בשל משבר הקורונה: אלפי ילדים בסיכון נותרו ללא מסגרת חינוכית

להורים קשי היום לילדים בקורונה (עובדים חיוניים, הורים יחידנים) קיימים לכאורה מענים קיימים בדמות מועדוניות לילדים, אבל אלה פשוט קרסו מעומס בגלל המשבר ובשל היעדר מקום ותקציבים מספקים הפסיקו לקבל ילדים. הדבר נכון גם על רקע חזרתה החלקית של מערכת החינוך, מאחר שבזמן בית ספר המועדוניות משמשות מסגרות צהרים ובסגרים הן מתפקדות גם כמסגרות בוקר.

מדובר באלפי ילדים בסיכון שהושארו מאחור ללא מסגרת חינוכית מתאימה הילדים נמצאים ברשימות המתנה ארוכות להשתלב באחת המסגרות הפועלות. את המציאות הקשה הזאת אנחנו פוגשים באמצעות משה לבקוביץ', מנכ"ל עמותת 'אפיקים' לילדים בסיכון, המפעילה בימי סגר מסגרות מיוחדות לילדים אלה במועדוניות ברחבי הארץ.

לבקוביץ' מספר: "ברשימות ההמתנה שלנו עשרות ילדים. אלה ילדים שאסור להם להיות בבית שעות ארוכות כל כך. אנחנו רואים את ההשלכות כבר היום. הילדים מסתובבים ברחובות, סובלים מהזנחה נפשית ולימודית ולעיתים מהזנחה פיזית חמורה בבית מצד ההורים ולמעשה נותרים ללא מענה. אנו מעריכים כי ברחבי הארץ מדובר על אלפים במצב הזה, אף על פי שחלק ממערכת החינוך שבה לפעול". 

כך שלושת המשברים שבשולי המגיפה פוגעים דווקא בילדים שהכי זקוקים למסגרת קבועה: המשבר החברתי-כלכלי, שהביא לעלייה במספר המשפחות בסיכון וההורים המנסים לשרוד כלכלית ולביקוש גדול מההיצע למסגרות. המשבר החינוכי-הורי, שהביא לשחיקה נפשית ומנטלית של ילדים והורים כאחד בלמידה מרחוק ממושכת מדי ולא יעילה מייצר גם ילדים שאין להם תחליף לבית הספר בדמות הורה בבית או מסגרת חלופית. ולבסוף, המשבר הפוליטי-תקציבי, שבהיעדר תקציב מדינה וממשלה יציבה זה שנתיים הופך את חיי העמותות המפעילות את המסגרות לסיוט משום שהן אינן יכולות לבקש תוספות ועדכונים לתקציבן בהתאם למצב.

הילד התקבל, לאחותו לא היה מקום

"אפיקים" מפעילה 14 מרכזים חינוכיים ומועדוניות ברחבי הארץ ומטפלת ב-600 ילדים בסיכון ומשפחותיהם. בימי הסגר, המועדוניות של 'אפיקים' פעלו גם בשעות הבוקר והחליפו למעשה את בית הספר עבור ההורים שחייבים לצאת לעבוד. צוות המועדונית מדריך את הילדים בשיעורי הזום, מסייע להם בביצוע המטלות ומספק ארוחות חמות וחוגי העשרה. אך על כל תלמיד שמופנה למועדונית, יש רשימות המתנה של תלמידים נוספים ובהיעדר תקציבים, אותם ילדים אינם מקבלים כל מענה מהרשויות.

לעיתים הדבר מגיע לכדי אבסורד של ממש, באחת מהמשפחות, לילד בן שמונה נמצא מקום במועדונית, אך לאחותו הקטנה בת השש לא היה מקום. האם נאלצה לעזוב את מקום עבודתה כדי לטפל בילד אחר שלא יכול להסתדר לבדו בסגר מסיבות רפואיות, אך לא מצליחה להשתלט על הילדים והזומים כאשר אין לה מספיק מחשבים לילדים. "מצד אחד נותנים לי מענה עבור אחד הילדים שלי, אבל מזניחים את האחות הקטנה שלו. היא נמצאת בכיתה א' ורק צוברת פערים. אחיה שלומד במועדונית ממשיך להתקדם והיא מפסידה את השנה המשמעותית ביותר שלה, כיתה א'". 

במועדונית של אפיקים בשכונת תלפיות בירושלים בשיתוף "מרכז קהילתי שונטל קראי", לומדים בכל שנה 30 תלמידים ממשפחות קשות יום, רובן משפחות חד הוריות, כשלהורים לרוב אין מספיק מחשבים בבית או אינטרנט. במשפחה אחרת האם עובדת בעבודה חיונית ומספרת: "הילד הגדול שלי זרוק כל היום מול מסך המחשב, אבל לזום הוא לא מוכן להיכנס ולא מכין שיעורי בית. חברים מהכיתה שלו לומדים במועדונית והם מצליחים להשתתף בשיעורים, כי יש צוות שמשגיח עליהם. אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בבית ומרגישה שהמערכת פשוט ויתרה עליו".

אמא אחרת, חד הורית לארבעה שבתה לא התקבלה למועדונית בגלל חוסר מקום, מספרת: "מעולם לא ביקשתי עזרה. קרעתי את עצמי בעבודות אבל התקופה האחרונה הכניסה את המשפחה לסחרור. אני נאלצת לגדל את הילדים לבד וצריכה לבחור האם לפרנס אותם ולקחת את הסיכון שיסתובבו ברחובות, או להישאר בבית עם הילדה ולפחד שיזרקו אותי ממנו". 

"עלייה משמעותית במספר המשפחות בסיכון"

יסמין יצחק-פור, רכזת במועדונית, טוענת כי השנה בניגוד לשנים קודמות "חלה עלייה משמעותית במקרים של משפחות שמוגדרות כעת בסיכון אם זה בשל מצב כלכלי, נפשי, או על רקע אלימות במשפחה ואנחנו מייחסים את זה לקורונה'' ומוסיפה: ''הלחץ מצד ההורים שנקבל את הילדים שלהם השנה היה גדול יותר. היו פונים אלי מתוך השכונה או דרך חברים של הורים שהתקבלו למועדונית. בשלב מסוים, כשלחץ ההורים התגבר, בית הספר מיין את המקרים הכי חמורים ודחופים והפנה אותם אלינו למועדונית. קשה לנו שאנחנו לא יכולים לעזור יותר".

גורם רווחה בירושלים המעורב בסוגיה ומכיר את השטח אמר: "מאז תחילת משבר הקורונה פנינו לכל גורם אפשרי, אם זו העירייה ואם זה משרד הרווחה וגורמים נוספים אך אף אחד אפילו לא טרח לחזור אלינו כדי למצוא פתרון עבור אותם ילדים. זו חרפה. ההורים כבר מיואשים ולנו לא נותר אלא לנסות ולזעוק את זעקתם". מסקר שערכו לאחרונה ב'אפיקים', אצל 75 אחוזים מהילדים חלה ירידה ביכולת הלימודית. כמו כן, כמחצית מהילדים (49 אחוזים) דיווחו על מצוקה נפשית. 45 אחוזים מהילדים דיווחו על תחושת רעב חריפה יותר מהתקופה שקדמה לקורונה.  

"המצב של הילדים וההורים קשה מנשוא"

לבקוביץ מסכם: "כבר שנתיים שאין תקציב למדינת ישראל, אלא שכספי החינוך והרווחה של הממשלה לטובת ילדים בסיכון נדחקים לסוף שרשרת המזון. מגיפת הקורונה אף הגדילה את המצוקות, אבל אף אחד לא מדבר על הרחבת התקצוב ומאמץ לפרוץ את מעגלי העוני והמצוקה שהרחיבו את שיעור המשפחות והילדים בסיכון, לאחר שנוספו מפוטרים ועסקים שקרסו  בשנה האחרונה. מציאות זו משפיעה לא רק על המצב הכלכלי של המשפחות והילדים אלא גם על המצב הנפשי והרגשי של הילדים בסיכון שהוא קשה מנשוא".

הוא מדגיש: "אין בתקופה הזאת עם מי לדבר. אין אבא לנושא וקשה לקבל מענה. אף אחד בממשלה לא מדבר איתנו בכלל. מצד אחד אנחנו מקבלים פניות רבות מהורים, אנשי רווחה ובתי ספר. מצד שני, הכלים שלנו מוגבלים ובמסגרות שלנו אנחנו לא יכולים לקלוט יותר ילדים."