"בכיתי על עם ישראל שקורע את עצמו לרסיסים בשנאה חסרת תקדים". סרן זיו שילון, מי שהיה מפקד פלוגה בגדוד גבעתי שבאוקטובר 2012 נפצע באורח קשה בעת פעילות מבצעית ברצועת עזה, כתב הלילה (חמישי) בפייסבוק פוסט נוקב בעקבות הרשעתו של אלאור אזריה בהריגה על ידי בית הדין הצבאי.

שילון התייחס בפוסט לתגובות הציבור להרשעת אזריה, ובעיקר לאלה שקראו ברשתות החברתיות ומחוץ לבית הדין קריאות איום והסתה נגד השופטת אל"מ מאיה הלר, עיתונאים ואף יצאו נגד הרמטכ"ל, גדי איזנקוט וצעקו: "גדי היזהר, רבין מחפש חבר".

שילון פתח וכתב: "סליחה על השעה אבל אני פשוט חייב. התקופה הקרובה הולכת להיות מורכבת והיא איננה פשוטה כלל. אני מרגיש שהעם שלנו מפולג, כואב, שונא, מאוכזב, מיואש... אני יושב מול מסך הטלפון היום ופשוט קורא בניסיון לאתר שביב תקווה והנה הגעתי ל-1:35 ופשוט לא מצאתי...".

"אבי בן ה-70 ישב לצידי בסלון ואמר 'שנאה כזאת לא ראיתי בחיים שלי במדינה' בפשטות הכל כך אופיינית לו. ואז זה הכה בי הכאב הזה בחזה, הלכתי לחדר ופשוט התחילו לזלוג לי דמעות. כן אני, שלא בכיתי ברגעים קשים שאיני מאחל לאיש, ישבתי היום ופשוט בכיתי, לבד עם עצמי, דמעות מאופקות אך מלאות כאב כפי שלימדו אותי לבכות בצבא על אחים לנשק שאבדו לי, בכיתי על עם ישראל שקורע את עצמו לרסיסים בשנאה חסרת תקדים".

עוד כתב שילון כי: "בכיתי על הידיים שהשארתי בעזה ושאלתי את עצמי אולי בפעם הראשונה בחיי, האם היה שווה להילחם על עם ששונא את עצמו? בכיתי על שירה שלי שבמציאות אחרת אני הייתי מלמד אותה לקשור נעליים והיום איני יכול לעשות זאת, בכיתי על המציאות אליה היא גדלה, על החברים לכיתתה שההורים שלהם 'לא ישלחו לצבא', לצבא שאני כל כך אוהב, הם לא ילכו? לצבא שבו איבדתי חברים כה רבים בשמירה על המולדת, הם לא ילכו? לצבא שהיה עד כה קונצנזוס, מגדלור לכל צבאות העולם והיום חלקים מהעם עליו הוא מגן קוראים לרצח של העומד בראשו? לצבא הזה הם לא ילכו... לצבא היחיד שמבטיח את קיומו של העם הזה, אוי כמה כואב לי לשמוע את האמירות היום, בלי קשר לאג'נדה פוליטית, הכל פשוט מלא שנאה! מה קרה לנו עם ישראל? מה קרה לנו עם ישראל? מה קרה לנו עם ישראל? אף פעם לא עשיתי זאת, אבל במוצ"ש הקרוב בשעה 20:00 אני אשב, גם אם זה לבדי, בכיכר רבין עם שלט ענק שקורא לסולידריות ואהבה הדדית ולהחזרת מרכז הכוח שלנו שהולך ומתפורר - האחדות שלנו".

"אגב, קצת קשה לי לכתוב בכתב יד אז אני אגיע עם שלט וטושים, אני קורא לכולכם ימין, שמאל, דתיים, חילונים, כאלו שאינם יהודים, פוליטיקאים, אומנים, אנשים מן השורה, אזרחי ישראל: בואו עזרו לי לכתוב את השלט, בואו חבקו את המדינה שלנו - היא מדממת!".

הפוסט שכתב שילון עורר תגובות רבות שנעו בין תמיכה לחוסר הבנה: "עם חלק מדבריך מסכים חלק לא בטח שהמדינה מדממת מה אתה מצפה? מחבל בא במטרה אחת לרצוח ואם אותו מחבל היה יכול בידוי הריגה הוא היה עושה זאת. רק אצלנו מותר להרוג אם אתה מרגיש סכנת ממשית וגם לאחר שירית צריכים לתת להם טיפול למה?". גלעד כתב: "זיו אני מצדיע לך על מה שתרמת והקרבת למדינה. כל מה שאתה אומר מתוק ויפה אבל אל תשכח שיש משפחה שלמה שהתרסקה לקחו להם את הילד. אבא של החייל במצב בריאותי גרוע האמא גמורה איך אפשר להמשיך קדימה. הוא שמר עלינו נלחם בשבילנו ואנחנו לא מתכוונים לנטוש אותו או את משפחתו, לא פייר".

מנגד, מגיב בשם נמרוד כתב לו: "זיו. לבי איתך גם בדמעות. כתבת נכון, מדויק ומהלב". משה כתב: "אין מילים גיבור, כמה טוב שאתה מחזק את עם ישראל היקר והשנאה של העם כלפי הצבא זאת בושה, כי אם לא נשרת מי יעשה את זה".