כ־50 אלף נזקקים סועדים מדי יום בבתי התמחוי בישראל, לא כולל מוסדות גמילות החסדים החרדיים שלגביהם אין נתונים מסודרים. לא זו בלבד, לקראת פסח עולה שיעורם של הנזקקים הללו בעד 40%. בעמותות המפעילות בתי תמחוי מדגישים: "אצלנו מסתייעים אנשים מכל המגזרים, בהם גם אנשים עובדים רבים שפשוט לא מצליחים לשרוד למחייתם, לרבות הורים רבים לילדים שלא מצליחים להביא אוכל הביתה".

כ־100 עמותות מזון לנזקקים בכל רחבי הארץ כורעות תחת נטל תשלומי הארנונה העירוניים. מאידך גיסא, העיריות עצמן הן אלו שמפנות נזקקים אל העמותות. ערב הפסח, הוצאות בתי התמחוי הנשענים על תרומות מזנקות במאות אחוזים ובקרן לידידות מנסים לסייע להן ומבקשים מהמחוקק ומהממשלה להתערב.

הקרן לידידות גם מממנת את פעילותם השוטפת של 17 מבתי התמחוי ברחבי הארץ בעלות של 4 מיליון שקלים בשנה וזאת רק מכספי תרומות של הקרן עצמה. בקרן לידידות אומרים: "לא ייתכן שנתח משמעותי מכספי תורמינו ילך לתשלום מיסי עירייה במקום למזון לאנשים הנזקקים לו יותר מכל. על משרד הפנים וראשי הרשויות המקומיות להגיע לנוסחה על פיה גופים המגישים סיוע לאוכלוסיות נזקקות בצרכים הבסיסיים ביותר, ישלמו את המינימום האפשרי ואף יקבלו פטור ממיסים. אחרי הכול אותן עמותות עושות את עבודתה של המדינה בדאגתם לאוכלוסיות המוחלשות".

השנה יצא משרד הרווחה בתוכנית לאומית ראשונה לטיפול באי־הביטחון התזונתי המתרחב, אבל האוצר אישר אותה רק כניסוי לשנה אחת, ועבור עשרת אלפים משפחות בלבד. לפי עמותות הסיוע, יותר מחצי מיליון משפחות בישראל סובלות מאי־ביטחון תזונתי ומאספקה לא סדירה של מזון. בקרן לידידות לבדה הסתייעו בשנה החולפת יותר מ־100 אלף משפחות.

לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כל משפחה חמישית בישראל חיה בעוני. מדובר בישראלים מכל המגזרים, מכל שכבות הגיל, העדות והמוצאים ובעיקר – באנשים שכמחציתם עובדים למחייתם ואינם מסתמכים על קצבאות הביטוח הלאומי.

נזקקים בתור לקבלת תרומות, אילוסטרציה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ארז נגאוקר, בן 38, עומד זה שש שנים בראש עמותת באר שובע, המזינה מאות נזקקים בבאר שבע. הוא גם עומד בראש קואליציה של יותר מ־100 בתי תמחוי מוסדרים מקריית שמונה ועד אילת שהתאגדו. "אני מוציא 500 מנות ביום מהמטבח של העמותה, אף אוכל לא נזרק, כל המנות מאכילות אנשים שזקוקים להן. נקודה. חלקם באים לאכול אצלנו ולרבים מהם אנחנו מביאים את האוכל הביתה כולל לשישי־שבת, כשהמקום עצמו סגור".

באר שובע פועלת מתוך מרחב של 400 מ"ר הכולל את מטבח העמותה ואת חדר האוכל שלה ומשלמת מדי חודש 3,300 שקל ארנונה אחרי הנחה. "בכסף הזה יכולתי להאכיל עוד כ־300 נזקקים וכשאנחנו מדברים על נזקקים היום אני ממש לא מדבר רק על אנשים שלא עובדים, רבים מהנתמכים שלנו הם אנשים עובדים כמו אנשים חד־הוריים שעובדים במשכורות מינימום ויש להם משפחות להאכיל ולפרנס, אבל פשוט לא מצליחים להרים את הראש מעל המים".

א', אחד הלקוחות הקבועים של אחד מבתי התמחוי מספר: "אני גרוש ואב לשני בנים. בעקבות מצב כלכלי קשה ולחצים נפשיים מאוד כבדים התחלתי לשתות אלכוהול, אשתי זרקה אותי מהבית והגעתי לרחוב. הייתי אוסף שאריות בשוק ואוכל בבתי כנסת באזכרות, עד שיום אחד שמעתי על בית התמחוי והתחלתי להגיע לשם לאכול מדי יום. אני מנסה להשתקם והמקום שאני מגיע אליו לאכול עוזר לי גם בזה".

י' ו־ד' הם זוג עולים ותיקים שלא הצליחו לשרוד כלכלית. "אשתי חולה ומרותקת לכיסא גלגלים", תיאר אתמול י'. "הטיפולים והתרופות גמרו לנו את כל הכסף וממש לא היה לנו מה לאכול. היינו צריכים לפעמים לוותר על טיפול או תרופה בשביל אוכל. שמענו משכנים על בית תמחוי שאפשר לאכול שם והתחלנו ללכת. קצת התביישנו אבל הבנו שאין ברירה וזה מצבנו כעת. כיום אשתי נמצאת בבית אבות סיעודי ואני יכול יותר להסתדר כבר בכוחות עצמי, אבל לפעמים אני בא לבית תמחוי כי אני לא יודע לבשל ורוצה אוכל חם ומבושל. גם בחג אני הולך לשם וזה משמח אותי".