מגיפת הקורונה לא נתנה למארגני מצעד החיים - אחד מאירועי הדגל של יום הזיכרון לשואה ולגבורה - לשבש את התוכניות באפריל בשנה שעברה, והמארגנים הצליחו בכמעט אפס זמן להעביר את האירוע למתכונת וירטואלית שחשפה אליה מיליוני אנשים ברחבי העולם. גם השנה מצעד החיים המסורתי יועבר לצד אירועים נוספים באותה המתכונת בשידור חי לציבור ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשבוע הבא ביום חמישי 8.4, בשעה 15:00, ולאחריו יתקיים טקס זיכרון מיוחד, שישודר גם הוא בכל הפלטפורמות הדיגיטליות וברשתות החברתיות.

"הייתה לנו עוד תקווה קטנה שהשנה נוכל לציין את האירועים כרגיל, אבל אירופה אדומה, והבנו לפני כחודשיים שאין מנוס אלא לקיים אירוע וירטואלי גם הפעם", אומר ד"ר שמואל רוזנמן יו"ר מצעד החיים. "אנחנו צופים שבמדיות האלקטרוניות וברשתות החברתיות יצפו בנו גם השנה מיליוני אנשים. זה ממשיך לחזק אותנו. העולם התרגל לעבוד בצורה וירטואלית. הפקנו לקחים מהשנה שעברה וגם קיבלנו תגובות מדהימות ומעורבות חסרת תקדים. אנחנו מקווים שבשנת 2022 נצעד גם בפולין וגם בארץ מכיכר ספרא לכותל כמו שאנחנו רגילים לעשות כבר 33 שנה".

כבכל שנה, מצעד החיים עומד בסימן קונספטואלי הקשור לשואה ולתקומה. השנה יעמוד המצעד בסימן רפואה בשואה, תחת הכותרת "אתיקה ורפואה בשואה". "בערב יום השואה אנחנו מתכננים סימפוזיון בנושא אתיקה ברפואה בשואה בהשתתפות בתי ספר לרפואה בארה"ב ובעולם, הסתדרויות רופאים בארץ ובעולם. ד"ר אנתוני פאוצ'י יהיה אחד מאורחי הכבוד לצד בכירים נוספים שייקחו חלק במעמד", מוסיף רוזנמן, "המטרה היא להצדיע לאותם רופאים ואחיות, יהודים ולא יהודים, שהצילו יהודים מהמחנות כולל הפרטיזנים".

למחרת הסימפוזיון ישודר מצעד החיים במתכונת מיוחדת ומרגשת שצולמה ונערכה מראש. רוזנמן מסביר כי המשתתפים צולמו והוטמעו דיגיטלית במסלול המצעד המקורי, בין אושוויץ לבירקנאו. בראש הצועדים במצעד הווירטואלי יעמוד נשיא המדינה, ראובן ריבלין. לצדו יצעדו ראש עיריית ירושלים משה לאון, יו״ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, יושב ראש קק״ל אברהם דובדבני ורבים אחרים.

"בין שורדי השואה שיצעדו במצעד הווירטואלי השנה, ייקחו חלק גם ניצולים שעברו את הניסויים האכזריים של ד״ר מנגלה ובהם ורה קריגל גרוסמן, רופאים או בנים ובנות לרופאים בשואה ובהם ד״ר רוברט פינאלי, פרופ׳ גליה רהב ועידית מטות, שלושתם דור שני לרופאים בשואה, וכאלה שניצלו הודות לרופאים ואחיות שהצילו חיים כנגד כל הסיכויים בשואה, ובהם אלקה בורשטיין, שניצלה על ידי אחות גרמנייה".

ד''ר רוזנמן  (צילום: יוסי זליגר)ד''ר רוזנמן (צילום: יוסי זליגר)

"מצעדנו עוד ירעים – אנחנו פה!"

בימים כתיקונם צועדים על פסי הרכבת מאושוויץ לבירקנאו בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה למעלה מעשרת אלפים משתתפים בני נוער יהודים ולא יהודים מרחבי העולם, כשלצדם צועדים ראשי מדינות, שרים, אנשי רוח ומכובדים רבים. למעלה מרבע מיליון משתתפים צעדו במצעד החיים לדורותיו, כמחווה לאובדן הגדול ביותר בהיסטוריה של העם היהודי והאנושות. ואולי בכל זאת מתכונתו הווירטואלית של המצעד הביאה לצדה גם ברכה, כשחשפה בשנה שעברה את אירועי הזיכרון למיליוני אנשים ברחבי העולם בפלטפורמות השונות. "כמו שאומרים 'ומצעדנו עוד ירעים, אנחנו פה!'", אומר ד"ר רוזנמן בהתרגשות.

אחד המשתתפים במצעד החיים הוא ד"ר רוברט פינאלי. יליד 1941, שגדל בכלל כקתולי וגילה את יהדותו רק שנים מאוחר יותר. "רצו שאני אהיה קתולי ומגיל 3 גדלתי ככזה. עד שנת 53' כלל לא הכרתי את המשפחה שלי. הייתי קתולי די ממושמע. הלכתי לכנסייה, השתתפתי בטקסים וחשבתי שלא קיים משהו אחר. לא הכרתי מה זה יהדות. ידעתי שההורים שלי נהרגו בגלל שהיו יהודים, אבל בגלל שמגיל 3 חינכו אותי בתור קתולי, אז זה מה שהיה אצלי במנטליות, וכך גם אחי".

את החיבור שלו לרפואה ירש ד"ר פינאלי מאביו, שלמד רפואה בווינה, ונאלץ לגלות מארצו כדי להמשיך לעסוק בתחום שאותו למד. "לאבי היה סימון אדום על תעודת הרופא שלו, שאסר עליו, היות שהיה יהודי, לעסוק ברפואה בתחומי השלטון הנאצי. כדי בכל זאת לממש את ייעודו, הוא ברח לצרפת ועבד שם כרופא לא חוקי. בזמן שהלך לבקר רופא אחר, הלשינו עליו מקורבים והוא נתפס ברחוב על ידי הגסטפו, ונלקח ביחד עם אמי, שהצטרפה אליו מאוחר יותר, למחנה הריכוז. משם שניהם לא חזרו".

פינאלי מספר שהחליט כשהיה בן 9, כשגילה את עברו המשפחתי, שהוא מממש את צוואת אביו ועוסק ברפואה. "לצעוד כרופא במצעד החיים נותן לי גאווה עצומה. מילאתי את ייעודו של אבי, שלא ויתר כדי לעסוק במקצוע שאותו אהב ושילם על כך בחייו, ואני המשכתי את מסורתו. לצעוד שם בתוך המצעד הזה, זה מבחינתי לומר בקול רם שהצלחתי במשימה. זה לא פשוט ללמוד ולעבוד ברפואה. אני חושב שדי הצלחתי במקצוע הזה".

מי שצעד במצעד החיים הראשון בשנת 1988 ולא הפסיק במשך 33 שנה הוא הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל, ניצול שואה בעצמו שהקפיד להגיע למצעד בכל שנה ולטוס בחזרה לישראל עוד באותו הערב.

"את המצעד הראשון שאותו יזם אברהם הירשזון לא אשכח. השתתפו בו 700 צועדים, כמחציתם תושבי ישראל ומחציתם ממדינות שונות בעולם, ושבעה חברי כנסת ניצולי שואה ביניהם חייקה גרוסמן ודב שילנסקי", מספר הרב לאו, "צעדנו מאושוויץ לבירקנאו, ועיניהם של תושבי העיר המקומיים הביטו בנו בתימהון. ענינו להם בפולנית: 'פה היה מצעד המוות, מפה הלכו אחינו ואבותינו אל המשרפות, וכעת אנו צועדים פה את מצעד החיים'. זה היה מאוד מרגש ומסעיר לדעת שכעת יש לנו מדינה ויש לנו בית".

באותו מצעד התבקש הרב לאו לנאום לצד אלי ויזל ושגריר ישראל באו"ם דאז, בנימין נתניהו. "כתב של קול ישראל פנה אליי בתום הנאום ושאל אותי מה אני מרגיש כעת, והאם לדעתי יהיה לכך המשך. עניתי לו שאני סבור ובטוח שהישראלים שהגיעו הנה יחזרו מהמצעד הזה יותר יהודים, והיהודים ידידי ישראל שהגיעו הנה, יחזרו הביתה יותר ישראלים. וזה בדיוק מה שעשה המצעד הזה ליהודים ולישראלים. כל אחד מהם השלים את החלק הנוסף שהיה חסר לו בזכות היוזמה הזאת. וכך, מה שחשבו שתהיה יוזמה חד־פעמית הפכה למסורת בת 33 שנה".

הרב לאו, שניצל ממחנה הריכוז בוכנוולד כשהיה רק בן 8, מקפיד לא ללון בפולין. "הציל אותי אחי נפתלי לביא, ששמר עליי כל השנים, ועוד שבוי מלחמה רוסי בשם פיודור, שהגן עליי בבלוק 8. ניצלתי על אדמת גרמניה בזכות הצבא האמריקאי שהגיע". ההבטחה שנתן לעצמו הרב לאו היא שבגרמניה הוא לא לן. "לפני שלוש שנים השתתפתי באירוע לציון ליל הבדולח במינכן, והגיעה לשם קנצלרית גרמניה שהייתה אמורה לנאום ראשונה. הסברתי לה שממתין לי בשעה 20:00 בדיוק מטוס אל־על ממינכן, מכיוון שאיני יכול להניח את ראשי על הכר בשנת לילה, יש לי מכאן זיכרונות לא קלים. היא הנידה בראש בהסכמה ואמרה שהיא מודעת לכך. אף שההבטחה שנתתי לעצמי נוגעת לגרמניה, גם בפולין לא לנתי מעולם".

ד''ר פינאלי (צילום: צילום פרטי)ד''ר פינאלי (צילום: צילום פרטי)

"ללמוד מניסיון העבר"

פרויקטור הקורונה של ישראל הפרופ' נחמן אש יצעד גם הוא במצעד הווירטואלי. החיבור שלו לרפואה בשואה התחיל במסגרת שירותו כקצין רפואה ראשי בצה"ל, "הייתי שותף ליוזמה שהחלה עוד בשירותי כקצין רפואה ראשי והמשיכה גם אחרי שחרורי מהצבא, להובלת משלחות של אנשי רפואה לפולין", הוא מספר.

"המטרה הייתה ליצור קבוצה של אנשי רפואה מכל מקצועות התחום שידונו בנושאים הקשורים לרפואה ושואה לכל גוניהם. החל מנושאים שקשורים לתפיסת העולם הנאצית, המשך בהשפעת אותה תפיסת עולם על הרופאים, שנוגעת גם כן למרות של הרופאים בתהליך ההשמדה. כמובן שבדיונים התייחסו גם לתחום המחקרים, לד"ר מנגלה וכיוצ"ב.מלבד הצד הנאצי, ישנה התייחסות נרחבת לסוגיה היהודית, שדנה בכל הסוגיות האתיות שהיו קיימות, על רפואה ומחנות השמדה, בתי חולים וכיצד הם התנהלו בתקופת השואה".

פרופ' אש הוא דור שני לאב ניצול אושוויץ, שאיבד את הוריו ואחותו במחנה ההשמדה. הוא עצמו ניצל בנס אחרי שעמד בפני דילמה עצומה אם לקבל טיפול רפואי מציל חיים כמה ימים לפני ששוחרר המחנה בתום המלחמה.

"זה קרה בינואר 1945, אבי אבחן אבצס ברגלו והתלבט אם להתאשפז בבית החולים שם. אחת הדילמות הקשות הייתה בשאלה אם לקבל טיפול רפואי או לא. זה היה לחלוטין עניין של החלטה, ללכת כשאתה יודע שהסיכוי להגיע להשמדה ולתאי הגזים משם הוא גדול יותר, בבתי החולים קיבלת פחות אוכל, וזה לחלוטין לא היה דבר טוב ללכת לטיפול רפואי, אבל הדילמה אם לבקש טיפול ואולי לא לחזור בחיים, היא משהו בלתי נתפס".

לאביו של אש, לא הייתה ברירה, "הוא אושפז ואז ניצב שוב בפני דילמה גדולה יותר שהתרחשה שם. הימים היו ימי המחנה האחרונים והתחלתן של צעדות המוות. שאלו אותו אם הוא מצטרף או נשאר באשפוז. ולמרות הרגל הבעייתית והכאבים הוא החליט להצטרף לצעדות. בין מחנה למחנה הוא היה צריך להתאשפז שוב אבל למזלו ניצל".

"זה קצת לא ייאמן, אבל בעולם הנוראי הזה קיבלת טיפול רפואי ויכולת להציל את חייך וזה מה שקרה לו, ומצד שני, עמדה לא רק לו אלא לאנשים רבים הדילמה האם תוך כדי המגבלות הרפואיות אני ממשיך לעשות את הפעילות ולהחזיק מעמד או שאני הולך לטיפול ומה שיקרה יקרה תוך כדי שאני לוקח בחשבון שאולי לא אחזור משם בחיים. אלו דילמות שאנחנו לא יכולים לתפוס היום והיו קיימות אז".

במשלחות עם הצבא, כך מספר אש, הקפידו לנסות וללמוד מההתנהלות בעבר ולהשליך אותה לימינו אנו. "המחשבה בראש ובראשונה היא איך אפשר לנטרל דברים זרים שנכנסים ויכולים להשפיע עליך כרופא. איך זה משפיע על טיפול באוכלוסיות החלשות שאתה שולט בהן ומה אתה יכול ללמוד מההתנהלות של אז על תפיסת העולם של הזר והאחר. הדברים הללו אומנם נולדו אצלי הרבה יותר מאוחר ולאו דווקא בתחילת דרכי במקצוע, אבל אין ספק שההתחברות שלי לאורך השנים הייתה על רקע העניין האישי שלי".

בדיוק כמו בשנה שעברה, לצד המצעד מאפשר הממשק הדיגיטלי לכל מי שיחפוץ בכך לכתוב פוסט לזכרם של מי שנרצחו או להעביר מסרים למלחמה באנטישמיות. הציבור מוזמן לקחת חלק בקמפיין העולמי ולהעלות שלטי זיכרון דיגיטליים באתר NeverMeansNever.com בשבע שפות. שלטים אלה יוקרנו במהלך יום השואה בבירקנאו, וחלקם אף יונחו באופן פיזי על פסי הרכבת.

בשנה שעברה כ־20 אלף משתתפים מעשרות מדינות העלו שלטי זיכרון. "אנחנו רוצים בעזרת הקמפיין להעביר את הרוע מהעולם מהר ככל האפשר. לכבד את השונה ולהילחם בו־זמנית באנטישמיות ולהמשיך כל הזמן במשימה שלנו", אומר ד"ר רוזנמן.

"עיניהם של מי שיצפו בזה לא יפסיקו לדמוע. הלב לא נותן להבין איך דברים כאלה התרחשו. וזה קשה עוד יותר בעיקר בשל העובדה שבכל יום מתים עשרות ניצולי שואה בעולם ומספרם הולך ונעלם. כמעט 80 שנה לשואה ולגבורה ואנחנו מגיעים עוד מעט לנקודה שלא יהיה פה מישהו שיספר ממקור ראשון את הסיפור, ואנחנו כאן עבורם". 

פרופ' נחמן אש (צילום: יח''צ)פרופ' נחמן אש (צילום: יח''צ)