טלי טרזי היתה צעירה מאוד כשילדה את בתה. זה היה לפני תשע שנים בארצות הברית, אליה הגיעה בעקבות המלצה של אגודת אפרת, הפועלת למנוע מנשים לעבור הפלה. "הייתי בת 18 והציעו לי להכיר עסקן חרדי מארה"ב ולבקש את עזרתו", סיפרה טלי לגלעד שלמור וברהנו טגניה ב-103FM. "מבחינת המשפחה שלי, לא היה מוסכם שאכנס להריון, אך מצד שני גם הפלה לא הייתה מקובלת עליהם. אותו עסקן הציע לי לטוס על חשבונו לארצות הברית ושאחרי הלידה אחליט אם ברצוני לגדל את הילדה או למסור אותה לאימוץ. באותה תקופה לא שללתי את האופציה. פגשתי אותו באמצעות תיווך של מתנדבת באגודת אפרת. לא הכרתי את אותו אדם לפני כן. הוא היה מאד חביב ואכפתי, לא העלאתי בדעתי שיש כאן משהו חשוד".

"לאחר שנולדה בתי נשארתי לבד ולא קמתי מהמיטה ארבעה ימים", אומרת טלי. "הילדה הייתה איתי כל הזמן. הייתי מאד מבולבלת. לא יכולתי לקבל שום החלטה שפויה באותו רגע. הרגשתי שהופעל עליי לחץ שלא יכולתי להתמודד איתו לבד, לחצו עלי לקבל החלטה לגבי עתידה של הילדה. בדיעבד גיליתי שההורים המאמצים ראו את הילדה לאחר הלידה כמבקרים, לא היה לי שמץ של מושג שהם מעוניינים לאמץ את הבת שלי באותה עת. המשפחה שלי לא ידעה על הלידה שלי גם כן. אבא שלי היה איתי בקשר וביקש שאסתיר את הבטן כשאני מגיעה הביתה שאמא לא תדע שאני בהריון. כשדיברתי עם אותו אדם שהכניס אותי להריון הוא התנער וסירב לקחת אחריות. הקשר בינינו נותק ברגע ששמע שאני בהריון".

 "במוצאי שבת ידעתי שאני משתחררת מהבית חולים. הילדה הייתה צמודה אלי. אשתו של העסקן שסייע לי להגיע ללדת בארצות הברית לחצה עלי לקבל החלטה ועניתי לה שאני לא מתכוונת למסור את בתי לאימוץ. היא טענה שההורים המאמצים מחכים לקחת לי את ילדה. באותו רגע הבנתי את החשש וחטפתי את הסטירה המצלצלת. הם כעסו עלי ואמרו לי שעלה המון כסף להטיס אותי לארצות הברית ושבצעו זאת בידיעה שאמסור את הבת. אמרו לי שאגדל את הילדה לבד בשכונה של נרקומנים ללא אמצעים וללא אבא. ממש הבהילו אותי והפעילו עלי לחץ. אמרתי להם בפירוש שאני לא מוכנה שייקחו לי את הילדה. ביקשתי שיתנו לי זמן ואני אחזור עצמאית לארץ. חשבתי שלאחר השיחה הזו יעזבו אותי ושהכל יהיה בסדר".

על החטיפה סיפרה: "לאחר שיצאתי מבית החולים באו לבדוק שהכל בסדר איתי, אך לאחר שניות הסל-קל שהיה צמוד אלי הוכנס לרכב אחר ובתי נעלמה. אני הייתי בכסא גלגלים לא יכולתי לעשות דבר. צעקתי ובכיתי וביקשתי את הילדה שלי בחזרה. לא היה לי איך ליצור קשר עם מישהו שיעזור לי".

"חייתי את הסיפור הזה יום יום", טענה טלי: "בצעתי חקירות ובדקתי איפה הילדה גרה, מי ההורים שלה והשגתי המון אינפורמציה. פניתי לעורך דין שיעזור לי והגעתי להסכם שאני אקבל תמונות של בתי פעם בשנה. במקביל התחתנתי וילדתי עוד ילדים. כשהתחלתי להבין כמה הסיפור הזה עצום וקראתי את הכתבה עלי שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' קיבלתי אגרוף בבטן. זה אמנם יישמע הזוי אבל אני לא רוצה להילחם עליה בחזרה. היא חיה תשע שנים בחברה מסוימת עם משפחה מסוימת, אני לא יכולה לנתק אותה ולגורם לה לחיות בצורה אחרת. אני רוצה שתהיה לי תקשורת עמה בשביל שאתן לילדה את המידע של מה שקרה לה ואוכל לתת לה לבחור לעבור לגור איתי".

עריכה: איתמר זיגלמן