"אחרי המחאה החברתית של 2011 נפל לי האסימון", מספרת חנה רדו, "יזמת עסקית חברתית וציונית", כדבריה, ומייסדת מרכז התעסוקה החדש שנפתח היום (שלישי) בצפת. "הבנתי שאף על פי שאני משנה למנכ"ל במשרד שמגלגל מיליארד שקל במחזור, אני לא עושה כלום למען צעירי ישראל. מאז אני מקדישה את החיים לייצור הזדמנויות תעסוקה איכותיות עבור אנשים שגרים בפריפריה, לרוב שלא מבחירה. במקרה של מצפה רמון, למשל, 30 משפחות חדשות עברו לשם מהמרכז כי בראנו עבורן מציאות חדשה, במקום לרדת לברלין. בשביל זה אני קמה בבוקר".

רדו, שבמשך שנים עבדה במשרד הפרסום הגדול בארץ, מקאן, ומשמשת כאמור משנה למנכ"ל, מנהלת כיום שבעה מיזמים בעלי אופי חברתי ושוויוני; חלקם מיזמים בשיתוף מקאן, המתאימים לאנשי פרסום בפריפריה, וחלקם "מיזמי תשע עשרה", ובהם פרויקט "מדבר תשע עשרה" במצפה רמון והפרויקט החדש "לב תשע עשרה" בצפת, המספקים תעסוקה לנשים בפריפריה במגוון תחומים. למיזם במצפה רמון קדם "ספרינג ואלי", מרכז הדיגיטל, הטכנולוגיה והסושיאל שפועל בקיבוץ מעוז חיים שבעמק המעיינות כבר כמה חודשים, ונוצר כדי לספק תעסוקה איכותית לתושבי העמק ובית שאן.

לצד רדו פועלות בעיקר נשים, וזה לא במקרה. שתי השותפות המרכזיות שלה למסע הן מיכל המאירי, יו"ר אגודת הידידים של עמותת "חסדי לב" בצפת שכיהנה בין היתר כסמנכ"לית בתנובה וכמנכ"לית גיתם, ומיטל שקד, מנהלת השותפויות של "מיזמי תשע עשרה". "בתחילה לימדנו בצפת איך להתנהל נכון עם הכסף, אבל אז הבנו שבפועל אין כסף כי אין תעסוקה בעיר", מספרת המאירי, ילידת צפת שחיה כיום במרכז. "נשים בצפת הן ברובן המפרנסות, וחשוב לנו לפתוח עבורן מקום שיהווה גם בית, שבו הן יתמכו זו בזו וישתכרו בכבוד. המעסיקים יקבלו פה שירות מקצועי ברמה הכי גבוהה שאפשר, ועל הדרך הנשים גם יעשו משהו כדי לשנות את גורלן. יש כבר כמה לקוחות ומשא ומתן עם משרדי ראיית חשבון גדולים. זה שאנחנו חברתיים לא עומד בסתירה לסופר־מקצועיות".


"הוציא נשים ממעגל העוני", "מדבר 19" במצפה רמון. צילום: דניה הררי



הכוח המניע

"מיזמי תשע עשרה" ויתר הפרויקטים החברתיים זכו להצלחה לא מבוטלת עד כה. "’מדבר תשע עשרה’ החל לפני כשנה וחצי, כששמענו על 19 נשים שמחפשות תעסוקה בתחום והחלטנו לקרוא למיזם על שמן", מספרת שקד, ילידת ותושבת רעננה בהווה, שהתגוררה בעבר עם משפחתה עשר שנים במצפה רמון. "שבוע לאחר מכן כבר הגיעו 70 נשים והחלטנו שיוצאים לדרך".

כיום ב"מדבר תשע עשרה" פועלים מרכזי שירות לקוחות ושירותי מזכירות מרחוק, המספקים שירות לחברות גדולות במשק כדוגמת רולדין ואנשי עסקים. "נכון להיום עובדות שם 33 נשים שמקבלות שכר מכובד, כולל הכשרות ובונוסים וארוחת צהריים", אומרת שקד. "אלו נשים שמעולם לא ניתנה להן הזדמנות למקום עבודה מכבד. חלקן היו מוכרות על ידי הרווחה, והמיזם הוציא אותן ממעגל העוני והעניק להן מקום שהוא משפחה. אם מישהי לא יודעת אקסל לדוגמה, היא מיד תקבל הכשרה. אנחנו דואגים להסיר כל מכשול בפני הנשים. זה לא מקום שיגיד להן: את לא יודעת אקסל, אז לא התקבלת. קודם נקבל אותן, ואחר כך נשלים להן את החסר".

במיזם ב"ספרינג ואלי" מועסקים 17 מתושבי האזור, רובם נשים. בהמשך הכוונה היא לשלב במיזם את מערכת החינוך המקומית. אמונה שיינברג, סמנכ"ל תפעול ולקוחות של המיזם, בחרה להעתיק את מקום מגוריה לעמק. "בחרנו לעבור כי יש פה אוכלוסייה נהדרת ואנשים מלאי יוזמה, תשוקה ורצון אמיתי לחבור יחד על מנת להביא לפריחה ושגשוג של האזור", היא אומרת. "זו זכות גדולה להיות חלק ממיזם שפותח, כבר מיומו הראשון, הזדמנויות לתעסוקה, יזמות, וחינוך לקהילה ומהווה מנוע צמיחה חשוב לאזור".

"אנשים בחרו לגור במקום עם איכות חיים, ומבלים חצי יום ברכב כדי להתפרנס", אומרת רדו על המיזם "ספרינג ואלי". "אנחנו מציעים פתרונות דיגיטליים ושיווק דיגיטלי לעסקים במחירים הוגנים ומאפשרים שיתופי פעולה עם פרילנסרים במקביל להכשרות. אצלנו אפשר לעשות קורסים בעולם הדיגיטלי ב־3,000 שקלים, בעוד שבמרכז גובים עליהם 12 אלף שקלים".

לנוכח ההצלחה, היה זה רק טבעי שהמודל המצליח במצפה רמון יועתק לצפת. מרכז התעסוקה החדש שם, שצפוי להעסיק עשרות נשים, יעניק שירותי הנהלת חשבונות מרחוק לעסקים וחברות בכל הארץ. המרכז יעסיק נשים בעלות הכשרה בתחום, ובשלב הבא הכוונה היא גם להקים מרכז הכשרות, שישנה את פני התעסוקה בעיר צפת, הנמצאת במקום אחד לפני אחרון במדרג הסוציו־אקונומי בארץ.

היעד שרדו, המאירי ושקד סימנו לעצמן היה גיוס מיליון שקלים כהשקעה ראשונית. נכון להיום הן גייסו פחות ממחצית הסכום, אבל הן לא מוכנות לעצור. "זו המדינה שלנו והמחויבות שלנו למען ילדינו", אומרת המאירי. "בכל מקום אני רואה יותר ויותר אנשים שקמים ובודקים איפה הם יכולים לעשות מעשה. לא להגיד למה זה לא קורה, פשוט לקום ולעשות. בעוד שנתיים, כשזה יהיה חי ובועט, נסתכל בגאווה ונדע שאנחנו גרמנו לזה לקרות. זה מרגש לראות את ההמון ואת התרומות של 100 שקלים ו־500 שקלים, או אדם שמתקשר ואומר: ‘יש לי מחשבים לתת או ריהוט’".

ביום החשיפה למיזם, כאשר כל הנשים כונסו יחד, הן פנו לשלוש השותפות בדמעות וביקשו שלא יברחו להן. אחת מהן אף ציינה שסוף־סוף תוכל לעבור את החגים ללא עזרה בסלי מזון וסיוע. זה הכוח המניע את הפרויקט על אף הקשיים בדרך.

אורית (26), נשואה עם שלושה ילדים, היא אחת הנשים שעתידות להתחיל לעבוד במרכז החדש בצפת. כרגע היא מועסקת ברבע משרה ומרוויחה כ־2,500 שקלים בחודש. ב"לב תשע עשרה" היא עתידה להשתכר כ־6,000 שקלים בחודש במשרת אם עד שתיים בצהריים. "כששמעתי אותן מדברות וראיתי את הברק בעיניים של חנה רדו, שאלתי אותן: איפה הייתן עד היום?", אורית מספרת בהתרגשות. "זה כל כך מרגש עבורי, כל כך משנה חיים. עד עכשיו אני חיה באוויר, לא יודעת איך ייגמר החודש, ומעכשיו אוכל להיות מתוכננת כלכלית. זו בשורה עצומה עבורי, והתחושה היא שאכפת להן ממך באמת ושהמטרה היא לשנות את פני העיר עם הפנים אלינו, הנשים". 



חנה רדו. צילום: אדם בני



רחוק מהעין - רחוק מהלב

המודל בכל המיזמים הוא על בסיס חברתי עם היתכנות כלכלית גבוהה ומיומנויות מקצועיות גבוהות ביותר. "בשנת 2016 הרווחנו ב’מדבר תשע עשרה’ 41,200 שקלים, וכל הרווחים הלכו לעובדות עצמן, לפי הוותק. התכנון לעתיד בשאר המיזמים זהה: 50% חוזרים לעובדות ו־50% ילכו למשקיעים".

לא פשוט לגייס משקיעים לפריפריה. "אפשר לספור על יד אחת את היזמים שבאים לפתוח עסק בפריפריה או משקיעים וקרנות שתומכים בעסקים", מסבירה רדו. "זה בבחינת רחוק מהעין - רחוק מהלב. הפריפריה נשכחת, ואין בה לוקאל פטריוטיזם. העסקים הכי מצליחים עובדים עם תל אביב. אני מזמינה אנשים ממשרדי ממשלה להגיע, והם לא באים. הרי אם הייתי מקימה את העסק הזה במרכז תל אביב, הייתי מרוויחה פי שלושה יותר, והיו לי פי שלושה יותר עובדות ואלפי לקוחות. אבל הנשים שיעבדו אצלנו זה בבחינת רפואה מונעת, כי הן לא יגיעו לרווחה, ואם הן לא יעבדו, הן יידרדרו".

היעד ששלוש השותפות סימנו לעצמן הוא שהעובדות יגיעו לשכר של 9,800 שקלים בחודש, השכר הממוצע במשק, בשעה שברוב המשרות בפריפריה השכר עומד על מינימום. "הן ראויות לזה", גורסת רדו, "ואם הן היו גרות בתל אביב, הן היו מרוויחות יותר. זה מגיע להן, והמדינה חייבת לעזור לזה לקרות".

באופן מפתיע או לא, המדינה לא מסייעת מספיק ליזמים שמבקשים להפריח את הפריפריה. כך רדו, המאירי ושקד מכתתות רגליים בין משרדי ממשלה וקרנות השקעות, וחוזרות לרוב בידיים ריקות. את מרב הכסף השקיעו מכיסן, גייסו מתרומות של בודדים ועסקים או השיגו דרך מימון המונים. בצפת, בעמק המעיינות ובמצפה רמון זכו לסיוע מהרשות המקומית, אבל הוא לא מספיק.

"משרדי הממשלה אומרים לי ‘כל הכבוד’ ומודים שזה אמור להיות ממומן בידי הממשלה, אבל זה לא עובד. זה ציני", אומרת רדו. "אני מעדיפה שיגידו לי: לא צריכים אותך, אבל שיתמכו. הם חייבים להיות שותפים עסקיים ולשים את המיליון הראשון. לא רוצים להשקיע? שיממנו לפחות 50% מהשכר של הנשים. בחברות הייטק בבאר שבע המדינה משתתפת בשליש משכר המהנדסים שעומד על 25 אלף. אני מבקשת את אותה תוכנית עבור שכר נמוך בהרבה. שמדינת ישראל, שיש לה עודפים של מיליארדי שקלים בימים אלה, תיתן חוט, חבל, משהו".

בימים אלה עובדות רדו, המאירי ושקד סביב השעון במטרה לגייס את התקציב להשלמת מיזם "לב תשע עשרה" בצפת. בסופי שבוע הן מגיעות למצפה רמון, לעמק המעיינות או לצפת עם המשפחה, "לנשום את האנשים", כהגדרתן. "מדינת ישראל לא יכולה להתנהל רק בין גדרה לחדרה", מסכמת המאירי. "אנחנו מגלומניות ופמיניסטיות, ואנחנו לא מתביישות בזה. אנחנו כאן לא כדי ללכת על הדבר המובן מאליו, הקל, אלא כדי לשנות סדרי עולם. הכי קלאסי זה לתת חכות. אנחנו רוצות ללמד לדוג, ובגדול".