בשבועות האחרונים רעדה האדמה בצפון הארץ, ומדינת ישראל שוב נדרשה לשאלה הקשה אם המבנים שלנו ערוכים לעמוד בפני רעידת האדמה החזקה הצפויה כאן בעתיד הלא ידוע. ההערכות הפסימיות על קריסת רבבות בנייני מגורים בישראל ברעש עז מתגמדות לנוכח תרחישי האסון ההמוני שייגרם במקרה של קריסת מפעלי תעשיית החומרים המסוכנים בישראל, בגלל שבר יגור החוצה את מפרץ חיפה.

שבר יגור הוא הסתעפות של השבר הסורי־אפריקני המשתרעת מעמק הירדן לאורך עמקי הצפון ורכס הכרמל עד לעמק זבולון ומפרץ חיפה. במקרה כזה, גם רעידת אדמה בסדר גודל בינוני עלולה להיות מסוכנת מאד בשל ריכוז מפעלי החומרים המסוכנים בכלל, ותעשיית הדלקים בפרט, במפרץ חיפה. תרחישי ועדות ההיגוי של ההיערכות לרעידות אדמה דיברו כבר בתחילת העשור הקודם על 5,000 הרוגים מיידיים לפחות באזור חיפה ברעש בינוני שהמוקד שלו יהיה בשבר יגור, חלקם הגדול יפגעו בשל חשיפה לחומרים מסוכנים כמו ברום, אמוניה, כלור, זיהום משריפת תזקיקי דלקים ועוד. זאת מבלי לקחת בחשבון את מספר הנפגעים והפצועים כתוצאה מקריסת בניינים ואת הנזקים של עשרות מיליארדי שקלים, הצפויים עקב הפגיעה בתשתיות חיוניות נוספות ולכבישים.
 
המשרד להגנת הסביבה, האחראי על ההיתרים למפעלי החומרים המסוכנים, משמיע בשנים האחרונות בפורום הסגור של ועדת ההיגוי הבין־משרדית להיערכות לרעידות אדמה, אזהרה חמורה, שזו הפעם הראשונה שהוא מצהיר עליה בגלוי נוכח אטימותם של גורמי הממשלה האחרים לדרישות המשרד: "תעשיית החומרים המסוכנים בישראל אינה ערוכה לרעש אדמה גדול, ולמשרד אין כלים לאכוף את ההיערכות".
 

כבר לפני שנה הסתיימה עבודת מטה מקיפה של המשרד להגנת הסביבה על תוכנית מיגון מקיפה מפני רעידות אדמה של כלל מפעלי החומרים המסוכנים בישראל. את התוכנית ביצעו שתי חברות הנדסה חיצוניות שנבחרו לפרויקט בשיתוף עם התאחדות התעשיינים, ובמסגרתה הותאמו תוכניות מיגון לכל אחד מהמפעלים כתנאי מובנה למתן היתרים לפעילותם. התוכנית הופצה בין כל המפעלים אבל במשרד להגנת הסביבה הבינו שאין ביכולתם, בשל מחסור חמור בכוח אדם, לאכוף את לוחות הזמנים של יישומה. בשל כך חולקו המפעלים לקבוצות. הקבוצה הראשונה כונתה "מפעלי A" ובהם מאה המפעלים המסוכנים ביותר בישראל בתרחיש של רעידת אדמה, ביניהם המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה. אבל על אף הניסיון לערוך סדרי עדיפויות במלאכת האכיפה החשובה הזאת, הבעיות רק התחילו.
המפעלים המזהמים בחיפה. צילום: יניב נדבהמפעלים המזהמים בחיפה. צילום: יניב נדב

דימיטרי קרבל, מ"מ ראש אגף חירום במשרד להגנת הסביבה, מסביר בראיון ל"מעריב־השבוע": "הכוונה הייתה להתחיל בשנה החולפת בתהליך המיגון במאה המפעלים מ'קבוצה A', אנחנו אמורים להימצא עכשיו בשלב הניהול הפיקוח והבקרה על היישום בקבוצת המפעלים הראשונה, אבל אנחנו למעשה תקועים. בשנה האחרונה התוכנית הואטה עד כדי כך שכמעט נעצרה לחלוטין, ואנחנו לא מצליחים להמשיך בביצוע שלה. "חסרים לנו תקנים לאכיפה, לפחות תקן אחד של מפקח ייעודי לנושא בכל אחד מששת המחוזות ובמטה המשרד, שגם אותם אין לנו. אנו מודאגים גם מהיעדר תקן בישראל לבניית מפעלי חומרים מסוכנים שיהיו עמידים בפני רעש אדמה. בהיעדר תקן בנייה כזה, נאלצנו לגבש את תוכנית המיגון למפעלי החומרים המסוכנים על פי אמות מידה שאימצנו מהנהוג בחו"ל".
 
ואכן, בחמש השנים האחרונות התווספו למשרד להגנת הסביבה 2.5 תקנים בלבד. זאת בעוד שבזמן זה התווספו 32 תקנים למשרד התרבות, 230 למשרד האוצר, 375 למשרד הרווחה, 585 למשרד המשפטים, 837 למשרד הבריאות, ו־5,194 למשרד לביטחון פנים. ליהי שחר־ברמן, תושבת חיפה מארגון "מגמה ירוקה", אומרת בתגובה: "אסון המוני במפרץ חיפה זו לא שאלה של האם אלא של מתי. באירוע מסוג זה סביר שתיווצר תגובת שרשרת במפרץ והמחיר שלה בחיי אדם עלול להכחיד ערים שלמות. אף אחד לא לוקח אחריות במדינת ישראל על אסון המוני במפרץ חיפה, ותושבי מפרץ חיפה מופקרים לחלוטין. יש לפנות לאלתר את התעשייה המסוכנת מריכוז האוכלוסייה במפרץ, ולהבטיח את ביטחונם של התושבים".
 
פעילי "המרכז למחקר סביבתי חיפה" מתריעים במכתב ששלחו לפני חודשיים לשר הביטחון אביגדור ליברמן ולשר להגנת הסביבה זאב אלקין: "בניגוד להמלצות 'דוח ועדת שפיר' מ־2006" כתבו הפעילים במכתב, "עדיין אין מיגון של מיכלי דלקים, מתקנים וצנרות. על פי סקר סביבה מלפני עשר שנים שבוצע בבתי הזיקוק, תרחיש שריפה באחד מהמתקנים עלול להגיע ל־295 אלף נפגעים (בהם אלפי הרוגים). מפעלים רבים כלל לא ביצעו עדיין סקר סיכונים. בניגוד להמלצות הוועדה לא הוקמה מערכת אזרחית מגיבה, לא מתבצעת פעילות הסברה הדרכה ותרגול לאירועי חומרים מסוכנים לאוכלוסייה, לא חולקו מסיכות גז לאזורי הקריות ולא הוקם מרכז בקרה ושליטה עבור מפעלים מסוכנים בחיפה לטיפול באירועי שיגרה וחרום" והם מוסיפים: "אנו דורשים ממדינת ישראל ליישם את ההמלצות, לעצור את התפתחות המפעלים המסוכנים ולהביא להעתקת הסכנות אל מחוץ למטרופולין חיפה".