"הייתי במצוקה, שלא חייבת להיות על רקע כספי אלא גם על רקע מצוקה נפשית. שלא בטובתי נקלעתי למצב הזה. המצב היה טוב כספית, אבל ברקע אחר היה לחץ מסוים, ואני לא מכחיש. בסוף עשיתי מה שעשיתי ועד היום אני מצטער על זה".
"בוא נגיד ככה, זה קצת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. אתה יושב ולכל אחד יש את התיאוריה שלו. "איש שב"כ לשעבר", "בלונדיני עם עיניים כחולות".. כשאני ניסיתי להתערב, אז היו אומרים לי "מה אתה מתערב?". אילו רק היו יודעים. זה היה חיים כפולים, קשה מאוד. הייתה לי משפחה, אישה, ילד. אני הקמתי עיתון באותה תקופה את עיתון גלובס וזה היה אפילו עוד יותר סיוט".
"התחלתי להסתובב. יכולתי להחביא את האופנוע וללכת הביתה, אבל כמו סוס חזרתי לשכונת בית הוריי והחניתי שמה את האופנוע. בדרך לשם, עברתי ליד משטרת גבעתיים ששמעו על היריות. הם הקיפו את השכונה, אמרתי לעצמי שזהו, אני לא משחק יותר".
"אני קודם כל אני רוצה להגיד לך, שרק מי שנלקח ממנו החופש יודע להעריך אותו. אני יודע להעריך את החופש, אני חי בגבעתיים עם משפחתי, אני מסתובב ברחבי הארץ כמרצה מבוקש ומספר את הסיפור שלי".
התרעות פיקוד העורף