אלפי בני אדם הגיעו היום (ראשון) לבית העלמין במושב אודים ללוות בדרכו האחרונה את הנער ארי נשר בן ה-17, שנהרג בתאונת פגע וברח בשדרות רוקח בתל אביב בערב חג הסוכות. משפחתו של נשר תרמה את אבריו עם קביעת מותו. רבים מחבריו של ארי בתיכון תלמה ילין הסתודדו בבכי חרישי, מתקשים עדיין לעכל את האסון הנורא.

לבית העלמין הגיע על כיסא גלגלים חברו של ארי, שהיה לצידו על האופניים ונפצע באורח בינוני בתאונה הקשה. הוא התקבל בחיבוקים על ידי בני המשפחה ונראה חבול בפניו.

לבית העלמין הגיעו גם אנשי קולנוע ושחקנים שעבדו לצידו של האב, הבמאי והתסריטאי אבי נשר. בין השחקנים שהגיעו - רבקה מיכאלי, גילה אלמגור, גילת אנקורי ונטע גרטי. לקראת ההלוויה ערכו אופנוענים של מד"א שם התנדב ארי, מסע הצדעה לזכרו עד לפתח בית העלמין ולאחר מכן הגיעו לחלוק כבוד אחרון לעמיתם שרצה להיות בעתיד רופא. הטקס נפתח בשיר פרידה ששרה מקהלת בני נוער מתלמה ילין.


אביו של ארי, הבמאי אבי נשר, ספד לו: "בערב ראשון, כמה שעות לפני האירוע הנורא, הוא יצא מהבית, נעל אולסטר שחורות שלי ולבש חולצה שלי שהתכווצה בכביסה. היה מצחיק וחמוד כי הרגל שלי גדולה משלו. איריס, אמא שלו ואשתי, הציעה לקנות לו נעליים זהות. הוא התעקש על הנעליים שלי. סוג של מחמאה גדולה מילד להורה. זה אירוני כי בעוד כמה דקות נטמין את גופו של בננו בן ה-17 ואין מחיר שלא הייתי משלם להיכנס לנעליים שלו להיטמן במקומו".

צילום: אבשלום ששוני


צילום: אבשלום ששוני


צילום: אבשלום ששוני
 
"אני מנסה לסיים את הסרטים שלי בסוף שמחבק את החיים ונאחז בהם בטרגדיה הנוראה שלנו. קרן האור היא אתם - האנשים הטובים שהגיעו ללוות אותו בדרך האחרונה. בבית חולים ביקשתי לא להגיע מתוך הרגל לא להעיק אבל התעקשתם ובאתם. הגיעה מיד מאמריקה בתי שביקרה שם וחברים ושכנים ועמיתים למקצוע ואנשים ששנים לא דיברנו וחברים שהסיפור שלנו נגע בהם".
 
"האמת היא שאין דרך שהיינו שורדים את זה בלעדיכם. חיים במדינה עם זמנים קשים ואתגרים קשים וצפויים לנו שנים קשות. החברה במדינה שסועה ולפעמים חושבים שאי אפשר לחיות במדינה, אבל הימים האחרונים הוכיחו כמה חום אחווה קיימים פה. אין מילים בפינו להודות. השמועות על פטירתו של הביחד הישראלי היו מוקדמות מדי. לא אבדה תקוותנו". 

אמו של ארי, איריס, ספדה לבנה מעל קברו: "לפני כמה שנים התחלתי לכנות את ארי 'קסם נעורים'. הוא היה מה שקסום בנעורים. המיצוי של הכאן ועכשיו. במהלך הזמן קסם הנעורים קוצר לקסם כי זה מה שהוא היה. כשהגענו לביה"ח והבנו את גודל האסון לא נותר אלא לקוות לקסם, לנס. עשינו כל שיכולנו, הרופאים עשו הכל, אבל קסם אי אפשר לזמן. לקסם היגיון פנימי ובמפגש עצוב עם הצוות הרפואי הגיע הרגע שהבנו שהקסם לא יקרה והקסם לא יחזור". 

"מותק, אם היית יכול לראות את האוהבים אותך שהגיעו וליוו אותך בימים האחרונים, היית יודע שתמיד יהיה ארי. בעודי שוכבת לידו במיטה בפעם האחרונה אמרתי לו 'בוא נשחק את המשחק שלנו - מי שפוקח עיניים מפסיד'. הוא לא פקח עיניים וניצח. נתגעגע אליך, קסם נעורים, כל חיינו".

"תהיה בן 17 לנצח"

אחותו תום נפרדה: "היית כמו התאום הזהה שלי. הכרת את הבעות הפנים שלי ואני לא מפסיקה להתגעגע. היית כל כך שונה ממני והשלמת משהו. כשהייתי בוכה לא הבנת איך אפשר להיות עצובים. הצחקת אותי עד ששכחתי. לפעמים הדאיג איך אתה יכול לתמוך בכולם ולראות דברים קשים במד"א ועדיין לעזור. קשה להיפרד מהגוף שלך. היית סמל של אור ושמחת חיים".

"אתה עדיין חלק ממני וכל מה שאעשה יהיה אתה, לפחות ככה אני מקווה. חשבתי, איך נכנסנו לשלב שפער הגילים מאבד משמעות? השבוע מלאו לך 17 שנים ותמיד אמרתי שזה הגיל הכי יפה, שיא הנעורים. אי אפשר למצוא בזה נחמה, תמיד יש בזה משהו שסיימת את המסע כשכל החברים איתך ושזה יהיה חופש שמאוד נהנית בו והתבגרת והיית מאוהב בחברה שלך יובל ובחיים ואהבת את כולם ולא התביישת לומר את זה כל הזמן. תהיה בן 17 לנצח. הפער בגילאים תמיד יגדל. תמיד נרגיש את אור הנעורים שלך".

תום, אחותו של ארי. צילום: אבשלום ששוני
 
צילום: אבשלום ששוני

 
צילום: אבשלום ששוני



צילום: אבשלום ששוני


דודו של ארי, ירון, ספד לו: "אנחנו נפרדים היום מבן משפחתנו האהוב כל כך שזכה להשלים רק 17 ממניין שנותיו ומרגישים שבהיכרות עמו זכינו בעולם ומלואו. ארי גדל בבית חם ערכי ורווי כישרונות שמתורגמים כל העת לתרומה חברתית. ארי היה הצעיר מבני הדודים ובאופן די מובן הרגשנו שהוא הילד של כולנו. ילד שובה לב עם כישרון אדיר להלך קסם על כולם. היה מתענג על שניצל ופירה עם סבתא לילי. בימים האחרונים נחשפנו לתמונות וסרטונים מהמפגשים המשפחתיים. ארי כיכב בגדול ושימש גשר בין כל בני המשפחה". "ארי עוזב אותנו כעת לעבר האופק. מותיר חלל עצום ושובך ענקי של משפחה שכל כך אהבה אותו. אנחנו חייבים לחזק אחד את השני. מורשתו של ארי תמשיך להיות חלק בלתי נפרד ממנו", הוסיף.

כמה מחבריו של ארי אמרו מעל קברו: "ארי אהוב ויקר איך אפשר לסכם בן אדם שאהבנו והערכנו. אולי לא צריך לסכם. אתה לא נגמר. האנרגיה והאהבה והחיוך שלך. המבט. החיים לא נגמרים, הם נשארים חזקים בכל חלק בגוף שלי ושל אחרים. אתה נשאר פה אצל כל כך הרבה נפשות. איך מביעים את מה שמרגישים כלפיך כאדם מבלי להקטין ולו לרגע את האהבה ההערכה והקרבה שלנו כלפיך? ארי, היית כל כך מוכשר וגרמת להכל להיראות קל ללא מאמץ. הידע שלך רחב והסקרנות לא ידעה גבולות. החדר הפך מואר כשנכנסת, נגעת לכולם בלב. הייתה תחושה שראית לתוכנו. כל מי שהכיר אותך זכה להכיר אדם טוב לב שלנצח נזכור".
 
"חלקים ממך נתרמו וכך הצלת חיים גם אחרי שהלכת. אנשים שלא זכו להכיר אותך חיים בזכותך. מי שזכה לקבל את הלב שלך קיבל את הטוב ביותר שאפשר לקבל. ארי, אתה היית חזק כשלא יכולנו ולא פחדת להראות חולשה. היית המצפן ונותרנו ללא כיוון. מבטיחים לקחת אחריות אחד על השני כמו ששמרת עלינו. כולנו גאים לקרוא לעצמנו חברים של ארי, שמחים שלקחנו חלק בחיים שלך. המסע שלנו מתחיל. בלעדיך נתבגר ותמיד תישאר איתנו. נזכור את העיניים והצחוק. נמשיך לזכור אותך אתה בלב שלנו. תשמור עלינו".
 
צילום: אבשלום ששוני


איריס עוזר, מורה של ארי במגמת קולנוע בתלמה ילין: "זוכרת אותו יושב קדימה עם חיוך ועיניים סקרניות, מצחיק מאוד, בולט, שואל שאלות ורוצה לדעת. אהבתי ללמד אותו ואת האנרגיה שלו בכיתה. נכנסתי בהמשך השנה לפגישת ייעוץ של סרט שהוא ערך. הוא קיבל אותי בחיוך ועיניים גדולות. ראיתי אותו כעורך תומך בבמאי שלו ברוך ובעדינות עד אין קץ. אחרי כל משפט שאמרתי הציץ לעבר הבמאי שהיה שקט ומכונס ומבוהל. הוא דיבר ב'אנחנו ננסה ונתקן, יהיה בסדר'. ארי הזכיר לי כמה קשה לדעת את עומק הנפש של אדם ממבט שטחי".
 
ציפי, מורה לביולוגיה של ארי: "ארי הגיע מיד עם תחילת הלימודים מחברת מד"א שם התנדב. ארי הכריז מהרגע הראשון שהוא רוצה ללמוד רפואה בחו"ל ולחיות בארץ. איך אמשיך ללמד מדעי החיים כשארי נשר, הילד שאהב את החיים, לא בין החיים? לפחות איבריו עזרו להמשיך חיים. בטוח היה בוחר בכך. תודה משפחתו על אצילותכם לעשות זאת. תחסר לנו. לעולם לא אשכח אותך".
 
צילום: אבשלום ששוני


צילום: אבשלום ששוני

 

צילום: אבשלום ששוני


בתוך כך, בית משפט השלום בתל אביב האריך את מעצרו של הכדורגלן יצחק אספה בשלושה ימים. אספה, שדרס למוות את נשר, ישתף פעולה עם חוקריו בחקירה הבאה לאחר שנפגש עם סנגורו החדש עו"ד כפיר דור, אותו מינתה קבוצתו מ.ס אשדוד. השחקן צפוי לתת את גרסתו ולענות לכל שאלות החוקרים, זאת לאחר שעד כה שמר על זכות השתיקה.

 
במכתב שמסרה המשפחה לאחר פטירתו של ארי, נכתב: "אף ילד בעולם לא צריך להסתלק ממנו בגיל 17. ארי שלנו לא היה רק ילד יפה תואר, הוא היה ילד מוכשר, סקרן, שנון וכל כך שמח. ברגע אחד, עולמנו חרב עלינו. כנגד כל הסיכויים, נלחמנו איתו על חייו עד לרגע האחרון. משאפסה התקווה, החלטנו לתרום את איבריו של ארי בתקווה שיצילו את חייהם של אחרים. ברגעיו האחרונים ארי שלנו היה מוקף במשפחתו ובחבריו הרבים והאוהבים, שבאו לחגוג לו יום הולדת 17". 

משפחתו של הנער הסכימה לתרום את אבריו להצלת חיים של אחרים. איבריו של נשר הושתלו ביום שישי בחמישה חולים. “מתוך אמונה שאין דבר חשוב יותר מהצלת חיי אדם, החליטה משפחת נשר, באצילות יוצאת דופן ובשעתה הקשה ביותר, לתרום את איבריו של ארי, בתקווה שיצילו חיים של אחרים”, נמסר מהמרכז הלאומי להשתלות.


לבו של נשר הושתל בגופו של גבר כבן 60; ריאותיו הושתלו בגופו של גבר כבן 50; הכבד בגופו של בן 36; והכליות הושתלו בגופם של בני 17 ו־10. קרניות עיניו של נשר יושתלו ככל הנראה בימים הקרובים. מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתום השתלת הלב: "לאחר ניתוח ארוך בראשותו של פרופ' יעקב לביא השתלת הלב עברה בהצלחה והחולה מתאושש ביחידה לטיפול נמרץ לב".


רעייתו של הגבר שבו הושתלו ריאותיו של נשר הגיבה בהתרגשות: “תרומת איברים היא חסד עליון עם חשיבות גבוהה, שמי שזוכה לה – זוכה לחיים חדשים. אני רוצה להודות למשפחת נשר, שהחליטה ברגעים הכי קשים שלה לתרום את האיברים. זה לא מובן מאליו, זו אצילות נפש”. בתו הוסיפה: “נהיה אסירי תודה לנצח”.


אביו של הנער נעים חטאב, שבגופו הושתלה כליה: "אני יכול רק להודות לבני המשפחה על החלטתם האמיצה לתרום את איבריו של הבן שלהם ולהעלות חיוך על פניהם של משפחות אחרות ולתת להן חיים חדשים. המילים שלי לא יספיקו להביע את הערך האמיתי של מה שהם עשו".