בשבוע שעבר סיים הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ את תפקידו כנשיא אוניברסיטת בר אילן במשך ארבע השנים האחרונות. בראיון מיוחד ל"מעריב" הוא מסכם את הקדנציה, מתייחס להדתה במערכת החינוך ומדבר על היחסים עם שר החינוך נפתלי בנט, שהחליף אותו בראשות מפלגת הבית היהודי.

"תופעה של מיסיונריות, שמנסה לדחוף אנשים, אני לא מכיר. אבל יש בעיה של דור שגדל עם פחות ופחות מנכסיו הבסיסיים התרבותיים", הוא אומר.

"השאלה אם אתה מכיר את התנ"ך, אם יש לך ידע בסיסי ביהדות, בכלל לא נוגעת לאורח החיים שאתה מקיים. זו ההיסטוריה שלנו, התרבות שלנו, זו דרך החיים. בחירה חופשית זה עיקרון ביהדות, לא אמורים לכפות על אף אחד דרך חיים, אבל לצערנו כדי לגדל דור השאלה היא לא אם הוא צם ביום הכיפורים אלא אם הוא בכלל יודע מה זה יום הכיפורים".

יש כיום יותר בורוּת?

"אין ספק. מה שחסר לנו זה פשוט להכיר את האוצרות הרוחניים שלנו. בר אילן תורמת את חלקה למיגור התופעה באותם לימודי יסוד שצריכים כל הסטודנטים לקחת - מערכת של עשרה קורסים של לימודי יסוד ביהדות. לא מתייחסים אל הקורסים האלה כאל ניסיון להשפיע על חייהם של אנשים, אנחנו בעד רכישת ידע בכל תחום".

לא חוזר לפוליטיקה

פרופ' הרשקוביץ, נשוי פלוס חמישה ילדים ו־12 נכדים, מתגורר בחיפה ומשמש כרבה של שכונת אחוזה בעיר. הוא שהה בארה"ב כמה שנים ולאחר שחזר לארץ הצטרף לסגל הנהלת הטכניון, שבו למד את כל שלושת תאריו. ב־2008 נכנס לפוליטיקה היישר לתפקיד יו"ר מפלגת הבית היהודי ובכנסת ה־18 מונה לשר המדע והטכנולוגיה.


זהות מפלגת הבית היהודי השתנתה. אתה מרוצה מהכיוון שאליו היא הלכה?

"כואב לי כשאני שומע אנשים שאומרים שהם מרגישים שאין יותר בית, יש בית יהודי אבל אין להם בית. אבל פוליטיקה זה בסופו של דבר מבחן התוצאה ובמספר המנדטים המפלגה מביאה יותר".

השר בנט. צילום: אבשלום ששוני

היית חוזר היום לפוליטיקה?

"כשהייתי בפוליטיקה, כשר בממשלה וכחבר כנסת, כל רגע היה רגע של תחושה עילאית. אני בן לניצולי שואה שיצאו מהמחנות בלי כל ולהיות ח"כ ושר זו תחושה שאין למעלה ממנה. זו זכות אדירה והייתי שמח מאוד לכל הזדמנות להמשיך לתרום למען עם ישראל, אבל הפוליטיקה עצמה כרוכה בכל מיני דברים שהם עדיין מאוד קשים.

"מדובר בהוצאות כספיות שנראות לא סבירות ולא ראויות, עולם שמונחה על ידי יועצי תקשורת שמטרתם שתהיה בפרונט. זה לא שאתה צריך לעשות אלא להתפרסם, והרבה פעמים הדבר שיפרסם אותך זה הפרובוקציה. זה לא מתאים לי, אני לא בנוי להתחיל ליצור פרובוקציות שיפרסמו אותי". לאחר שפרש ב־2013 מהמרוץ על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה־19, הוצע לו להגיש מועמדות לתפקיד נשיא האוניברסיטה, שאותו כאמור מילא בארבע השנים האחרונות

.

בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הסטודנטים החרדים במוסדות להשכלה גבוהה (לפי נתוני הלמ"ס מינואר 2017 - ע"ל) ונוסף לכך, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) הודיעה השנה כי היא תרחיב את התוכנית לשילוב חרדים באקדמיה.

מהו טיב יחסיך עם השר בנט? אתה מבין את הביקורת עליו, שלפיה משרד החינוך פחות מעניין אותו מהנושאים הביטחוניים־מדיניים?

"אנחנו מכירים היטב. הוא גדל בשכונת אחוזה בחיפה ואני אפילו חיתנתי אותו. נפתלי בנט סימן לעצמו שהוא רוצה ללכת לעולם הפוליטי, זה שונה ממני, כי אני הגעתי לכאורה לא בכוונה כשהקימו את הבית היהודי. לי הייתה ועדה ציבורית שהחליטה להביא מישהו שלא בא מעולם הפוליטיקה, בנט הוא אדם שהחליט ללכת לעולם הפוליטי ויש לו שאיפות פוליטיות. אני לא חושב שזה דבר פסול".

מהם הישגיך בתפקיד?

"נכנסתי לבר אילן כשהתקציב התפעולי השוטף היה בגירעון עצום והצלחנו במאמצים רבים להוריד כ־80% מהגירעון, זה הישג אדיר. באותה תקופה האוניברסיטה רק החלה להפעיל את הפקולטה לרפואה בצפת. היא הייתה מועמדת להיות באזור אחר והיינו צריכים להביא לשינוי החלטת ממשלה - זה לקח מאיתנו מאמצים רבים אבל הבאנו את הדברים אל דרך המלך.

"בנושא רווחת הסטודנט קיבלתי אוניברסיטה שמספר המעונות בה הוא הקטן ביותר בארץ ומצבם היה בלתי־ראוי למגורי אדם. כל המעונות הישנים נמצאים בשלבי סיום של שיפוצים ויצאנו לדרך עם פרויקט של הקמת שני מגדלי מעונות שיותר ממשלשים את המספר של המעונות. "נוסף לכך, אחד התפקידים החשובים של הנשיא הוא הבאת משאבים כספיים מבחוץ, וגם פה אפשר להצביע על הישגים ואני מסתכל בסיפוק רב על ההישגים השונים. "כמעט בכל תחום אנחנו רואים שינויים, חלק גדול הם ממש שינויים דרמטיים, אז מטבע הדברים זה נותן סיפוק עצום. מעבר לזה, מדובר בארבע שנים של זכות לעבוד עם אנשים נפלאים".