היוזמה לצירוף רב או קאדי לוועדות לאישור הפלות, שמאחוריה עומדים ח”כ עבד אל־חכים חאג’ יחיא (הרשימה המשותפת) וח”כ יהודה גליק (ליכוד), עוררה אתמול סערה בדיון שנערך בה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת. “רב וקאדי הם הפתרון?” הזדעקה ח”כ עליזה לביא (יש עתיד). “המצב החוקי הקיים כבר רומס את חירותה וזכותה של אישה לקבל החלטות על גופה ומאלץ נשים רבות להתפתל או לשקר בוועדה כדי לענות לקריטריונים המוגדרים. למרבה התדהמה, יש מי שמבקש כעת להוסיף חטא על פשע ולצרף איש דת לוועדה, כאילו מדובר היה בגופם שלהם. תמוה בעיני שגברים שאין להם הכלים והיכולת להבין את המשמעות של נשיאת הריון לא רצוי - מבקשים להחיל החמרות נוספות על גופה של אישה”.
מהבקשות לדיון בנושא, שהגישו הח”כים חאג’ יחיא וגליק, עולה כי הרקע לבקשותיהם הוא העלייה במספר הנשים המוסלמיות, הדרוזיות והערביות הנוצריות הפונות לוועדות להפסקת הריון. גם בציבור היהודי מספר ההפלות גבוה. לפי ההערכות, כ־20 אלף הפלות מבוצעות בשנה בהתאם לאישורי הוועדות. כ־%95 מהבקשות המוגשות לוועדות – אושרו.
לפי ההערכה, כמחצית מההפלות בישראל אינן חוקיות. “המספרים מראים שהוועדה הזאת לכאורה מיותרת”, אמר ח”כ גליק בדיון אתמול. “אישה שמגיעה לעשות הפלה חווה חוויה אמוציונלית מאוד משמעותית. הרבה פעמים יש פה לחצים חברתיים כוחניים. ניקח לדוגמה בחורה בת 17 שהתעברה מהחבר שלה והמשפחה לא מדברת איתה, או אישה שנכנסה להריון לא רצוי ויש לחץ מהבעל או מהחמות. אישה כזו צריכה כמה שיותר עטיפה, תמיכה והקשבה. היא לא צריכה לחץ”.
“מי שרוצה להתייעץ עם איש דת תעשה את זה לפני כן”, אומרת מצדה ח”כ רויטל סויד (המחנה הציוני), “לא בוועדה המנוכרת הזאת, שהתהפכנו 20 אלף פעם עד שהגענו אליה. הסירו את הדבר הזה מסדר היום. צאו לנו מהרחם”.
בינתיים ח”כ לביא פועלת עם ח”כ זהבה גלאון (מרצ) לקידום הצעת חוק שתשנה את מנגנון האישורים להפסקת הריון. הצעתן מבקשת לחלק את תקופת ההריון לשלושה חלקים: נשים עד סוף השבוע ה־13 (תקופה שבה מתבצעות כ־90% מההפלות כיום) יוכלו להפסיק את ההריון לפי רצונן, ללא צורך בוועדה. בין השבועות 14־ 23 תהיה הפסקת ההריון טעונה אישור ועדה על סמך עילות רחבות מאלו שבחוק כיום. משבוע 24 והלאה, שבו נחשב העובר בר־חיות, יהיה צורך באישור ועדה מורחבת, שמרחב שיקול דעתה באישור הפלות מצומצם יותר.
“לא מעשית"
כיום החוק קובע כי אישור הפסקת הריון יינתן רק בידי ועדה מוסמכת שתורכב משני רופאים ועובד סוציאלי (ולפחות אחד מחברי הוועדה הוא אישה). החוק קובע רשימה סגורה של ארבע עילות חוקיות בלבד: האישה צעירה מגיל הנישואים או בת יותר מ־40; ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מגילוי עריות או שלא מנישואים; הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; והמשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי.
מי שנותרות בחוץ הן נשים בישראל המבקשות לבצע הפלה ממניעים אחרים: חברתיים, סוציאליים, כלכליים ואישיים. “כתוצאה מכך נשים רבות נאלצות לעקוף את האיסורים הקבועים בחוק וכך להפוך לעברייניות בעל כורחן”, אומרת עו”ד מרים זלקינד, מקדמת המדיניות בשדולת הנשים. “בהיעדר פתרון חוקי למצבן, נשים רבות נאלצות לשקר בוועדות, ובפרט נשים נשואות שנאלצות להצהיר בפני הוועדות כי נכנסו להריון מחוץ לנישואים, כדי לקבל את האישור המיוחל. מלבד העובדה כי נשים אלה הופכות בעל כורחן לעברייניות, ההצהרה השקרית על הריון מחוץ לנישואים פוגעת קשות בכבוד האדם שלהן ואף עלולה לסכן אותן בעתיד בחיוב גט ושלילת מזונות בבית הדין הרבני. לצד פתרון זה, נשים רבות ככל הנראה פונות לשוק שחור של הפלות בלתי חוקיות”.
“הדעת אינה סובלת כי בוועדות יכהנו אנשי דת, שאין להם כל זכות חוקית או מוסרית להתערב בבחירות שנשים עושות בנוגע לגופן ולחייהן”, אומרת עו”ד זלקינד. “אנו מתנגדות נחרצות לרעיון שלפיו הפתרון לעלייה בשיעור הבקשות להפסקות ההריון בקרב אוכלוסייה מסוימת הנו הוספת חסמים בדמות אנשי דת, אשר יהוו גורם מרתיע נוסף בפני נשים אלה, הנתונות במצב מורכב ורגיש בלאו הכי”.
שדולת הנשים מגיעה עם כמה הצעות, הראשונה שבהן היא ביטול הוועדות להפסקת הריון. “העובדה שבשנת 2016 נשים בישראל נאלצות להתייצב בפני ועדה המורכבת מזרים גמורים, שלהם נתון הכוח להחליט מה ייעשה בגופן של הנשים, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות כבוד האדם”, אומרת עו”ד זלקינד. “ההחלטה בנוגע להפסקת ההריון צריכה להיוותר בידיה של האישה בליווי צוות רפואי מוכר לה ומתאים עבורה, וכן יש לאפשר לה להתייעץ עם גורמי רווחה וטיפול מתאימים, ככל שתרצה בכך”.
לשדולה יש כמה דרישות: מימון ציבורי להפסקת הריון לכלל הנשים בישראל, ללא הבחנה בין נשים נשואות לנשים שאינן נשואות, ליווי נערות הן בידי רופא/ה ואח/ות והן בידי עובד/ת סוציאלי/ת, שיעברו הכשרה ייעודית לתחום במימון המדינה, שמירה על פרטיות של נשים, קביעת פריסה ארצית רחבה ונגישה של שירותי הפסקת ההריון לכלל האוכלוסיות בישראל לצורך הליך הפסקת ההריון וחינוך מיני והנגשת אמצעי מניעה, בפרט באוכלוסיות חלשות.
הרב דוד סתיו, יו”ר ארגון רבני צהר, מספר שבממוצע פעם בשבועיים מגיעים אליו זוגות, דתיים בעיקר, להתייעצות בנושא הפלות. עם זאת, לדעתו, הצבת רב בוועדה אינה מעשית. “הרעיון שאנשי דת יהודים וערבים מעורבים בנושאים חשובים הוא רעיון יפה מאוד, אבל בנושא ההפלות שיתוף הפעולה הזה לא יצמיח יותר מדי, מהסיבה הפשוטה שבעולם ההלכה יש ויכוח מאוד קשה בין רבנים בנושא ההפלות ואיך להתייחס אליהן, בייחוד כאשר מדובר במקרים שבהם אין סכנה ליולדת, אבל זה יכול לגרום לה למצב נפשי קשה אחר כך”, אומר הרב סתיו. “השאלה איזה רבנים ישבו בוועדה היא קריטית. יהיו שיאסרו כמעט בכל מצב להפיל, ויהיו אחרים שיתירו במקרים רבים. לכן הדבר הזה יכול לגרום לבלבול גדול. נגיד שמגלים בבדיקת מי שפיר שלעובר יש תסמונת דאון, וההורים מתבקשים לבצע הפלה. הוועדה באופן עקרוני תאשר. אבל אם יכניסו רב, יש כאלה שיגידו מותר ויש כאלה שאסור. אמור לי מי הרב שאתה שם בוועדה, ואני אומר לך מה תהיה עמדתו. מי יקבע מי יהיה הרב? המשפחה? הרבנות הראשית? המקומית? שר הבריאות? לשאלה הזאת משמעות דרמטית, והיא הופכת את ההצעה ללא מעשית”.
תוצאה ידועה מראש
ג’, בשנות ה־20 לחייה, נכנסה פעמיים להריון בלתי רצוי. בפעם הראשונה היא הייתה רווקה. הפעם השנייה הייתה אחרי נישואיה בפראג לבן זוגה. “בפעם הראשונה הלכתי לרופא פרטי ואמרתי לו שאני רוצה לעשות הפלה, והוא קבע לי מועד בבית חולים פרטי. יש שם ועדה, וזה קל: את משלמת המון כסף, אז זה היה 6,500 שקלים, וברור לכל חבריה שצריך לאשר. את אפילו לא רואה את חברי הוועדה. את נכנסת לחדר האחות, ובמקביל, בחדר אחר, יושבת הוועדה, והרופא לוקח את הטפסים ומחתים אותך. אין לי מושג כמה ישבו בוועדה.
"הפעם השנייה הייתה בבית חולים שדרש התייצבות מול ועדה", מוסיפה ג'. "נכנסתי לחדר. ישבו שם עובדת סוציאלית, רופא ואיש טיפול מתחום בריאות הנפש. הם שאלו יותר שאלות: את בטוחה שאת רוצה? למה את רוצה? למה נכנסת להריון לא רצוי? את לא חושבת שזה חוסר אחריות מצדך? כך במשך חמש דקות. באתי אחרי ניסיון במקום שלא הייתה בו בכלל ועדה. המחשבה היחידה שעברה לי בראש היא: למה נראה לכם שזכותם לשאול את השאלות האלה? זה הרי הזוי בכל כך הרבה רמות, שאין איך להסביר את זה. זה היה אחרי שעשינו חתונה אזרחית בפראג ועוד לא נרשמנו במשרד הפנים. המחשבה היחידה שעברה לנו בראש היא איזה מזל שאנחנו לא רשומים, כי אז לא היו מאשרים לנו. נשואים הרי לא עומדים בקריטריונים של הוועדה. מצאתי את עצמי משקרת. אמרתי שאני לא נשואה, כי מבחינתם הוא ‘רק’ בן הזוג שלי. המשמעות של כל זה היא שאם יש לי כסף לשלם לבית חולים פרטי, אפילו לא עושים לי ועדה. אם יש לי סכום יותר קטן, עושים לי ועדה מקלה. אם אין לי כסף ואני מגיעה לבית חולים ציבורי, הוועדה הרבה יותר קפדנית. הזוי לחשוב שמי שצריך את הפרוצדורות האלה זה מי שאין לו כסף לשלם על רפואה פרטית. אלו האנשים שעוברים את הוועדות הכי קשות. אם היה רב בחדר? לא יודעת מה הייתי עושה. כמו שאני מכירה את עצמי, יכול להיות שפשוט הייתי מתעלמת. יש גבול לכל דבר”.
"כשהגעתי לוועדה, הייתה רק עובדת סוציאלית. החדר היה כמו מחסן. את זה קשה לי לשכוח", מספרת ר', בת 35. "השאלות שנשאלתי על ידי העובדת הסוציאלית היו כאלה שחזרו על עצמן כדי לוודא שאני עקבית".
"מלכתחילה כל הקונספט של הוועדה להפסקת הריון והמחשבה שמישהו יכול להחליט על גופה של אישה הוא שגוי מהיסוד, אבל כאשר מערבים בשיקולים מקצועיים גם תפיסות דתיות, שהן שמרניות מהיסוד - התוצאה ידועה מראש", אומר מיקי גיצין, מנכ"ל עמותת "ישראל חופשית". "מדינת ישראל הולכת לכיוונים מפחידים של השתלטות הדת על יותר ויותר מוסדות וגורמים שאמורים להיות פרטיים ואישיים, בעיקר של האישה, אבל לא רק. יש כאן התערבות אגרסיבית של המדינה וכפיית תפיסת עולם דתית שלא עוצרת בפתח הבית, אלא נכנסת פנימה, עד לתוך רחמן של נשים".