הסיפור הבא עלול לבלבל אתכם אם לא תהיו מרוכזים במהלך הקריאה. ישראלית המתגוררת עם בעלה בחו”ל ומנהלת נגדו הליכי גירושים, עתרה לבג”ץ נגד בית הדין הרבני הגדול בבקשה לבטל את אפשרות פיצול הדיון בהליכים, כלומר נגד הקביעה שבית הדין הרבני בתל אביב ידון בהליכי הגירושין ואילו בית דין רבני בחו”ל ידון בכתובה. 

הבג”ץ הוגש באמצעות עורכות הדין רות דיין וולפנר וטלי סיון להב בעקבות החלטה של בית הדין הרבני הגדול לפצל את הדיון בין שתי מדינות. בעתירה טוענת האישה כי בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו כאשר הסמיך בית דין רבני פרטי בחו”ל שאינו מצוי במקום מגוריהם של הצדדים הנמצאים בשליחות במדינה רחוקה לדון בענייני הכתובה. לכן מבקשת האישה משופטי בג"ץ להוציא צו האוסר על בעלה לקיים דיונים בבית הדין הרבני בחו”ל עד להכרעה בבג"ץ.
 

לטענת האישה, משמעות ההחלטה של בית הדין הרבני הגדול היא שערכאה משפטית במדינת ישראל כופה על אזרחית ישראלית, בניגוד להסכמתה, להתדיין בבית דין פרטי במדינה זרה. לדבריה, לבית הדין בחו”ל אין כל סמכות לדון בהליכי הצדדים. כמו כן, היא טוענת כי אותו בית דין זה מוטה לטובת הבעל. עוד נטען בעתירה כי זו הפעם הראשונה שערכאה שיפוטית במדינת ישראל מורה על פיצול הליך הגירושין ובירור זכאות לכתובה בין שתי מדינות.
 

לטענת האישה ועורכות דינה, זהו אבסורד לקבוע כי בסמכותו של בית הדין הרבני בישראל לדון בהליך הגירושין ובו בזמן להחליט כי אין בסמכותו לדון בעניין הכתובה. 

מדובר בזוג ישראלי שלהם שלושה ילדים קטינים, שחיו את רוב חייהם בישראל. בשנת 2010 עברה המשפחה להתגורר בחו”ל לתקופה של כמה שנים במסגרת עיסוקו של הבעל. האישה טוענת כי כאשר עלו יחסי בני הזוג על שרטון הוא פתח בהליכי גירושין בבית הדין הרבני בתל אביב, אולם כאשר הבין כי ניהול הליך בישראל אינו משרת את מטרותיו, הוא כפה עליה דיון בחו”ל לאחר שפתח בו בזמן בהליכים בבית דין רבני פרטי, ואגב כך טען שכיוון שהם מתגוררים בחו”ל, לבית הדין הרבני בתל אביב אין סמכות לדון בענייני הכתובה. 
 

לדברי האישה, אין מנוס מכך ששופטי בג"ץ יקבעו כי אין לפצל באופן מלאכותי בין ענייני הגירושין והכתובה, וכי הסמכות לדון בכל ענייני הצדדים נתונה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.