המקרה של שאול שמאי, מורה בית הספר היסודי החשוד בביצוע עבירות מין בתלמידותיו, חשף פעם נוספת את המורכבות שבטיפול רשויות אכיפת החוק בעבירות מין בקטינים כה רכים בשנים. החל מזיהוי ביצוע העבירה, דרך גביית עדות רגישה מהקורבנות ואיסוף הראיות ועד להגנה על הציבור מפני רצידיוויזם (חזרה של הפשע). "המושג 'פדופיליה' לא קיים למעשה בחוק העונשין'", מציין ד"ר מאיר כרמון, קצין משטרה לשעבר ומומחה בקרימינולוגיה. "עבור פגיעה בקטין העונש חמור יותר. כשהנפגע בן פחות מ-14 שנים, אין בכלל עניין של הסכמה. מגע מיני הוא אונס – והעונש בהתאם". 

לדברי ד"ר כרמון, "היום קל יותר לפדופילים להגיע לקורבנות בזכות הרשת, אבל לא מפתיע שאדם בעל נטייה כזאת יבחר בסביבת עבודה שבה יש לו קירבה אליהם. זה כמו אדם שאוהב סוכר ובוחר לעבוד במפעל שוקולד. אין נוח מזה". גם כאשר עולה החשד לעבירה מסוג כזה, הקושי הרב ביותר נוגע להשגת עדות הקורבנות. חוקרי משטרה אינם מוסמכים לתשאל קטינים מתחת לגיל 12 ולמשימה נקראים חוקרי ילדים, לרוב חוקרות, של משרד הרווחה. אלה מיומנים בגביית עדות בגילאים צעירים. 

שאול שמאי, המורה החשוד. צילום: אבשלום ששוני
"אחת הבעיות היא לדובב את הקטין", אומר ד"ר כרמון. "בגילאים צעירים ממש, שלוש וארבע, לא תמיד הפעוט יודע את ההבדל בין מותר לאסור. האם המגע היה אבהי או מיני. בגילאים שבהם מדובר במקרה הנוכחי, כיתות א' ו-ב', כבר יש מודעות מסוימת". 

כפי שפורסם בשבוע שעבר, שמאי הציג אישור העסקה מהמשטרה לבית הספר, למרות שהתנהל נגדו כבר משפט בגין עבירות מין בקטינים. התעודה ניתנה לו משום שעל פי סעיף 3 לחוק למניעת העסקה של עברייני מין נכתב, כי ״אישור המשטרה יינתן באם הבגיר לא הורשע בעבירת מין" - ובאותה תקופה שמאי טרם הורשע. 
על פי ד"ר כרמון, "אולי הגיע הזמן שהחוק היבש יירטב קצת. קודם כל, רצוי לזרז הליכים משפטיים במקרים כאלה. משפט עשוי להימשך שנתיים-שלוש וקיימת דחיפות בברור העניין, שכן כידוע, אדם חף מפשע עד שהורשע. בנוסף, אולי כדאי לשנות את החוק, כך שהאישור יכלול הערה על קיומו של משפט מתנהל, כאשר מדובר בנאשם בעבירות מין. לצערי, כקצין משטרה נתקלתי בלא מעט מקרים דומים. לא ניתן למנוע אותם לחלוטין, אך חשוב לשמור על ערנות ולהפעיל את מערכת אכיפת החוק, כדי להגן על הילדים מפני פדופילים".