חייו של שלמה נוימן (93) היו שזורים בקשיים ומכשולים לאורך כל הדרך. נוימן, תושב תל אביב, שרד את מחנה אושוויץ בשואה אבל איבד את הוריו ואת ארבעת אחיו ואחותו. ב־1947 עלה לארץ לבדו, התגייס לחטיבת גולני, וזמן קצר לאחר מכן נפצע קשה במלחמת השחרור ועבר שיקום ממושך. מספר שנים לאחר מכן הכיר את ברוניה, שלימים הפכה לאשתו. לזוג נולדו שתי בנות ומאוחר יותר התברר כי שתיהן נמצאות על הרצף האוטיסטי. בישראל של שנות ה־60' לא הייתה כל מודעות לנושא זה ולא היו מסגרות מתאימות לטיפול בילדים עם אוטיזם.
הערב, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יוקרן ב"כפר עופרים" - הבית לחיים של אלו"ט ברמת השרון - סרט שבו מופיע נוימן, שיחד עם רעייתו היה שותף להקמת "כפר עופרים", שם מתגוררות גם שתי בנותיהם. הסרט, המוצג גם בספריית מוזיאון השואה בוושינגטון, הוא פרויקט שהפיק סטיבן ספילברג ב־1996.
עוד קודם לכך, בשנות ה־80', טס נוימן להמבורג בגרמניה להעיד במשפטו של איש גסטפו שנשא את השם שולץ ופיקד על העיירה זווירצ'ה בפולין. שנים לאחר מכן, מספר נוימן בשיחה עם "מעריב", הוא קיבל טלפון מאנשי ההפקה של ספילברג שביקשו לראיינו. בסרט מדבר נוימן על רגעי המשבר שחווה באושוויץ ובצעדת המוות, כאשר ראה את חבריו ההולכים לצדו קורסים ונופלים לצד הדרך: "כמה בן אדם מסוגל לעבור בחיים שלו?", אומר נוימן: "זה הגורל של בני האדם. התמודדנו ועשינו כמיטב יכולתנו. הציבור הישראלי יודע מעט מאוד על מה שעברנו בכל המחנות האלה". ולסיכום הוא מדגיש כי "צריכים להעריך כל בן אדם באשר הוא".
עוד קודם לכך, בשנות ה־80', טס נוימן להמבורג בגרמניה להעיד במשפטו של איש גסטפו שנשא את השם שולץ ופיקד על העיירה זווירצ'ה בפולין. שנים לאחר מכן, מספר נוימן בשיחה עם "מעריב", הוא קיבל טלפון מאנשי ההפקה של ספילברג שביקשו לראיינו. בסרט מדבר נוימן על רגעי המשבר שחווה באושוויץ ובצעדת המוות, כאשר ראה את חבריו ההולכים לצדו קורסים ונופלים לצד הדרך: "כמה בן אדם מסוגל לעבור בחיים שלו?", אומר נוימן: "זה הגורל של בני האדם. התמודדנו ועשינו כמיטב יכולתנו. הציבור הישראלי יודע מעט מאוד על מה שעברנו בכל המחנות האלה". ולסיכום הוא מדגיש כי "צריכים להעריך כל בן אדם באשר הוא".
אורנה דותן, מנהלת כפר עופרים, שמלווה את המשפחה, אומרת: "שלמה וברוניה היו שותפים מלאים יחד עם קבוצת משפחות אחרות, להקמת הכפר. הם ראו את טובת הבנות והצרכים שלהן וידעו כי בבית הם יוכלו לתת להן רק מענה חלקי לעומת המענה שהכפר הצליח לתת". דותן מבהירה כי בני הזוג נוימן היו חלוצים בתחום זה: "מדובר למעשה בבית הראשון שהוקם עבור אנשים עם אוטיזם. עד הקמתו, במדינה לא אבחנו ולא טיפלו בילדים על הרצף כאוטיסטים. היה אז מעט מאוד ידע בארץ ובעולם מהו אוטיזם". דותן מדגישה כי "אחד הדברים שמאפיינים את שלמה וברוניה הוא אהבת האדם והיחס המכבד לאנשים רגילים ולאנשים יותר מורכבים. בעיני הם מעוררי השראה".