סדנת העבודה של אופיר מאיר בקיבוץ מזרע התקבצו ביום שישי גשום וסוער במיוחד ערן מטבעון, עמי מתל עדשים, מיכאל מזכרון יעקב, אסא מבית אלפא וגם ורד ממזרע. כולם כאן כדי לבנות ליהב (שם בדוי) ורותם את רכב החלומות שלהם למסלול ה”פראגרוטראלי” שיתקיים ביום שישי הקרוב בקרטינג בית ברל, ואשר מוקדש להגשמת חלום המרוצים וחוויית הנהיגה של ילדים ובני נוער בעלי מוגבלויות.

כמוהם פזורים עוד 13 צוותים ברחבי הארץ: מהנדסים, מכונאים, רתכים ואנשי הייטק, אנשי קהילת “גרוטראלי” אשר פועלים בחודשים האחרונים בהתנדבות כדי לאפשר לילדים ונערים בעלי נכות להרגיש נהגי פורמולה ליום אחד.

.

“יש לנו בצוות מהנדסי מכונות, איש הייטק, סוכנת מכירות ואיש מחשבים. כל אחד מגיע עם הידע שלו, ובמשך כמה חודשים הקדשנו את כל סופי השבוע להרמת המיזם”, מספר מאיר. “כל ילד פרש בפנינו את החלום שלו ואיך תיראה מכונית הפנטזיות שלו. ביחד עם המשפחות למדנו את המגבלות הפיזיות ונתנו לילדים להיות שותפים מלאים. הילדים אצלנו בצוות בחרו רכב וונדרוומן וכבאית. יש כוכבים וסמלים של וונדרוומן או סירנה, צ’קאלקות וזרנוק מים לכבאית”.

כשנכנסים למחסן הגדול בקיבוץ מזרע, בקושי אפשר למצוא מקום לעמוד. המקום גדוש בחלקי גרוטאות, ציוד, מכונות וחלפים. גלגל פה ומנוע מפורק בפינה שם. קופסאות ברגים וברזלים. הכל נלקח מרכבים שעבר זמנם או מקלנועיות ישנות. בסך הכל יזכו 14 ילדים בעלי נכויות להפוך לנהגי מרוצים ליום אחד.

הרעיון נולד כאשר חבר אחר ב”גרוטראלי”, זיו לב מקיבוץ גת, ביקש להפוך יוזמה קהילתית בבית הספר שבו למדו בנותיו למיזם ארצי נרחב. אנשי הקהילה המוטורית התגייסו מיד.

גרוטראלי. צילום: אסלן אבגנהגרוטראלי. צילום: אסלן אבגנה
“במסגרת מיזם חינוכי שסייעתי בו, ניסינו להמציא פתרונות לילדים בעלי מוגבלויות”, מספר לב. “נחשפתי לילד מקסים בן 10, שמרותק למערכת הנשמה ושוכב ובקושי מדבר. לקחתי איתי את בני בן ה־5 והם הפכו מיד לחברים. כששאלנו את הילד מה החלום שלו, הוא ובני החליטו שמכונית מרוץ תהיה הדבר הכי מגניב”.

לב ארגן צוות מתחומי ההידראוליקה, המחשבים והמכניקה, ותוך 24 שעות הם יצרו מערימת גרוטאות מכונית מרוץ. בהמשך גם נבנה מסלול עם צמיגים וסימונים.

“זה היה מטורף”, ממשיך לב. “לקחנו ערימת גרוטאות ובנינו מזה מכונית. הילד היה בעננים. לא נשארה עין אחת יבשה. ואז הבנו שיש פה משהו חזק. נכות היא דבר מייגע, כל תנועה קשה, וזה בדיוק הפוך מנהיגה, שם הכל מיידי. אתה לוחץ על דוושה וזה זז. מכוון הגה וזה פונה. וזה יוצר קסם. בעזרת טכנולוגיה ואנשים טובים, אתה נותן לילד אפשרות ליהנות ממשהו שהוא מפעיל עצמאית ומגיב מיידית. גייסנו את כל קהילת ה’גרוטראלי’ ובראשה חגית זיידנר־דוד ואופיר מאיר. אספנו 14 ילדים מכל רחבי הארץ. הגדרנו שכל אחד שלא יכול לעלות על מסלול קרטינג רגיל הוא האתגר שלנו. החל מילדים עם פרוטזות, דרך ילדי CP ועד נכים 100%. החלטנו שלא יהיה ילד שיחלום על נהיגת קרטינג ולא יקבל רכב שמותאם לו”.

הצוותים התגבשו בהתאם למיקומים גיאוגרפיים, ותוך שלושה חודשים נבנו הרכבים. גם אנשי התעשייה האווירית התגייסו. כאמור, ילד אחד, שחלם להיות לוחם אש, זכה לכבאית. יש גם, בין היתר, אוטובוס למי שרצה להיות נהג הסעות, מכונית פורמולה 1 ורכב דו־מושבי, גם עבור ההורה, משום שהילד אינו יכול להתנועע.

“חצי שנה אני לא עובד”, מעיד לב. “בניתי שני רכבים ביחד עם צוות של עוד שישה אנשים, וזה אומר המון פגישות, הזמנת חלקים מסין, לגייס כסף, לבצע התאמות. התנדבות זו מילה קטנה: אנשים התפוצצו על הפרויקט הזה. בונים דברים מטורפים ומשקיעים המון זמן, כסף ומחשבה. אלה אנשים עם לב ענק. נותנים מעצמם באופן טוטאלי. ביום שישי כל ילד יקבל את הרכב שיתאים לו”.

כמה שיותר קשה

קהילת “גרוטראלי” הוקמה ב־2015 על ידי אופיר מאיר, וחברים בה כבר 1,200 ישראלים. אלה די נהנים להיתקע, להתפלש, לדחוף, לפרק ולהרכיב. לצאת למסעות שטח מאתגרים כאילו החזיקו בג’יפים מודרניים. אפשר לומר שההנאה שלהם היא כשהגרוטאה שהרכיבו שובקת חיים. אז מתחיל הכיף הגדול.

“הרעיון הוא שאתה קונה רכב בסכום של עד 3,500 שקל, כולל תוספות ושיפורים, טסט וביטוח, ויוצאים לטיולי שטח”, מסביר לב. “אסור להגיע עם ג’יפ או טנדר. המטרה היא שיהיה קשה. כשנתקעים, כולם עוזרים למשוך, לדחוף ולתקן מה שצריך. רק עכשיו חזרנו ממסע אילת־חרמון שכולו היה בשטח. תמיד יש בעיות, נשבר משהו, עשרות פנצ’רים, אבל זו הדרך הכי טובה לטייל”.

גם בסוף השבוע האחרון עמלו אופיר והצוות שלו במזרע החל משעות הבוקר המוקדמות. עוד מעט יגיעו לסדנה שלהם יהב ורותם, המרותקים לכיסא גלגלים. הצוות עושה התאמות אחרונות והילדים יוכלו לשבת בהתרגשות ברכב המרוצים ולצאת לנהיגת ראלי מפוארת בכוחות עצמם.

יהב בת ה־12 חולמת להיות וונדרוומן. למעשה, הילדה מאמינה שהיא כבר כזאת, על אף היותה נכה 100%, עם שיתוק מוחין, צמודה לכיסא גלגלים. היא חייכנית ונבונה ומתעניינת במחשבים ובמוזיקה. וכמובן, שותפה לבניית המכונית שלה. יהב שואפת להציל את העולם ומאמינה שרק בעזרת כוח נשי אפשר יהיה להגשים זאת. חליפה מנצנצת בצבעי כחול, זהב ואדום כבר יש לה. גם כתר מוזהב. עכשיו היא רק צריכה לקבל את המכונית שלה.

“וונדרוומן הצילה את העולם ובגלל זה אני אוהבת אותה”, היא מסבירה. “היא מראה את הכוח הנשי, שגם יכול להושיע. חשוב שתהיה אישה שמצילה, שהגברים יידעו שגם אנחנו יכולות”.

“כמה מעגלים של נתינה יש פה”, אומרת הילה, אמה. “בשגרה יש מאבק אינסופי: בירוקרטיה, ועדות, אישורים, הנגשה. אתה הופך להיות הפרקליט של הילדה במאבק על מה שמגיע לה מהמדינה. פה קיבלנו אנשים טובים שהתגייסו למען הילדה, ללא תמורה. הם הדביקו אותנו בהתלהבות. זה דבר גדול שמחמם את הלב”.

ליד הרכב של יהב הולך ונבנה רכב כיבוי האש של רותם בן ה־18. בגיל שנתיים הוא נתקף פרכוסים בלילה והגיע לבית החולים מחוסר הכרה ועם פגיעה מוחית. הוא מאוד אוהב אקסטרים. ערן, חבר בצוות, עובד על מערכת ההיגוי ומסביר לרותם מה הוא עושה. “הוא מאוד מעורב”, מספר האב שמוליק. “מעניין אותו ללמוד איך זה עובד ומה מקומו של כל חלק. הוא גם מאוד אוהב לעבוד עם הידיים. גילינו עוד פינה של ארץ ישראל היפה בעזרת האנשים הטובים האלה. אני נדהם נוכח הנתינה”.

רותם מספר שהוא לא נרדם בלילות מרוב התרגשות לקראת המרוץ. הוא כבר הספיק לחלוק את החוויה עם חבריו ואפילו עם הרופא שלו. ערן ומיכאל מאפשרים לו למדוד בעצמו את מיקום הג’ויסטיק לפני קיבועו במערכת ההיגוי. החלק התחתון ברכב של רותם היה הקלנועית הישנה של אביו של אופיר.

מפסק בטיחות מורכב בכל רכב והמון אלתורים נדרשים תוך כדי עבודה. ערן ומיכאל מתרכזים עכשיו בחשמל ובהיגוי. תוך כדי עבודה, נחשף גם מקום אישי של ערן עצמו. לפני שבע שנים נולד ילדו הרביעי עם ארבעה מומים בלב. החוויה הזאת טלטלה את עולמו והוא החליט להתגייס למיזמי התנדבות שונים.

“אשתי הייתה מאושפזת והתינוק היה בטיפול נמרץ פגים”, הוא משחזר. “פתאום אתה קולט שאין לך חסינות. אתה חסר אונים אבל יש יד שמושטת לעזרה, בנקודה נמוכה, זה שינה אותי לגמרי. אני יודע מה זה להיות בצד השני כהורה לילד מוגבל. מה זה ועדות ובירוקרטיה והמתנות של חודשים לטיפולים. אני מבין בדיוק מה עובר על ההורים האלה וזה התיקון שלי”.

הכוח הנשי

חברי הקהילה מקווים להרחיב את המיזם לתוכנית טיפולית שתסייע בשיקום ותאפשר לעוד ילדים מוגבלים להגשים חלום. יותר מכל, המיזם מאפשר לילדים לעוף עם החלום הכי גדול שלהם. להרגיש ליום אחד שאין להם שום מגבלה. “חסרה להם החוויה היומיומית של כל בני גילם, של ילדות והשתטות”, מספרת הילה. “הזכות להנאה ללא מטרה, לכיף טהור ולא רק לקיום בסיסי. לא מגיע להם לעבור את החיים רק באופן קיומי”.

בינתיים, על כיסא וונדרוומן, יהב והצוות מבצעים חיזוקים אחרונים. ההתרגשות בשיאה לקראת הראלי בשישי. “סיפרתי לכולם, חברות ומשפחה, שאני הולכת להיות וונדרוומן”, היא אומרת. “זה ייתן לי עצמאות. כי עם האוטו אוכל לזוז יותר מהר מאשר עם הכיסא. לרוב, מבוגרים הם אלה שנוהגים. ההרגשה הזו, שאני נוהגת ומכוונת ושיש לי רכב משלי, היא מדהימה. לא חשוב לי לנצח, העיקר ליהנות ולהרגיש וונדרוומן”.