"ההתמכרות פגעה בי כ''כ שנראה לי שעברתי על כל הסרטונים שקיימים ומרוב שאני כ''כ מלוכלך התאווה כבר לא משפיעה עלי אני לא נהנה מזה... איני נהנה אני רק חייב לצרוך את הסם כל יום וכמה פעמים ביום איך אני יכול להפסיק למען השם?" (פורום אתר "שמור עיניך" של הציבור הדתי). לראשונה מתפרסמות תוצאותיו של סקר שבחן חשיפה לפורנוגרפיה, התנהגות מינית און־ליין ואוף־ליין בקרב 1,042 בני נוער בגילי 14־18 בציבור הדתי והחילוני.

541 מהנבדקים בנים (286 מתוכם דתיים) ו־501 בנות (302 מתוכן דתיות). תוצאות הסקר שערכו ד"ר יניב אפרתי, מייסד IHS – המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה ועמית מחקר במרכז לפסיכולוגיה של האינטרנט (CIP) במרכז הבינתחומי בהרצליה ופרופ' יאיר עמיחי־המבורגר, העומד בראש המרכז, לא מותירות מקום לספק: במובנים רבים, הציבור הדתי כבר מזמן לא משתרך מאחורי הציבור החילוני בכל הנוגע לצריכת פורנו. ובמספרים: 14% מהנערים החילוניים בכלל לא נחשפו לפורנוגרפיה לעומת 38% מהדתיים, 20% מהחילוניים נחשפים פעם או פעמיים בחודש לעומת 25% מהדתיים.

v

נערות דתיות מדווחות בפער קטן מאוד מאחיותיהן החילוניות שמעולם לא נחשפו לפורנוגרפיה (82% אצל דתיות מול 78% אצל חילוניות). כאשר מדברים על חשיפה פעם או פעמיים בחודש, מדובר בפער קטנטן: 12% מהדתיות מול 14% מהחילוניות. באשר להתנהגות מינית און־ליין, 65% מהבנים החילוניים אומרים: "שוחחתי עם מישהו שאני מכיר על התנסותו המינית", לעומת 35% מהדתיים. בקרב בנות - 53% מהחילוניות, לעומת 26% מהדתיות.

47% מהבנים החילוניים אמרו: "קיבלתי תמונות ארוטיות ממישהו באינטרנט", לעומת 24% מהבנים הדתיים. בקרב בנות 24% מהחילוניות קיבלו תמונות ארוטיות, לעומת 9% מהדתיות. "שלחתי תמונות ארוטיות שלי למישהו באינטרנט", אומרים 17% מהבנים החילונים לעומת 9% מהדתיים. בנות, מסתבר, פחות ממהרות להתערטל: 9% מהחילוניות ו־2% אחוזים מהדתיות. באשר לקיום יחסי מין מלאים, הפערים גדולים: 17% מהבנים החילונים מול 9% מהדתיים קיימו יחסי מין מלאים, ו־%9 אחוזים מהבנות החילוניות מול אחוז אחד בלבד מהדתיות. 




ברכת המרחב המוגן

צביקה פז, פסיכותרפיסט המטפל בנפגעי רשת, מסכים, מצד אחד, שיש רגישויות בנושא צניעות וחשיפה לתכנים מיניים. מצד שני, הוא אומר, "זה הולך ומיטשטש, מכיוון שהגיל יורד והאופן וההיקף של החשיפה אינם תלויי דת. חשיפה היא לא רק לפורנוגרפיה או לתכנים פוגעניים אחרים. ברוב המקרים, אנשים שהגיעו אלי לא הבינו שהם בבעיה. דתיים התקשו בלימוד תורה ולא הבינו מדוע. אצל חילונים יש לזה ביטויים אחרים, כמו בעיות שינה והתפרצויות. כפסיכולוגים אנחנו יודעים להתעסק בפוסט־טראומה או באירוע מהותי, אבל יותר ויותר בני נוער וילדים מגיעים עם תסמינים שמתפרצים, ואין להם מקור, כי לא קרה אירוע מהותי. אנחנו מבינים שההתפרצויות האלה נובעות מחשיפה מוגברת למסך. לפעמים בהיבטים פוגעניים ולפעמים נפשיים. יש הרבה מאוד היבטים ומעט מאוד עשייה. בהיבט החקיקתי לא מצליחים להתקדם, כי הוא מתנגש עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כהורים אנחנו לא מצליחים להגביל את הצפייה, כי אנחנו עצמנו נדרשים לזמינות רב־ערוצית".

הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר, משוכנע שאי אפשר להתייחס אל האינטרנט כאל בעיה או תופעה. "בדיוק כפי שהחיים הם לא בעיה. האינטרנט הוא יקום. הוא פה כדי להישאר", אומר הרב שרלו. "העולם החרדי הצליח להתמודד נגד הטלוויזיה וחושב בטעות שאפשר לעשות את אותו דבר עם הסלולרי והאינטרנט. בהיותו של האינטרנט חלק מהיקום, יש בו יתרונות עצומים גם בהיבט התורני, אבל יש גם סכנות ואיומים עצומים. אלימות מילולית, שיימינג ועוד. כל מה שיכול להתפרץ ביקום יכול להתפרץ באינטרנט. הפורנו הוא ענף בסיפור הזה משתי סיבות. האחת – ההתמכרות. השנייה – המיניות הלא בריאה מעבר להתמכרות. הנוער, המתבגרים והמבוגרים שנחשפים לפורנוגרפיה מגלים מיניות על הפן השטחי, האלים, הסטריאוטיפי והמנותק מרגשות ומרומנטיקה. התשתית לבניין חיי משפחה, זוגיות ומיניות בריאה נמצאת תחת מתקפה קשה".

אפשר לדבר במונחי התעוררות?
"ההתעוררות מתרחשת כבר כמה שנים בניסיונות התמודדות. הפעולה הראשונית הייתה מול הורים. נדמה היה לנו שאנחנו מבינים משהו, ואז גילינו שלא ממש. התברר לתדהמתנו שההורים לא הכירו בכלל את עולם האינטרנט והגלישה, על האפשרויות שבו. צריך לזכור שבכל פעם שההורים מבינים משהו, הילדים כבר שני צעדים קדימה. הפעולה הייתה להסביר להורים את העולם החדש על ידי ערבי הורים ואנשים שעברו מקבוצה לקבוצה והסבירו. השלב השני, שנמשך עד היום, הוא בניסיונות לעודד אינטרנט מוגן עם רמות סינון שונות. אנשים חשבו שאפשר להתמודד עם הבעיה על ידי אמצעים טכניים, אבל צריך לזכור שני דברים: ראשית – מה שטוב טכנית היום מחר יהיה לא רלוונטי. שנית, זה לא משנה את דמות האדם. לכן, זה יעיל כל עוד מדובר על מתבגר, אבל לאחר מכן זה לא פותר את הבעיה, ואתה לא מתמודד איתה. השלב השלישי היה ניסיון לבנות מערכת חינוכית וערכית עם מגבלותיה. לעולם מילים של איש חינוך וערכים חלשות יותר ממה שהעולם יכול להציג. נושא נוסף הוא משברים שצומחים כשאחד מבני הזוג עשוי להביא את הרגלי האינטרנט שלו באתרים מסוימים לחיי הנישואים. כאן קיומו של התא המשפחתי בסיכון. זה נתפס כבגידה, ניאוף, כלא עומד בסטנדרטים שבן הזוג רוצה. זה משבר קשה שאנחנו, הרבנים והייעוץ, פוגשים בהיקפים גדולים".

נשמע צעד משמעותי.
"מגיעות הרבה מאוד פניות. זו מגיפה. רוב הפניות מגיעות באופן אנונימי. אני לא יושב עם אישה שמספרת לי על הרגלי הגלישה של בעלה, ולרוב אני לא יודע במי מדובר. האינטרנט נותן מרחב מוגן לדבר בחופשיות בלי להזדהות. זו הברכה שבו. הוא מאפשר מרחב מוגן".




אשליה של אינטימיות

בחזרה לממצאי הסקר ולמציאות שהוא משקף. ד"ר יניב אפרתי מסביר כי בשיח על המיניות שולטות שלוש שפות: השפה הדתית, השפה הפמיניסטית ושפת בריאות הנפש. "כל מי שעוסק בתחום הפורנוגרפיה וההתנהגות המינית עסוק בשאלה מה טוב ומה רע", הוא אומר. "אני עסוק בשאלה אחרת: מה הצורך של מתבגר לפנות לפורנוגרפיה? וכדי לענות על השאלה הזאת, השפה שלי היא של בריאות הנפש. יש שלושה דפוסים: אלה שהולכים מתוך מקום של הנאה וסקרנות, מהם אני לא מודאג. הדפוס השני הוא 'משתמשים לרעה', שבורחים לשם מתוך אירועי חיים לוחצים. השלישי הוא היפר־מיניים (מכורים – כס"ו).

ההבדל בין השני לשלישי זה שהשני הוא חסר שליטה, והשלישי כבר לא מתפקד. גם הציבור הדתי וגם החילוני, כשמדברים על מיניות בריאה, מדברים בשפה הפמיניסטית עם מינוחים כמו מגדר, החפצה, הסכמה, הדדיות, ניצול האישה. למה זה קרה? כי התנועה הפמיניסטית מאוד חזקה היום גם בציבור הדתי. מי שמוביל את השפה על מיניות זה המחלקות למגדר באוניברסיטאות. אני שמח בשלוש השפות, לכולן יש מקום חשוב, התנועה הפמיניסטית קידמה הרבה את השיח על מיניות, ואחת הטענות המרכזיות שלה היא הרצון להשוות את העונג של הגבר לעונג של האישה. בד בבד זה מעלה את החשיפה לפורנוגרפיה בקרב בנות. מעבר לכך, השפה הדתית והפמיניסטית לא נותנות מענה למי שהוא 'משתמש לרעה' ו'היפר־מיני'.

הפורנו הוא אשליה של אינטימיות. זה כמו סוכר. עוררות מינית גבוהה אבל ריקה. הצורך הבסיסי של האדם באשר הוא, זה קשר. הצורך של המתבגר המשתמש לרעה וההיפר־מיני בפורנוגרפיה, הוא באופן פרדוקסלי צורך בקשר, שהוא מחפש במקום שיש בו הכי פחות קשר. אז המענה החינוכי והטיפולי הוא חיזוק הקשר עם ההורים, עם מערכת החינוך והמטפל. אם אראה קשיים בקשר ובדידות, אראה יותר צפייה בפורנוגרפיה. תמיד יש יחס ישר. היה לי מתבגר שהגיע למרכז לפגישת ייעוץ. הוא היה שבור. דיבר במונחים של נפילות. צפה כל הזמן, היה אחוז בושה וייאוש. אמרתי לו: תקשיב, כל מה שאתה מחפש זה קשר. את יודעת מה קרה באותו רגע? הוא קם, נתן לי חיבוק ואמר לי: תודה. הורדת מעלי עשרה טון. אסביר לך למה: כשאנחנו חושבים על יצר המין, מדברים בדרך כלל במונחים של ניצחונות וכישלונות. ישות דמונית חיצונית לאדם שצריך לנצח. מתבגר דתי קם בוקר־בוקר, שם עליו צבעי מלחמה ומתחיל להילחם. חוזר הביתה, היה לו יום קשה, צפה בפורנו, ויש עוד מלחמה. אני רוצה להגיד: בואו נשתמש במושגים של צורך וקשר".

החברה דתית תמיד הייתה חברה יותר סגורה. מה קרה?
"קודם כל, השפה הפמיניסטית הצליחה להזיז את השיח על המיניות. שתיים – יותר ויותר קשיים אנושיים שעלו כתוצאה מחשיפה לפורנוגרפיה. העולם הווירטואלי יצר זמינות ונגישות גבוהה מאי פעם. החשיפה היום מטורפת. אתה הולך ברחוב ואתה נפגש עם זה. פעם היית נפגש עם זה בחוברת, אחרי שאתה צריך להסתכל בעיניים של המוכר ולהחביא מתחת למיטה. היום הכל נגיש. יותר ויותר מנהיגים דתיים אמרו: רגע. יש פה עניין שצריך לטפל בו. זה יצר מהלך מאוד יפה וחשוב והתפוצצויות של פרשיות של רבנים ומנהיגים מהציבור הדתי. אין שולחן שבת שלא דיבר על זה. וכששולחן שבת מדבר על זה, הורים חסרי אונים ורוצים ידע, מה שמביא ליותר סדנאות והביקוש עולה. זה מאוד מטעה. בציבור הדתי הצירוף 'מיניות בריאה' הפך למאוד שגור. הביקוש כל כך גדול, שכולם הפכו למומחים. מדברים על מיניות בריאה, אבל זו פיקציה אחת גדולה. הרבה מהציבור הדתי שמשתמש בצירוף הזה זה עדיין חלק מהכחשה או הדחקה. בפועל, הציבור הדתי בחלקו משתמש בזה כמס שפתיים. כדי לגעת במיניות בריאה, אתה חייב לגעת במיניות הלא בריאה.

לגעת בפורנוגרפיה ולדבר על הדברים הלא בריאים. השפה הדתית תגיד: 'קדושה', 'טהרה', 'הוצאת זרע לבטלה' ותדבר על התמודדות עם האסור. הגיע הזמן שהציבור הדתי והציבור בכלל יפסיקו עם ההפחדות. לציבור הדתי מוצעות אין ספור סדנאות והרצאות בנושא, ויש תחרות מי יותר מבהיל את הקהל. אני נגד זה. זה לא נכון. צריך לדבר על זה בצורה בריאה, על הצורך של המתבגר, על הרבדים העמוקים, על הבריחה והצורך בקשר. לתווך נכון את עולם הפורנוגרפיה ולעזור להם להבין בכלל מה זה מיניות ומהי פורנוגרפיה. המתבגר יכיר את עצמו ואת המיניות שלו ולא ייבהל מזה. אם נכיר בהם, נחזק את הקשר איתם, נראה אותם כסובייקט, הם יחוו את עצמם כסובייקט ויצליחו לחוות גם את האחר כסובייקט".




"ההסברה מחלחלת"

על הרקע הזה לא מפתיעה העובדה שאנשי חינוך מהציבור הדתי מבינים שהם מוכרחים לעשות מעשה. היום (רביעי) יתקיים בישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין כנס בנושא המאבק במגיפת הפורנוגרפיה. ההזמנה לא מסגירה כי זה הנושא. הכיתוב "האינטרנט – קידמה או סכנה" מתנוסס עליה. אבל אל"מ במיל' הרב אליעזר שנוולד העומד בראש הישיבה טוען כי החברה הדתית מכירה בבעיה לא פחות מהחברה החילונית. "לא נתקלתי כלל בהתנגדות לכנס, אדרבה, בעידוד וחיזוק", הוא אומר. "לדוגמה, בעקבות הפעילות שלנו מול התלמידים בישיבה, הם התארגנו לקבוצה משותפת והחליטו על חסימה אחידה כקבוצה של תכנים לא ראויים בטלפון הנייד. ההסברה מחלחלת. בישיבה מתקיים כבר מספר שנים דיון חינוכי בנושא של התמכרויות לפורנוגרפיה בעקבות צפייה באינטרנט. הדיון נובע מכך שיש אחוז לא מבוטל של מתמכרים גם בציבור הדתי־לאומי. מדובר בלא פחות ממגיפה. צריך לקחת בחשבון שאנשים שמתמכרים מפתחים תסמינים שדומים להתמכרות לסמים או לכל התמכרות אחרת, כולל הפרשה של דופמין. יש כיום התעוררות לעשייה גדולה בתחום הגמילה מההתמכרות, אולם קשה לומר שיש הצלחה גדולה. רוב המתמכרים מסתירים את העובדה שהם מכורים, וחלקם גם לא מאמינים ביכולת שלהם להיגמל. בתחום הטיפולי התפתחו מספר כיוונים. לדוגמה, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן הרב יהושע שפירא עשה לתוכנית 12 הצעדים לטיפול בהתמכרויות סוג של המרה לעניין הזה".

אתם בישיבה עוסקים בעיקר בתחום המניעה.
"העיקר מתמקד בהסברה רחבה באשר לנזקים הרוחניים והמשמעות ההלכתית, הסברה בנושא של תעשיית הפורנו וביחס למסננים למיניהם במחשב ובטלפון הנייד. אנו מנסים לחשוף את המקורות הכלכליים הציניים האכזריים שמאחורי התעשייה הזו. הציבור אינו מודע לכך שתעשיית הפורנוגרפיה היא תעשיה אדירה, שעל פי ההערכות מגלגלת סכום עתק של כ־60־70 מיליארד דולר בשנה בכל רחבי העולם, כשהמוקד הגדול הוא בארצות הברית. זהו סדר גודל של תקציב המדינה של מדינת ישראל לשנה. כדי להפיץ ולהרחיב את הצריכה של התכנים הללו באינטרנט, ישנה מערכת פיתוי ממוחשבת ומתוחכמת שנועדה לצוד מתמכרים פוטנציאליים. היא שולחת חלונות של שברירי שנייה, שקופצים באתרים נורמטיביים לחלוטין. אם הגולש לחץ על החלון הזה, הוא מסומן על ידי האלגוריתם של הספק כמתמכר פוטנציאלי. מדובר על גופים ציניים, שמה שמניע אותם זה כסף, והרבה כסף. גופים אלה מנצלים בציניות ובאכזריות, בעיקר נשים, כדי לייצר חומרים חדשים, פעמים רבות באיומים ובאלימות".

איך מתמודדים מול התעשייה המשומנת היטב הזאת?
"להערכתנו, קיים סיכוי לא מבוטל שאם נחשוף איך התעשייה מפתה את הגולש התמים עד כדי התמכרות זה עשוי להביא לשינוי ממשי. אנשים לא נקלעים לעניין ברגע אחד, אלא בתהליך מתמשך, כך שיש שלבים שעוד אפשר לעזור. לעתים האגו של האדם שיבין שמשחקים בו - יגרום לו סוג של התנגדות".