקים שיזם בשנות כהונתו היו החוק לקליטת חיילים משוחררים, החוק לקיצור שירות המילואים וחוק האזרחים הוותיקים. “השתדלתי להתרכז בנושאים האלה ולא להתפזר יותר", הוא מעיד.

זה מה שאתה מייעץ לחברי הכנסת של עכשיו?
“הייתי מייעץ להם להשקיע מאמצים בנושא אחד, לא לנסות לעסוק בכל הנושאים תוך כדי רדיפה אחר הכותרת".

כמזרחן שעמד שנים בראש האגף למיעוטים במפלגת העבודה, עד כמה הנושא הזה חשוב לך?
“כאן מדובר בנושא ראשון במעלה. כשעסקתי בו, 50% מערביי ישראל הצביעו למפלגות ציוניות. היו זמנים שבהם פעלנו יחד. מאז קמה במדינה מנהיגות שהתעלמה מקיומם של ערביי ישראל ולא פעלה לבניית המנהיגות העתידית של ערביי ישראל. שיתוף הפעולה עם הערבים הפך לנחלת העבר והם מצביעים כמעט כולם בעד הרשימה המשותפת הקיצונית".

האם ראש מפלגתך, יצחק הרצוג, שגה כשלא מיהר לגנות את חבר סיעתו, זוהיר בהלול, שלפי דבריו המחבל שנורה בחברון לא היה מחבל?
“דבריו של זוהיר בהלול חמורים מאוד. הופתעתי לשמוע אותו אומר דברים כאלה, שיש להוקיע אותם. הגינוי היה חייב להישמע באופן מיידי. העניין הוא שאי אפשר לעשות הרבה נגד בהלול, שכן המנדט של מי שנבחר לכנסת הוא של הנבחר ולא של מפלגתו. יש לדאוג שבבחירות הבאות לא ייבחרו מטעם מפלגת העבודה בעלי דעות מהסוג הזה".


כשפרשת היית רק בן 61, ילד במושגים של היום.
“הגעתי למסקנה שלאחר שהייתי שר, חבר כנסת, יושב ראש הקואליציה ומזכ"ל העבודה בתקופת רבין ופרס, מיציתי את עצמי בפוליטיקה ועליי לעבור לדברים אחרים. אף אחד לא האמין שאוותר על כל ארבעת התפקידים שמילאתי בו זמנית. זה היה צעד בלתי שגרתי בפוליטיקה הישראלית שבה אנשים נדבקים לכיסאות".

איזה תפקיד רצית למלא ולא הסתייע בידך?
“לפני 20 שנה ראיתי עצמי ראוי לתפקיד שר התחבורה. היו לי תוכניות בנושאים כמו צמצום תאונות הדרכים, הקטנת הפקקים ואפילו רכבת פרברים. מה לעשות, לא יצא".

כשנבחרת ב־88’ לראשונה לכנסת, זוהית בבירור כנץ. האם הנץ שבך הפך ליונה?
“אני לא בעד ארץ ישראל השלמה, אבל גם לא בעד מדינה דו־לאומית. אין למפלגה שלנו מה לעשות בימין, אך גם אסור לה לפנות שמאלה".


“ממסד שלטוני עקום"

לאחר פרישתו מהכנסת, מונה כהן ליו"ר דירקטוריון הבנק לפיתוח התעשייה, שעמד באותה העת בפני קריסה. כהן הביא להפרטת הבנק והוביל להבראתו: “התחום עניין אותי, לאחר שכבר בגיל 19 הייתי מנהל חשבונות ראשי. כאן הייתה לי ההזדמנות לתרום במשהו שמחוץ לפוליטיקה. כשהגעתי לבנק לפיתוח התעשייה, הוא היה בגירעון של מיליארד שקל, ואילו כשהוא הופרט ונמכר, הוא הביא למדינת ישראל 2.4 מיליארד שקל. בכך סיימתי את תפקידי שם לאחר שמונה שנים וחצי".

כמעט מיד לאחר סיום תפקידו בבנק, ב־2011, מונה המזכ"ל לשעבר ליו"ר דירקטוריון שוק סיטוני לישראל, החברה שאמורה הייתה להקים שוק סיטונאי במחלף מסובים ולהביא להקטנת פערי המחירים בשיווק תוצרת חקלאית מסוג פירות וירקות. כהן פרש מתפקידו תוך פחות משנה ושוק עדיין אין: “פרשתי מתפקידי שם לאחר שלא יכולתי להתמודד עם פקידי האוצר, שקובעים במדינה הכל. לא השרים, לא הממשלה. יש כאן דיקטטורה של פקידים. זהו ממסד שלטוני עקום, כשפקידים, גם הזוטרים שבהם, מאיימים על המנהיגות בשעה שהכל מתנהל בארץ על דרך

המקרה".

בזמנך היה כוח כה רב בידי הטייקונים?
“הוא לא היה, אבל לא היית מציע לשלול אותם מכל וכל. אל נשכח שהם יצרו מקורות תעסוקה במשק ותרמו לו רבות. מצד שני יש לפעול שהרווחים שלהם לא יגיעו לשמיים. אני בעד סבירות, לא בעד חזירות. אסור לנקר עד כדי כך עיניים. מדובר בסכומים שכמותם לא ראיתי בחיים שלי ואם הייתי מקבל אותם, הייתי מתבייש לצאת מהבית, בוודאי כשיש במדינה כל כך הרבה אנשים רעבים".

כיום, משמש כהן כדירקטור במספר חברות וכיו"ר סוכנויות ביטוח שבבעלות “מגדל". הוא מתגורר בדירה אוורירית בקומה העשירית של בניין מגורים במרום נווה ברמת גן. נשוי לדוריס, אב לארבעה וסב ל־11 נכדים. “כל ליל שבת כולם פה, עושים קידוש. יש לנו בית מסורתי עם אהבת ארץ ישראל אמיתית", הוא מספר. ניכר בו שהוא יודע לשמור על עצמו: מדי יום הוא משכים קום ויוצא בחמש וחצי לכפר המכביה, קרוב לבית, כדי לעשות את הספורט שלו - שחייה, התעמלות וחדר כושר.

"מאוד העריך ואהב אותי". לצד רבין בעצרת השלום ב-4 בנובמבר 1995. צילום: נעם וינד"מאוד העריך ואהב אותי". לצד רבין בעצרת השלום ב-4 בנובמבר 1995. צילום: נעם וינד


לקראת סיום ברצוני להחזירך לצילום בלתי נשכח מהעבר, שבו נראית ניצב כמזכ"ל העבודה בעצרת השלום ההיא בכיכר מלכי ישראל לצדו של יצחק רבין בשעתו האחרונה.
“הגעתי לעצרת כמזכיר הכללי של המפלגה. רבין מאוד העריך ואהב אותי ואני הייתי צמוד אליו. זכיתי לראות אותו ברגעים המאושרים ביותר בחייו ולצערנו גם האחרונים. אף אחד לא שיער שיקרה מה שקרה. בתום העצרת ליוויתי את רבין עד רדתו מהבמה ולא המשכתי הלאה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו הייתי נשאר איתו. לפתע נשמעה ירייה. טסתי כמו מטורף לאיכילוב, שם חוויתי את הרגעים הכי קשים בחיים שלי, כשהבנתי שמדינת ישראל איבדה מנהיג שידע להסתכל לעם ישר בעיניים ולפעול למענו".

וכיום?
“כיום המדינה משוועת למנהיגים כאלה. אני מאמין שהם ישנם. צריך לומר להם - ‘עשיתם את שלכם למען עצמכם, כעת עשו למען עם ישראל, שזקוק למנהיגות חדשה. בפוליטיקה כל אחד מרגיש עצמו אלוהים וכל אחד חושב שהוא נמצא ברקיע. אני, לעומת זאת, תמיד היה לי חשוב לשרת את הציבור שמטעמו נבחרתי ולמענו פעלתי".