כ־2,500 ישראלים טובים, מכל מגזרי החברה ומכל רחבי הארץ, מתנדבים לארח חברה לניצולי שואה עריריים במסגרת הפרויקט "בודד אבל לא לבד" של הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. המתנדבים נפגשים עם ניצולי השואה מדי שבוע כדי להפיג את בדידותם. "ניצולי השואה, שגילם הממוצע הוא 85, סובלים פעמים רבות מבדידות רבה והמתנדבים מהווים מבחינתם נקודת אור", מסביר איציק מויאל, מנהל תחום התנדבות ופרויקטים קהילתיים בקרן לרווחה לנפגעי השואה. לדבריו, "בין הניצולים ישנם ניצולים עריריים שאין להם ילדים, ולהם אנחנו דואגים למעטפת מחבקת כמה שיותר, במטרה להקל עליהם את הבדידות ולסייע להם בכל הנדרש".

לימור לבנת, יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה, מוסיפה: "הפרויקט הזה חשוב מאין כמותו, והוא מצטרף לפרויקטים נוספים וחשובים שבהם אנו מסייעים לניצולי שואה. אנו נמצאים במאמץ האחרון בנוגע לניצולי השואה. זה הזמן לסייע להם בכל דרך". ביום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה החלטנו ב"מעריב־השבוע", בשיתוף הקרן, להביא כמה מסיפוריהם של האנשים הטובים, שלא שוכחים את הניצולים החיים בינינו.

"זה דור הולך ונעלם"

רס"מ עמיר עזרזר עובד בשירות בתי הסוהר. לפני שלוש שנים חיברה הקרן בינו לבין פולה זלמנוביץ' ובעלה שלמה, שנפטר לאחרונה. עמיר רתם את חבריו לפלוגה מהשב"ס וגם את משפחתו ומאז הם מהווים לפולה משפחה. אורי אביאור (28), סטודנט להנדסת מכונות ומלגאי של קרן המלגות IMPACT בארגוןFIDF (ידידי צה"ל בארה"ב), מלווה את פולה ובעלה שלמה שנפטר לפני למעלה משנתיים. פולה, ילידת אוקראינה, היא ניצולת אושוויץ שעברה ניסויים על ידי יוזף מנגלה וכתוצאה מכך לא יכלה להביא ילדים לעולם.

עמיר מספר: "פולה אישה חביבה ומקסימה וכל כך אוהבת ילדים. לכן להתנדבות שלי אני מביא מדי פעם גם את הבנות שלי, שמאוד מחוברות אליה. עירבתי גם את שאר החברים שלי וכולנו ביחד מבקרים אותה. בימי הולדת ובחגים אנחנו מגיעים עם מתנות וחוגגים כמו שצריך. לפני חג הפסח באנו, החברים מהשב"ס, לעזור לפולה לסדר את הבית".

עמיר מוסיף: "לא מזמן פולה שכלה את בעלה, היא עצובה מאוד. היא כל היום בבית. זה דור שחווה את האסון הזה והדור הזה הולך ונעלם. חשוב שתהיה המשכיות, שהדורות הבאים יכירו את מה שעבר על העם שלנו".

אורי מספר: "את פולה הכרתי לפני שלוש שנים. אני עוזר לה בדברים שצריך לסדר בבית, בסידורים שוטפים, יוצאים לאירועים מדהימים שהעמותה מקיימת, צופים בטלוויזיה ויושבים ומדברים. היא מרגישה שיש לה על מי להישען ועם מי להעביר את הזמן".

פולה: "מאז שבעלי נפטר אני לא יוצאת בלעדיהם (המתנדבים). לא ילדתי ילדים, אבל הם הילדים שלי. 45 שנה חייתי עם בעלי. מאז שהוא נפטר הלב שלי שבור, ואז באו החבר'ה והכריחו אותי לצאת. זה נהדר שיש כאלו צעירים שאכפת להם". היא מוסיפה כשדמעות בעיניה: "מעולם לא פגשתי כאלו אנשים טובים, כמו אורי ועמיר והחברים שלו משב"ס".

שלמה ז"ל ופולה עם אורי. צילום: צביה דיקמן

"הביקורים שלהם משמחים אותי"

גיא ביטון (27) הוא סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון, המלווה את אלינה אומן (89) מזה כשנה. שרית וילנצ'יק (32), סטודנטית לביוכימיה באוניברסיטה הפתוחה, מלווה אותה מזה כשנה וחצי. אלינה היא ניצולת שואה אלמנה וערירית. היא נולדה בסנט פטרסבורג, בשואה הייתה בגטו וילנה, ולאחר המלחמה עלתה לארץ עם בעלה המנוח.

גיא מספר: "ביני לבין אלינה, שאני קורא לה בשם חיבה לנה, נוצר קשר מאוד מיוחד. כשאני מבקר אותה אני מצליח לגרום לה לצחוק, שזו מבחינתי המשמעות של ההתנדבות - להיות לה לחבר כדי שלא תהיה בודדה. לנה אמרה לי כמה פעמים 'כשאתה בא זה עושה לי את היום' או 'מה הייתי עושה בלעדיך', וזה פשוט מחמם את הלב. היא גם מלמדת אותי רוסית. הייתי ממליץ לכל מי שיכול לקחת חלק בדבר כזה לעשות את זה. לתחושת הנתינה שתקבלו אין שום מחיר".

שרית מוסיפה: "לאור מצבה הבריאותי של אלינה, היא נאלצה לעבור מדירת עמידר שהייתה ברשותה לבית אבות בבאר שבע. למרות הפעילויות והחברה בבית האבות היא מצאה את עצמה לבד. אני מלמדת אותה להשתמש במחשב ואפילו שכנעתי אותה להקריא שירים שכתבה באחד מהאירועים בבית האבות".

אלינה מודה לשניים ואומרת: "הביקורים של גיא ושרית הם הדברים הטובים בחיים שלי שמשמחים אותי".

"ההתנדבות מעניקה סיפוק עצום"

קלרה הורוביץ (90) היא ניצולת שואה ערירית ואלמנה. קלרה היא ילידת רומניה, גרה בקריית אונו ומנהלת את חייה בעזרה יומיומית של מטפלת זרה. המתנדבת סימה לץ מספרת: "לפני כשלוש שנים, לאחר קריאת כתבה בעיתון ובה סיפורים על ניצולים ובעיקר על בדידותם הגדולה, גמלה בלבי החלטה להתנדב. פניתי לקרן לרווחה לנפגעי השואה, הוזמנתי למפגש הכשרה ולאחר זמן לא רב קיבלתי את פרטיה של קלרה, שאותה אני מלווה מזה שנתיים.

קלרה וסימה

משפחתי ואני אימצנו אותה כסבתא שלנו. מערכת היחסים בינינו קרובה מאוד, ואני משתדלת לדאוג לה לכל צרכיה. אנו מבשלות ואופות יחד ולעתים יוצאות יחד לקניונים, לאכול גלידה וסתם להסתובב מחוץ לבית. ההתנדבות למען הניצולים חיונית בעיקר כדי לסייע להם בהתמודדות עם הבדידות, שהיא הקושי הגדול ביותר, והיא מעניקה סיפוק עצום".

קלרה מוסיפה: "סימה היא אישה מאוד מיוחדת, אני אוהבת אותה מאוד".