אתמול (חמישי) בשעות הבוקר המאוחרות עוד דיבר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בכנס לשכת עורכי הדין באוניברסיטת חיפה. כאילו האש חיכתה שיסיים את דבריו על סיפור אחר שמצית את המדינה – פרשת הצוללות. מיד עם סיום דבריו הורו אנשי הביטחון של האוניברסיטה לקהל להתפנות בזריזות. נחיל אדם החל להתקדם לעבר היציאות מהקמפוס ופקקים החלו להיווצר ביציאות מהחניונים. אוטובוסים של עיריית חיפה החלו להתמלא בסטודנטים, אחרים החלו לצעוד במורד ההר.
מעל הכל היתמר עשן סמיך, רמז דק בלבד למה שמתרחש במזרח העיר. תוכנת הניווט כיוונה את כלי הרכב דווקא לכביש 721, לכיוון בית אורן ודרך הפיתול העקלקל, שבו מצאו את מותם לפני כמעט שש שנים 44 סוהרים, שוטרים, כבאים ונהג אוטובוס. אתמול היה הכביש הזה, לקראת שעות הצהריים, דווקא הציר הבטוח ביותר לרדת את הכרמל. מול קיבוץ בית אורן נגלתה האנדרטה לזכר הנספים. קורת הפלדה הקשתית, שמייצגת את האש שלכדה אותם, הייתה מחזה סוריאליסטי למי שנמלט מהאש.
רכבי כיבוי עתיקים למראה שעשו דרכם באטיות במעלה הכביש הזכירו שלמרות האובדן היקר של חיי אדם, עשרות אלפי הדונמים שנשרפו, דוח מבקר המדינה והזמן שחלף, ולמרות צעדים שננקטו – שירותי הכבאות בישראל רחוקים עדיין מהקדמה. מטוסי הכיבוי שחגו מעל והמטירו מים הראו שרכישתם, כחלק ממסקנות אסון הכרמל, היא קרן אור בעשן האפור.
בצדי הדרכים חיות בר, שחשו בסכנה, נסו גם הן מכיוון העשן. הרכבים נעו בכיוון אחד – למטה. כשהגענו לצומת אורן עצר אותי נהג שהגיע מהכיוון ההפוך ושאל אם הכביש למעלה פתוח. לפני שש שנים איש לא עצר שם את אוטובוס הצוערים. עניתי לו שהכביש פתוח ושייזהר. הכרמל שוב בוער.