כ-200 אלף קשישים במצב סיעודי ישנם בישראל. מספרם צפוי להכפיל את עצמו בתוך שני עשורים בשל קצב הזדקנות האוכלוסייה, אבל חוק הסיעוד קופא על שמריו. גם ניסיון של רוב חברי הכנסת מכל הסיעות להביא בפני הממשלה רפורמה שבבסיסה חוק ביטוח סיעוד ממלכתי, נתקלת פעם אחר פעם בחומה בצורה של פקידי משרד האוצר. כל עוד הרפורמה המקווה אינה נראית באופק, למרות הבטחות שר הבריאות יעקב ליצמן, עולות מהכנסת יוזמות חקיקה שנועדו להיטיב במה שאפשר את מצבם של הקשישים ובני משפחותיהם כמו הצעת חוק חדשה של חבר הכנסת איציק שמולי (המחנה הציוני) שאנחנו מפרסמים לראשונה.

המצב המתסכל ביותר, גם אם מבחינה רפואית לבדו הוא אינו בהכרח הקשה ביותר, אליו יכול אדם סיעודי להגיע הוא באובדן השליטה על סוגריו והצורך להיעזר בלבוש תחתון סופג. מדובר באחד המוצרים היקרים ביותר והמתכלים ביותר שמשפחה של אדם סיעודי נדרשת לממן במהלך הטיפול בו, לעיתים קרובות במשך שנים ארוכות בהתחשב בהתארכות תוחלת החיים, וזאת לחלוטין על חשבונה.

מוצרי הספיגה, או ה"חיתולים למבוגרים" כפי שהם מכונים, אינם נחשבים לתרופה בסל התרופות ולכן קופות החולים אינן משתתפות במימונם. שוק מוצרי הספיגה למבוגרים נשלט בעיקר על ידי שני ספקים, אין בו תחרות והמחיר לאדם סיעודי לחודש נע בין 650 ל-800 שקלים, משמע בין 7500 ל-8000 שקלים בשנה. ומכאן האבסורד המוסרי של המדינה – המוצר החיוני עבור המצב המובהק ביותר של אובדן אדם מתפקד את עצמאותו, המצב הסיעודי הקשה ביותר אליו אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע, אינו ממומן כלל בסל הבריאות. חלק מחברות הסיעוד מאפשרות למשפחה להמיר חלק משעות הזכאות למטפל בסיוע במימון חיתולים, עובדה מקוממת כשלעצמה.

זעקת משפחות הקשישים הסיעודיים, שבדרך כלל בכל הנוגע למצבים האינטימיים והקשים הכרוכים בטיפול בהורה סיעודי נותרת בין בני המשפחה, הגיעה עד חבר הכנסת שמולי. השבוע הניח שמולי על שולחן הכנסת את התיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שיכניס את אמצעי הספיגה למבוגרים לחוק ויקבע כי על מבוטח קופת החולים תוטל השתתפות עצמית של 10% בלבד במימונם. 


"העלות של מוצרי הספיגה לקשישים סיעודיים, המסתכמת באלפי שקלים מדי שנה עבור הקשיש ומשפחתו, צריכה להיות באחריות המדינה כחלק בלתי נפרד מסל הבריאות הממלכתי" אמר ח"כ שמולי למעריב והוסיף: "ההוצאות הכספיות, שנופלות על כתפי אותן משפחות, מביאות אותן לסיטואציה של קריסה כלכלית או ויתור על רכישת מוצרי הספיגה על מנת לממן צרכים אחרים. עלינו מוטלת החובה להקל עליהם את ההתמודדות עם הסיטואציה הזו".

ח"כ שמולי. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90


כאשר מדובר באדם אשר מוכר כסיעודי, ניתן מענה מסוים לצורך הזה באמצעות פרק הסיעוד שבחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, ישנו מספר לא מבוטל של חולים סיעודיים שמשתמשים באמצעי הספיגה אשר מסיבות שונות אינם מוכרים כסיעודיים ואינם זכאים לקצבת סיעוד. אביו של גל שניר, בן 33 מתל אביב, היה עצמאי שלא חסך מספיק לפנסיה במהלך שנות עבודתו הארוכות ומכיון שרעייתו עדיין עובדת הוא גם אינו זכאי חוק סיעוד והכנסתו היחידה מביטוח לאומי היא מקצבת הזיקנה. לפני תשע שנים אובחן האב, היום בן 81, במחלת האלצהיימר. בחמש השנים האחרונות הוא במצב סיעודי שדורש האכלה, רחצה, הלבשה וכן, גם לבוש תחתון סופג בשל אובדן השליטה על סוגריו. הוא מטופל מסביב לשעון על ידי עובד סיעוד זר, גל ואמו.

"מצבו הבריאותי הכולל תקין, הנפש והזיכרון הלכו לאיבוד ביחד עם התפקוד אבל מערכות הגוף שלו בסדר גמור. הביטוח הסיעודי הבסיסי מקופת החולים נגמר אחרי חמש שנים וכל ההוצאה הטיפולית שיכולה להגיע לכ-13 אלף שקלים בחודש נופלת עלינו ועל חסכונות המשפחה", סיפר גל.

הוא הוסיף: "מכיוון שאבא שלי בריא בסך הכל, הוא יכול לחיות, עם האלצהיימר, עוד הרבה שנים ויותר. אנחנו אמנם לא מסוגלים כבר לתקשר איתו אבל לא רוצים להגיע למצב שאנחנו לא מסוגלים יותר לטפל בו. מימון של המוצרים הסופגים היה לפחות יכול להקל עלינו הוצאה מטורפת. מדוע את האוכל המיוחד שהוא מקבל קופת החולים כן מסייעת לממן כי זה בסל, אבל את החיתולים לא? הרי מדובר בלפחות שלוש החלפות ביום, וזה במקרה הטוב. גם ככה המצב הזה מתיש נפשית, רגשית ופיזית. הוא לא אמור להביא משפחות למצבים של חנק כלכלי. אבא שלי אמנם לא חסך לפנסיה אבל הוא שילם ביטוח לאומי ומס בריאות כחוק כל חייו".