לרגע קצר, בנר השביעי של חג החנוכה האחרון, נדמה היה שהנה עומדת להתרחש במעלה אדומים נקודת מפנה היסטורית במונחים מקומיים. כ־150 איש ואישה הצטופפו בשעת ערב באולם כנסים של גלריה מקומית בדרך היורדת אל ים המלח, והשתתקו כאשר הנואם הראשון פתח מיקרופון. "המערכות העירוניות היום עובדות לרצות את העירייה ואת העומד בראשה ולא את התושבים", הכריז תושב העיר, איש עסקים בשם דודי נאסה שהודיע לנוכחים רשמית כי החליט להתמודד על ראשות העיר. מאחורי גבו התנוסס שלט גדול עם סלוגן קליט: "דרך חדשה לשינוי". "כשאני מדבר על דרך חדשה, אני מדבר על דרך חדשה בחינוך, בבריאות, בתרבות ובשירות לתושב", המשיך.

בתוך הקהל מולו בלטו שני פרצופים מוכרים - חברי הכנסת מהליכוד דוד אמסלם ואברהם נגוסה. השניים אומנם באו לכנס הזה על תקן תפאורה בלבד, שכן בנאומם לא התייחסו אל הבחירות המקומיות, אלא אל עצמם ואל חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל המסר היה ברור: אחרי 26 שנים רצופות בתפקיד, יש מישהו שעשוי לאיים על ראש העיר הכל־יכול, בני כשריאל. "אנחנו נביא בין ארבעה לחמישה מנדטים", התנבא נאסה באותו הערב. "זה מה שאנחנו רוצים. לא רוצים שמועצת העיר תצביע כמו רובוטים".

אלא ששמונה חודשים אחרי, וכדרך המועמדים הרבים שניגפו בפני כשריאל לאורך השנים, נאסה וסיעתו מוצאים את עצמם כעת בהקפאה עמוקה. "גם אם זה לא יהיה לסבב הקרוב, אולי זה יהיה טוב לאחריו", נאסה אומר ל"מעריב המגזין". "אנחנו בעצם רעיון, אנחנו לא משהו מיליטנטי. העניין הוא הרעיון שצריך לשנות את הקונספט הקיים. העניין הוא האישיו ולא האיש. רוב האנשים (שליוו את סיעתו - ע"ר) הם אנשים טובים, מתנדבים בכל המערכות העירוניות מכספם וזמנם. אבל זה לא הגיע לשם, לא הבשיל".

מתחת לאי־ההבשלה הזאת, כלשונו, יושבות תהפוכות לא מעטות שנאסה וסיעתו עברו בחודשים מאז שהשיקו את הקמפיין האופוזיציוני לכשריאל, ובהן ניסיונות חיזור אחר מועמדים שנסוגו בזה אחר זה, איש וסיבותיו, וקושי לסחוף את תושבי העיר שרבים מהם רואים בכשריאל המלך הבלתי מעורער של מעלה אדומים.

אפשר לראות זאת באחוזי התמיכה הגבוהים שהוא מקבל פה באופן סיסטמטי מערכת בחירות אחת אחר השנייה בכל פעם מחדש. סקר רחוב אקראי במרכז המסחרי "יהלום" בלב העיר נותן רושם דומה. "תסתכל איזה רחובות נקיים", אומרת רחל, תושבת העיר. "מה רע לנו פה? יש בתי ספר, יש חינוך, יש קניון יפה, יש איכות חיים". אחרים ששוחחנו עמם הגיבו באופן דומה.

את נאסה זה לא מרשים. "מה שקורה זה שנהיינו חדר שינה", הוא אומר. "אוכלוסיות חזקות עוזבות את העיר, הולכות למקומות שיש לצעירים מה לעשות בהם. אני רוצה שנהיה כמו באר שבע. פעם זה היה סוף העולם, היום זה מקום שרוצים להגיע אליו. יש תעשיות, יש בילויים. מעלה אדומים יכולה להיות כזאת. כשמישהו הרבה זמן בתפקיד - יש איזו התרגלות למצב הקיים. אני בהחלט רואה את זה כאן. אני רוצה ראש עיר שיהיה עסוק בלפתח את העיר. פיתוח של עיר לא נמדד בכמה פרחים שותלים בכיכרות המרכזיות. באופן כללי, במינוי לתפקידים כאלה ואחרים אני חושב שצריך לקצוב את הזמן, כי אנשים מאבדים את הרגישות שלהם. תראה לי חברה כלכלית בעולם שבה המנכ"ל נמצא בתפקיד שלו כל כך הרבה זמן".

בני כשריאל. צילום: אריאל בשור


שאלת החזון

מעלה אדומים היא התנחלות השוכנת בצפון מדבר יהודה, ממזרח לירושלים. הבתים הראשונים הוקמו בשנת 1975 במישור אדומים, והיישוב הוכר רשמית בשנת 1977. ב־1991 הוכרז המקום כעיר.

על פניו, שיטוט קצר ברחובות העיר מחזק את מה שרחל מהמרכז המסחרי מתארת. הרחובות רחבים ונעימים, התושבים נינוחים, התנועה זורמת. אוטופיה בגב ההר ירושלים, ממש מעבר לקו הירוק. אבל מבט אל התכונה שאופפת את המקום סביב הבחירות מעורר חשד. למעשה לא ניכרת פה תכונה כזאת כלל. לבד משלטי בחירות של כשריאל וסגנו, בחור צעיר שכולם פה יודעים כי כשריאל מטפח כדי לרשת את מקומו בקדנציה הבאה או בזו שאחריה, אין למעשה אף מועמד אחר. שלטון יחיד. "עכשיו יש במעלה אדומים מה שנקרא אדישות פוליטית", אומר ש', תושב המתנגד לכהונתו ארוכת השנים של כשריאל, ואף נרתם לסייע לנאסה בקמפיין. מחמת היותו עובד עירייה, ביקש שלא להיחשף. "התושב הממוצע יודע מראש: 'אין לי כוח לבחור כי אני יודע שהוא (כשריאל, ע"ר) ייבחר'. יתרה מכך, שני הסגנים ידועים כבר. הכל משחק".


אם זה המצב, למה פרשתם מהמרוץ?

"כרגע זה מוקפא כי אנחנו לא יודעים איך אנחנו הולכים, למועצה או לרשות. זאת החלטה דמוקרטית. ניסינו להביא משהו צעיר וחדשני, שכל אחד אחראי על תחום מסוים. אחד על תעשיינים, אחד על הגיל השלישי, יש לנו אפילו מועמדת עם תסמונת דאון. אנחנו נותנים מענה לכולם ומביאים משהו חדש. אדם שמכהן 5.5 קדנציות - אין לו כבר מה לחדש לעיר. הוא נהיה פאסה".


אני מסתובב בעיר, מדבר עם אנשים ונשמע שהמצב נפלא. לא מה שאתה מתאר.

"הכל למראית עין. אם תיכנס לתוך השכונות, תגלה דברים אחרים. הרי מה התפקיד שלנו בתור שליחי ציבור? לא להסתדר עם מה שהוא רגיל. הבעיה היא שהחזון כבר לא קיים. אז כן, הכל עובד טוב, אבל אתה יודע למה? כי הביורוקרטיה עובדת טוב. בתכל'ס, אין חדשנות בעיר. תסתכל על מצב החינוך למשל. לפני כחצי שנה יצא מדד מדלן (דירוג ההישגים של בתי הספר במבחני המיצ"ב – ע"ר). הממוצע הארצי הוא 58, ואנחנו 59. אין פה גירויים. נוער מגיע לפה, אין לו מה לחפש פה. יש לך אזור תעשייה נפלא, אז תבוא, תקדם, תחדש, אבל אזור התעשייה הוא כמו לפני 30 שנה. הכל מוסכים והאנגרים. אין פה תכלית".

איך זה מסתדר עם זה שקשה לכם למצוא מועמד?

"אנשים מפחדים ממנו (מכשריאל - ע"ר). התושבים רוצים משהו חדש, ולצערנו בינתיים זה לא קם. אני מתפלל שזה יקום".

נבנה, נעשה

במקלט ארוך בירכתי אולם האירועים "החצר", בצמוד למרכז המסחרי "יהלום", משה זיגדון מקבל את פניו של לקוח ופונה אל אחת מעובדותיו. "זהבית, תני לו שתי פרגיות, מוסקה וקבב", מורה לה, והיא מיד נוטשת את מסך המחשב שלפניה אל מקרר בשר גדול שניצב לאורך אחד הקירות, ואחרי פשפוש קצר מושיטה לאיש את מבוקשו. "בקרוב האולם פה ייסגר" , זיגדון אומר. "נותנים לנו להשתמש בחלק הזה לעיתון". הוא מתכוון אל המקומון "זמן מעלה" שבבעלותו, הפועל מהמקלט הזה כבר 20 שנה, שבוע אחר שבוע. "אנחנו חוגגים את גיליון האלף", הוא מכריז בגאווה. אלא שבמהלך הזמן הזה הוא קנה לעצמו במעלה אדומים לא רק קוראים, אלא גם אופוזיציה; תושבים כמו ש' שטוענים כי העיתון נמנע מלמתוח ביקורת על כשריאל, לפחות לא נוקבת או משמעותית, ובכך לטענתם מאפשרים לו לבצר את שלטונו. זיגדון מצדו דוחה את הטענות. "אנחנו עושים הרבה כתבות", הוא אומר. "מאחר שאין אופוזיציה, אין לך חומר לבקר, אבל אנחנו מבקרים. אם יש לכלוך ברחובות, אם יש בעיה במכרזים - אנחנו מבקרים".

מופעלים עליך לחצים לכתוב טוב או לא לבקר?

"אף אחד לא אוהב שכותבים עליו לא טוב, אבל ממש אין לנו בעיה עם זה", הוא אומר. "כשהייתי עורך 'ידיעות ירושלים', אנחנו ו'כל העיר' היינו הדברים הכי לוחמניים שיש. מאז אתה מגלה שאנשים לא אוהבים שכותבים נגד העיר שלהם בעיתון שלהם. אנשים לא אוהבים לקרוא שהעיר שלהם מלוכלכת ומסריחה

והחינוך על הפנים. זה כאילו אתה פוגע להם בעיר".

אז מה אתה אומר? לא לבקר?

"לבקר, חס וחלילה, אבל היום הביקורות לפעמים נובעות מתוך נקמנות, תסכולים אישיים. לא חסרות דוגמאות".

זיגדון אומנם כותב על מעלה אדומים, אבל הוא בכלל יליד צפת ותושב ההתנחלות קידר. בעבר שימש גם מנכ"ל "רדיו ירושלים", ובין לבין עוד הספיק לטבול במים הפוליטייים; התמודד פעמיים לראשות פסגת זאב, צפונית לירושלים, והתברג במועצה. כיום הוא מפיץ שם את המקומון "זמן הצפון". "זה הסקופ הכי גדול שלי", הוא מצביע אל תמונת אביו של החייל החטוף, נחשון וקסמן ז"ל, בפגישה עם אביו של אחד המחבלים שרצחו את בנו. אשר למעלה אדומים, הוא אומר, שתי סוגיות עיקריות צריכות להעסיק מועמד שמעוניין להתמודד על כיסא בה. לדבריו, שתיהן קשורות להיותה מצויה בשטחים. "קודם כל הקפאת הבנייה", הוא אומר. "כבר שמונה שנים נתניהו אומר: 'נבנה, נעשה', אבל לא בונה". השנייה, לטענתו, היא המחסום ביציאה מהעיר. וגם פה הבטחות לחוד ומעשים לחוד. "20 שנה אמרו שהמחסום יירד למישור אדומים, אבל הוא תקוע פה למעלה, בדרך לירושלים. אתה יודע איזה פקקים יש פה בבוקר? התושבים מרגישים שהם בשטחים".

אלה סוגיות שאפילו לכשריאל, עם כל הכוח שצבר לאורך השנים והקשרים הענפים שלו בליכוד, אין יכולת לשנות. לא בינתיים, לפחות. "הוא לא דורסני", זיגדון מנתח. "הוא מקצוען. בגלל זה גם אין לו חברים בעיר".

אנשים מפחדים להתמודד נגדו?

"אני לא חושב שזה נובע מפחד. אני חושב שאנשים שמבינים שיש להם ראש עיר שנבחר כבר קדנציה שישית באחוזים מאוד־מאוד גבוהים. הם מרוצים מהעיר שלהם, אוהבים את העיר שלהם. צריך להבין שאנשים קנו פה דירות לפני עשר שנים ב־600 אלף שקלים, והיום הם מוכרים אותן כבר ב־1.7 מיליון שקלים. יש להם הכל בעיר".


אז סוס מנצח לא מחליפים?

"לא יודע אם זה סוס מנצח. אנשים כבר לא מאמינים בהתמודדות או במה שנקרא 'הבחירות המוניציפליות'. עובדה. בבחירות הקודמות, היו משהו כמו שבע או שמונה רשימות, והיום אנחנו חודשיים לבחירות – בקושי ארבע רשימות, כשקמפיין התחילו רק שתיים: הרשימה של ראש העיר שנקראת 'כחול־לבן' עם אחד מיש עתיד, והרשימה של ליברמן שנקראת 'מעלה ביתנו', שזה שילוב של ישראלים ורוסים. ש"ס לא התחילו, הבית היהודי לא התחילו, כולם בהמתנה. פעם בחירות היו מתחילות פה באזור מאי. היום סוף הקיץ, והכל מת".

יש משהו עגום במקום שאין בו תכונה סביב תקופת בחירות, גם אם ראש העיר עושה דברים טובים.

"יכול להיות שמפני שאין מתמודד לראשות העיר, תהיה שאננות גדולה. אנשים לא יצאו להצביע, אפילו שזה יום שבתון. מפלגה שתרצה להגדיל את כוחה, תצטרך לשכנע אותם לצאת ולהצביע".

יש מישהו כיום במעלה אדומים, גם מחוץ לפוליטיקה, שיכול לאיים על כשריאל אם יחליט להיכנס למרוץ?

"אין אף אחד. ברגע שכל המפלגות שנמצאות בקואליציה תומכות בך לקדנציה נוספת, קשה לי להאמין שיש מועמד אחר. תראה מה קורה במעלות עם בוחבוט, תראה מה קורה בכרמיאל עם עדי אלדר".


במעלות, בוחבוט מכהן כבר 42 שנה, אז יש לכשריאל עוד הרבה שנים להדביק את הפער.
"לא, הוא אמר שזו הקדנציה האחרונה שלו".

מעיריית מעלה אדומים נמסר בתגובה: "ראש העיר בני כשריאל הפך את מעלה אדומים לעיר מובילה ואיכותית, שמובילה באחוזי הגיוס לצה"ל, ספינת הדגל של ההתיישבות. הניסיון שצבר כשריאל, והקשרים הטובים שלו עם פוליטיקאים ותורמים - מציבים אותו בלב הקונצנזוס הציבורי. יתרה מכך, גורמים פוליטיים שונים פנו אליו לא אחת בבקשה כי יתמודד לראשות עיריית ירושלים, אולם כשריאל סירב והחליט להתמודד שוב לראשות עיריית מעלה אדומים. בפני העיר ניצבים אתגרים משמעותיים, ובהם הפיכת העיר לעצמאית כלכלית, המשך בנייה ופיתוח לזוגות הצעירים שלנו, החלת הריבונות הישראלית על העיר ועוד.

"אחרי שנים של הקפאת בנייה מיותרת שנעשתה על פי מדיניות ראש הממשלה, אנחנו סוף־סוף בפתחו של עידן הפשרת הבנייה ותנופת הפיתוח. בנוסף, בחודשים הקרובים נחתום על הסכם גג עם משרד השיכון שיזרים מיליוני שקלים נוספים לפיתוחה של העיר. אנחנו בונים מבנה למרכז צעירים בפארק הנוער, הקמנו אולמות ספורט חדשים בבתי הספר, בנינו מעון יום חדש, אנו בונים מתנ"ס וסניף לתנועת בני עקיבא, מקדמים בית מלון במרכז העיר, בונים מוזיאון להתיישבות ותולדות העלייה, מקימים מתחם הייטק ועוד. פארק אדומים לתעשייה ועסקים במישור אדומים מתפתח במהירות. בימים אלה נבנה האאוטלט הענק 'דיזיין סיטי', ובו יהיו מתחמי ענק. היזם מתכנן גם הקמת לונה פארק גדול שיהיה היחיד באזור ירושלים.

"בעירייה נאבקים למען הזזת המחסום, אך בשל סיבות מדיניות הנושא לא מתאפשר בשלב זה. גיבשנו עם משרד התחבורה מערך של פרויקטים תחבורתיים שיביאו להקלה בעומסי התנועה. הפרויקט המשמעותי ביותר הוא הפרדה מפלסית בגבעה הצרפתית, שהעבודות עליה צריכות להתחיל בקרוב. אנו פועלים לתכנון רכבת קלה ממעלה אדומים לירושלים ובחזרה, פיתוח כביש הטבעת המזרחית, רכבל ממעלה אדומים להר הצופים ועוד".