היום (ראשון) מצויין בעולם ובישראל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפורסמו לקראת ציון היום, עולים שוב המספרים הקשים מאחורי שילובם החלקי בחברה המתפקדת של כמיליון וחצי מבוגרים בגיל העבודה, ילדים וקשישים עם מוגבלויות שחיים בישראל. בקרב המבוגרים לבדם, 14% מאוכלוסיית ישראל שמעל גיל 20 שהם כ-751 אלף בני אדם, יש מוגבלות תפקודית חמורה מהם 37% מבני ה-65 ומעלה.

בתחילת השנה נכנס לתוקף חוק המחייב את המגזר הציבורי בהעסקת 5% אנשים עם מוגבלויות מכלל העובדים בכל גוף או חברה ממשלתית, אבל היישום של החוק זוחל. עבור עיקר המשק, המגזר הפרטי, עליו חלה חובה דומה להעסיק 3% בכל חברה של מעל 100 עובדים, לא קבע המחוקק כל סמכויות אכיפה לגוף כלשהו. נתוני הלמ"ס אמנם מתייחסים לשנת 2016 אבל המדינה עדיין נכשלת בשילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה. אורן הלמן, מייסד "סיכוי שווה", אומר בראיון למעריב כי החסם העיקרי, גם בשינוי החוק הקרוב, הוא 'חוק לרון' המקזז את קצבת הנכות כבר החל משכר נמוך משכר המינימום של נכה עובד.החוק, גם לאחר שישונה, עדיין אינו מאפשר השתכרות מעבודה של שכר מינימום לנכים עובדים ללא קיזוז השכר מקצבת הנכות.

"חוק לרון" הוא תיקון לחוק הביטוח הלאומי משנת 2009 שביקש לבטל את שלילת קצבת הנכות לנכים עובדים שהיתה נהוגה עד אז, אבל כפי שהנתונים מוכיחים, לא השיג את מטרתו העיקרית – עידוד תעסוקת אנשים עם מוגבלויות כשרק כמחצית מהאנשים עם מוגבלות בישראל בעלי כושר עבודה כלשהו מועסקים במשק. תזכיר החוק שהופץ על ידי משרד הרווחה והעבודה לפני שבוע, כולל העלאה של תקרת ההשתכרות המותרת לנכים עובדים שרק ממנה מתחילה המדינה לקצץ את קצבת הנכות (דיסריגארד) לעובד מ-2700 שקלים ל-4000 שקלים לחודש (בהדרגה). רק בעוד שנה תבחן הממשלה העלאה הדרגתית נוספת של הדיסריגארד ל-3000שקלים ובעתיד הרחוק יותר עד ל-5,300 שקלים, מה שיאפשר לראשונה לנכים להשתכר לפחות את שכר המינימום (שעד אז עוד יעודכן שוב) מבלי שקצבתם תיפגע.

"הגיע הזמן לעודד באמת נכים לעבוד"

אורן הלמן הוא מייסד וראש המיזם החברתי "סיכוי שווה" להשמת אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה, טוען כי על הממשלה לבטל את ההתניה בין שכר לזכאות לקצבת נכות: "הרציונל היה אמור להעלות את הדיסריגארד לפחות לשכר המינימום, כשאני חושב שהוא בכלל צריך לעלות לפי 1.5 מהשכר הממוצע במשק, 15 עד אלף שקלים ללא קיזוז הקצבה, או לבטלו כליל. אם יבוטל הדיסריגארד יבוטל גם החסם המרכזי של אנשים עם מוגבלות להיכנס לשוק העבודה. המשמעות היחידה שלו עבורם היא שעבודה משמעותה הפסד כסף מהקצבה. המדינה לא מבינה שזאת לא הוצאה עבורה בדמות תשלום קצבאות לנכים עובדים, גם מבקר המדינה ציין כבר לפני שלוש שנים שהמשק מפסיד בכל שנה 5 מיליארד שקלים בגלל תת העסקה של אנשים עם מוגבלויות. ככל שיותר מהם יעבדו, המשק רק ירוויח מהצמיחה. כשנכה עובד ומשתכר בכבוד גם כח הקנייה שלו גדל".

צילום: רויטרס

הלמן מוסיף: "אין עידוד אמיתי לנכים לצאת לעבוד כי קצבת הנכות ניתנת כפונקציה של אי כושר עבודה ומקוזזת משכר, מצב שרק מסליל נכים לאבטלה כי הם חוששים מאובדן הכנסות קיומיות במהלך העבודה ומשמירת זכויותיהם לקצבה במקרים של הפסקת עבודה מה שמביא רבים לעבריינות מס ועבודה בשחור או לאבטלה מאונס. הרי ככל שקצבת הנכות תעלה והדיסריגארד לא יעלה בהתאם, אם יעבדו הם יפסידו יותר כסף מקצבת הקיום שלהם ולא עשינו בזה שום דבר". הלמן מדגיש: "המשק ערוך לקליטת אנשים עם מוגבלויות. אנחנו ב'סיכוי שווה' מקבלים אלפי פניות בחודש של מועמדים לעבודה עם מוגבלויות שרוצים להשתלב בעבודה ויודעים לשדך בינם לבין מעסיקים. הממשלה חייבת להקים מאגר של דורשי עבודה ובראש ובראשונה לשלב אותם במגזר הציבורי. רק בינואר נכנס לתוקפו החוק שמחייב את הממשלה להעסיק בעצמה 5% עובדים עם מוגבלויות בכל משרד וחברה ממשלתית וזה חייב להיות הקטר של המהפך החשיבתי כי כשאנשים עם מוגבלות יהיו במוקדי קבלת ההחלטות, יחלחל השינוי למקבלי ההחלטות עצמם ולמגזר הפרטי".

ערן מרדכי, סמנכ"ל ומנהל חטיבת משאבי אנוש ב"דנאל", עוסק אמנם בהצלחה בהשמת אנשים עם מוגבלויות במגזר הציבורי, אבל על פי מודל שהממשלה לא יישמה בחקיקה ואינו מחייב את כלל המעסיקים במשק: "במכרז להשמת אנשים עם מוגבלויות בו זכינו, האוכלוסייה עוברת תהליך שיקומי בביטוח הלאומי, כולל הכנה לעולם העבודה ולאחר מכן מופנית אלינו. אנחנו מקיימים פגישה עם המשוקם ובוחנים מה יכול להתאים לו. בפגישה נוספת עם עו"ס מאגף השיקום ועובדת מקצועית שלנו, בוחנים אלו סוגי עבודות עשויות להתאים למשוקם. תפיסת העבודה הייחודית שלנו היא לא לשים דגש על המוגבלות אלא לחפש את היתרונות שקיימים בכל אחד. רוב המושמים הפוטנציאליים שמגיעים אלינו עוברים תהליך מקדים של הכנה לחזרה לעולם התעסוקה. רק לאחר שלב זה, הם מופנים אלינו להמשך תהליך".

גם על פערי הנגישות בסביבת התעסוקה והאפליה המובנית כלפי נכים אפשר לגשר ומרדכי מדגיש: "קיימות תוכניות לסיוע למעסיקים שמוביל משרד הכלכלה, הוקם מרכז תמיכה למעסיקים שאמור לתת פתרון לכל נושא ההנגשה וב'דנאל' גם אנחנו מספקים את המידע הרלוונטי למעסיקים ומלווים אותם ככל שנדרש. ב-2017 אסור שחוסר התאמה או נגישות יהוו מגבלה להעסקת אנשים עם מוגבלות. בנוגע לאפליה אנחנו עדים לשינוי שחל בשנים האחרונות. בארגוני ענק ניתן לראות שבכירים מובילים פרויקטים לקליטת אנשים עם מוגבלויות וקיימת פתיחות והבנה עמוקה יותר לצורך בשילוב של אוכלוסייה זו במרקם העסקי. גופים רבים פונים גם אלינו בנושא. הממשלה צריכה לעשות את היתר".


עדיין רק מחצית ממי שיכולים לעבוד מועסקים בפועל

נתוני הלמ"ס רק מחזקים את טענות השניים. רק 45% מהאנשים עם מוגבלות חמורה בגיל 64-25 מועסקים, לעומת 80% בשאר האוכלוסייה. 52% כלל אינם בכוח העבודה, לעומת 17% בשאר האוכלוסייה. גם השכר שמרוויחים אנשים עם מוגבלויות שכן עובדים מתאפיין כהכנסה נמוכה. 33% מהמועסקים עם מוגבלות חמורה משתכרים עד 5,000 שקלים בחודש, לעומת 20% בשאר האוכלוסייה. 46% מהם מתקשים לכסות את ההוצאות החודשיות הגבוהות מאשר אצל אדם בריא ובכלל זה על ההשתתפות העצמית מעבר לקצבאות בטיפולים ותרופות, זאת לעומת 32% בקרב כלל העובדים במשק. גם הנגישות להשכלה נמוכה יותר. 22% מבין חסרי תעודת בגרות, 9% מבעלי תעודת בגרות כתעודה הגבוהה ביותר ו-12% מבעלי תעודה אקדמית הם אנשים עם מוגבלות.

גם נתונים שעובדו עבור נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים מראים כי 50% מאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות הינם בוגרים בגילאי העבודה. מדובר על כ-700 אלף איש אשר רק 51% מהם עובדים, וזאת לעומת 79% בקרב אנשים ללא מוגבלות. הנציבות מקבלת מספר הולך ועולה של פניות בנושא תעסוקה, המעידות על פער בין החוק לבין המצב בפועל. בשנת 2017 התקבלו עד כה כ- 800 פניות, בעוד בשנת 2016 התקבלו 527 פניות, מדובר בעלייה של למעלה מ- 50%. הפניות עוסקות בקושי לקבל התאמות, רצון לקבל מידע על זכויות שיאפשר לאדם לפעול בעצמו מול המעסיק ואיום בפיטורין על רקע מוגבלות, מחלה או החמרה במצב הרפואי. במענה לפניות אלה מספקת נציבות השוויון מידע, פועלת בכלים משפטיים ובמקרים מתאימים אף מגישה תביעות בנושאים הקשורים לתעסוקת אנשים עם מוגבלות.

אור לא מספק בקצה המנהרה

נתוני הלמ"ס נכונים ל-2016 ובמקביל שירות התעסוקה פרסם דוח משלו שתקף לשנה האחרונה וממנו עולה אור כלשהו בקצה המנהרה. על פי הדוח, במהלך 2017 חל גידול של 23% ביחס לשנה שעברה בשילוב אנשים עם מוגבלויות במעגל העבודה, כש-6,683 תובעי הבטחת הכנסה עם מוגבלויות השתלבו במעגל העבודה.

עם זאת, גם שירות התעסוקה מציין בדוח שלו את הקשיים הייחודיים לעובדים עם מוגבלויות. 54% מהם מתמודדים במקביל עם טיפול בבן משפחה חולה, אלימות במשפחה, רישום פלילי, לחץ מבית כנגד יציאה לעבודה ועוד. ל-31% חסמי שפה וכישורי אוריינות בסיסית ול-24% חסמים כלכליים דוגמת חובות להוצאה לפועל, תלות בקצבאות וחשש לאובדנן או מגורים בדיור ציבורי.


בודדים ומופלים יותר

נתונים נוספים של הלמ"ס המתייחסים לשכבת הגיל 20-65, מעידים על היעדר החשיפה של אנשים עם מוגבלויות לחברה הכללית גם בהבטים של יחסם ומעורבותם של אנשים בריאים בחייהם של קרובים, חברים, קולגות ומכרים עם מוגבלות. 18% מבני 64-20 עם מוגבלות חשים בדידות לעיתים קרובות, לעומת 4% בשאר האוכלוסייה. 16% חשים שאין להם למי לפנות בשעת מצוקה, לעומת 6% בציבור הכללי. 32% מהאנשים עם מוגבלות חמורה חשו אפליה כלשהי בשנה האחרונה, 24% בשאר האוכלוסייה.