חיים יבין (84) שמכונה גם "מר טלוויזיה", הגיש במשך עשרות שנים את מהדורת החדשות של הערוץ הראשון הממלכתי "מבט לחדשות" והפך לפנים הכי מוכרות על המסך בכל בית בישראל. בימים האחרונים טענו עובדות לשעבר ברשות השידור כי יבין הטריד אותן לכאורה מינית, זאת בתגובה לראיון בו סיפר כי בעבר הסטנדרטים לגבי הטרדות מיניות היו אחרים. שי גולדשטיין, אורי גוטליב ולאה לב מתוכנית הבוקר של "103FM", התקשרו אליו הבוקר (שני) כדי לבדוק כיצד הוא מתייחס לפרסומים. הוא הכחיש שוב את הדברים וציין כי הנאמר בראיון הוצא מהקשרו.

שי: "חיים, היי, מה שלומך? מדבר די מתוכנית הבוקר. אנחנו בשידור 103FM. איך אתה מרגיש עם כל מה שקרה?"

חיים יבין: "אני מרגיש לא כל כך טוב, כמובן, ואין לי עניין להתראיין".

שי: "אבל מה התגובה שלך? עושים לך לא פחות מרצח אופי, ולא בצדק, חייבים לומר, כי אתה דיברת על איזה משהו שרה לפני 40 שנה.

מה התגובה שלך?

חיים יבין: "אתה יכול לתאר לעצמך".

שי: "אני אשמח לשמוע".

חיים יבין: "זה ברור שזה פוגע, אבל זה יעבור".

שי: "תגיד, אבל, כשאמרת את הדברים האלה, למה התכוונת באמת?"

חיים יבין: "לא לשום דבר שלא התפרסם, הדברים התפרסמו".

גוטליב: "כן".

לאה: "הם התפרסמו בקצת, אתה יודע, יש לזה טיפה, משהו לא נעים. זאת אומרת, הבחורות לא הרגישו בנוח שאמרת את זה. השאלה היא מה, אתה יודע, אם באמת התכוונת לפגוע, או שמא זה היה באיזשהו, זה היה הפלרטוט של פעם".

חיים יבין: "אני? לפגוע? חס וחלילה".

שי: "אז מה, פשוט דיברת על הנורמה הזאת, שהייתה מקובלת אז?"

חיים יבין: "תראה, הייתה מציאות מסוימת, מתירנית. אנחנו עברנו את התקופה הזאת, תודה לאל, אנחנו בתקופה אחרת, שלנשים יש שוויון זכויות מלא בכל התחומים של החיים ובעיקר כמובן גם בטלוויזיה, גם בתקשורת. אני שמח על התמורה הזאת, על החידוש הזה, על התופעה הזו".




"יש תחושה שקצת נפלת"

גוטליב: "אתה דיברת על התגובה ואמרת שפעם אפשר היה ככה בסטירה לגמור את העניין והיום זה עורכי דין ועניינים וזה".

חיים יבין: "לא, זה לא בדיוק מה שאמרתי. פעם, כשהיית מתנהג בצורה לא קורקטית אז זה היה נגמר בסטירה, היום רצים מיד לעורך דין. לא על כל דבר צריך לרוץ מיד לעורך דין. הרי לא מדובר פה חס וחלילה בהתנהגות פלילית".

שי: "אבל היום זה פלילי, אתה מבין? אתה דיברת על הנורמות שהיו נהוגות אז ובעצם הצגת אותן כאילו אתה היית רוצה שהן יהיו נהוגות גם היום".

חיים יבין: "ממש לא נכון. אמרתי שאני שמח על השינוי שחל בחברה ובתרבות".

שי: "ובכל זאת, אמרת, 'הייתי שמח אם גם היום זה היה נגמר בסטירה'".

חיים יבין: "לא. אני לא חושב. מה שאמרתי זה שעל כל צביטה רצים לעורך דין וזה יכול להסתיים בסטירת לחי וזהו".

שי: "אז זהו שהיום זה לא. אתה מרגיש שנעשה לך עוול? אתה מרגיש שהדברים שאמרת הוצגו בצורה לא נכונה? הודגש בהם דברים מסוימים?"

חיים יבין: "אני חושב שכן, אבל לא אכנס לפרטים".

גוטליב: "אני רק שאלה אחרונה. למה היית צריך להגיד את זה בכלל? למה היית צריך בימים האלה להתעסק בנושאים האלה בכלל?זה הרי קצת סכנת נפשות לגעת בעניינים האלה".

חיים יבין: "הראיון היה לקראת סרט שישודר ביום חמישי על ירושלים. אני עשיתי עשרות כתבות ועשרות סדרות וסרטים".

שי: "אז איך הגענו מירושלים של זהב לצביטה בתחת של המאפרת?"

חיים יבין: "אני חושב שאתה צריך לשאול את מי שכתב את הראיון".

שי: "איך השיחה התגלגלה לשם ולמה לא עצרת במקום הזה?

חיים יבין: "כי השיחה התנהלה בנועם ופשוט לדעתי דברים הוצאו מהקשרם".

גוטליב: "זו הבעיה בנועם. זו הבעיה בנועם".

שי: "אבל אתה עיתונאי כל כך מיומן. אולי אחד המיומנים בארץ ויש איזו תחושה שקצת נפלת".

חיים יבין: "אני חושב שאתה צודק. אני חושב שקצת נכשלתי".

שי: "וחבל. טוב, אנחנו מקווים שתצא מזה בסדר ושתרגיש טוב בכל זאת".

גוטליב: "שהכל בסדר ושפועלך ימשיך".

שי: "ושוב פעם, אני... זאת ההזדמנות שלך להגיד שאתה לא בעד הדברים האלה".

חיים יבין: "חס וחלילה. אמרתי את זה. אמרתי את זה בריש גלי ואמרתי את זה בהדגשה. אני חושב שנכנסנו לתקופה טובה מאוד של שוויון מלא בחובות ובזכויות של נשים וגברים וזו הדרך שאנחנו צריכים ללכת בה".

שי: "טוב, בוא נקווה שהדברים האלה יעשו כותרות לא פחות מהדברים הקודמים שאמרת".

גוטליב: "חיים יבין, בוקר טוב".

חיים יבין: "כל טוב לכם".