הקלטה שלא פורסמה מעולם, של נאומו של מנחם בגין, שנשא יום לאחר קום מדינת ישראל, נחשפת בימים אלו. מסיבות לא ידועות, החליטו אנשיו של בגין באצ"ל לגנוז את הקלטת הנאום לאחר שידורו ברדיו, תוך אמונה כי היא לא תפורסם לעולם. לאור זה, ערך בגין הקלטה חוזרת של אותו הנאום ב-1952. ההקלטה עתידה לעמוד למכירה בקרוב, זאת לאחר שנשמרה בסוד 70 שנה, בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים.
יומיים לפני נאומו של בגין ברדיו "קול ציון הלוחמת" הגיע למטה האצ"ל שליח מטעם בן-גוריון ומסר את בקשתו לראות את טיוטת נאומו של בגין, כפי הנראה, על מנת לתאם עמדות לקראת הכרזת המדינה. אירוע משמעותי זה אינו מתועד בספרות העוסקת בימי קום המדינה ולא בכתביו של בן-גוריון. הוא מוזכר בקצרה רק בספרו של מנחם בגין "המרד".
בגין הסכים תחילה לבקשה, "לי לא היו כל סיבות לכחד את עמדתנו בפני מי שעמד להיות ראש הממשלה הזמנית, על כן הסכמתי להמציא לו את טקסט הנאום", אולם בעקבות התנגדות מצד חבריו במפקדת האצ"ל, נאלץ לבסוף למסור תשובה שלילית. "חברי סברו כי אין הצדקה להסכמתי. קיבלתי את דעתם. לשליחו של מר בן גוריון ניתנה תשובה שלילית, אינני מצטער על כך. אני מצטער על עניין אחר הקשור בתוכן נאומי".
על מה הצטער מנחם בגין בנוגע לנאום? תעלומה זו בעינה עומדת. על-פי עדויות שניתנו היה בגין מתוח ביום הנאום. כפי הנראה, התחרט על שסירב לבקשתו של בן-גוריון, שהייתה יכולה להוות פתח להסכמות רחבות יותר בין השניים, וכעס על שינויים שהוכנסו בנוסח הנאום שכתב מראש.
במוצאי שבת, ו' באייר תש"ח, בשעה שמונה בערב, ניגש מנחם בגין למקרופון, ובשידור חי נשא את נאומו. את הנאום הקריא מן הכתוב, אך במהלך הנאום חרג מהנוסח הכתוב והכניס בו שינויים רבים ותוספות. נאומו של בגין, שאורכו כחצי שעה, נחרט על גבי תקליטים, אך לאחר השידור הוחלט במפקדת האצ"ל לגנוז את ההקלטה ולפרסם בציבור רק את נוסח הנאום שכתב בגין לפני השידור.
את נאומו פותח בגין בקול נרגש: "אזרחי המולדת העברית, חיילי ישראל, נוער עברי, אחיותיי ואחי בציון, מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות ועינויים, עינויי גוף ונפש, מתייצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע כשברכת הודיה בפיהם ותפילה למרום בליבם".
"אזרחי המולדת העברית חיילי ישראל, אנו עומדים בעיצומו של הקרב. עוד נכונו לנו ימים קשים, ואולי קשים ביותר. דם, דם יקר מכל נשפך ויישפך. חשלו את רצונכם, אחים. כי זוהי הדרך - דרך הייסורים והקורבנות - ואחרת אין. לא נקנה את השלום מידי אויבינו במחיר הוויתור על עצמאותנו, על ארצנו. רק 'שלום' מסוג אחד נקנה במחיר הוויתור הזה: 'שלום' של בית הקברות, 'שלום' של טרבלינקה חדשה. על כן דרכו עוז והיכונו למבחנים מכריעים".
קראת סיום, מצייר בגין חזון עברי: "הפרס האמיתי שלנו יהיה כשנזכה - אם נשוב מן החזית - לפשוט בערי ארצנו, הריה ועמקיה, ולראות ילדים עבריים משחקים לאין מחריד, ומעל ראשיהם הפעוטים, החביבים מכל חביב, חג אווירון, והוא אווירון עברי, ומולם בא חייל, והוא חייל עברי, ומרחוק משקשקת רכבת, והיא רכבת עברית. אהה, אחים, היש אושר גדול מאושר זה?"
דוגמא לקטע שלא הודפס בטיוטת הנאום, הוא קטע בו בגין אודות החלק הנשי-אימהי במאמץ המלחמתי, "אלוהי צבאות יהיה בעוזרנו, וגבורת הנוער העברי וגבורת האם העבריה. הו אם עבריה, בת ישראל הגיבורה, מי ימלל גבורותייך. ידוע ידענו במשך כל שנות מלחמותינו, את דמעותיך בלילות, ואת דאגותייך בימים. לבנך חרדת, לבנך אהובך, שיצא להילחם, ואולי ליפול."