מהקליק במלונית ועד ההיכרות סביב אשפוז בבית חולים: הזוגות שהכירו בזכות הקורונה

"אם לא הקורונה, לא היה סיכוי שהיינו נפגשים כי אנחנו מרקעים שונים": נווה חופי ואביה כהן

כשנווה חופי כהן מטבריה ואביה עמר ממגדל העמק הגיעו בסוף מרץ 2020 למלונית הקורונה שנפתחה במלון "דן פנורמה" בתל אביב, הם לא העלו בדעתם שתצא מכך אהבה ובהמשך חתונה. "שנינו אובחנו כחולי קורונה עוד בתחילת המגיפה בארץ, כשעוד מספרו את החולים", מספרת אביה, 25. "התפנינו למלונית ואפילו קיבלנו חדרים עם נוף לים. במלונית, בגלל שכולם כבר היו חולים, כולם הסתובבו עם כולם".

המפגש הראשון עם נווה התרחש ימים ספורים אחרי ששניהם הגיעו למלונית, ביום הולדתו ה־28. "הגעתי למלונית באמבולנס עם בחורה נוספת מטבריה. החלטנו לארגן לי מסיבת יום הולדת באולם הכנסים, וכמעט כל מי שהיה במלון – הגיע", מספר נווה. "שם הכרתי לראשונה את אביה".
הקליק היה מיידי?

“לא. במלון התגבשה קבוצה של חבר'ה דתיים כמונו שהעבירו יחד את השבת. אחרי שיצאנו מהמלון, הקבוצה נשארה מגובשת. כעבור חודש אביה ואני נסענו ביחד לתרום נוגדנים בבית החולים תל השומר. כעבור חודשיים אותה קבוצה נפגשה בבית של חברת הקבוצה בירושלים, והצעתי לאסוף את אביה ממגדל העמק. לאורך הנסיעה הכרנו לעומק, ואז נוצר הקליק”.

השניים נישאו במאי 2021. "אני בכלל לא חשבתי על חתונה או להכיר מישהו", מספרת אביה, "אבל כנראה שיש דברים חזקים מאיתנו, ונוצר חיבור מיוחד”.

איך זה להתחיל מערכת יחסים כשהקורונה ברקע?
נווה: "זה היה מאתגר בהתחלה, תחשוב שלאורך כל תקופת הקיץ שנפגשנו בה היו סגרים, אז הדבר היחיד שיכולנו לעשות זה לנסוע ברכב מסביב לכנרת. זה היה הדייט”.

אביה: "לא היו מסעדות פתוחות או מקומות בילוי לשבת בהם. רק כשפתחו את המסעדות, הלכנו בפעם הראשונה לדייט במסעדה נורמלית לרגל יום הולדתי. הסגרים היו קשוחים, אבל מצד שני אם לא הקורונה, לא היה סיכוי שהיינו נפגשים כי אנחנו מרקעים ועולמות שונים ובגילים שונים. הקורונה הפגישה בינינו". 

“המגיפה סידרה לנו את החיים והזכירה לנו מה באמת חשוב”: אליאור ולאה בן־ברוך

מפקח אליאור בן־ברוך, קצין משמרת בהר הבית במרחב דוד במחוז ירושלים, היה במשמרת רגילה כשקיבל טלפון שבישר כי סבו יהודה חלה בקורונה ואושפז במחלקת קורונה בבית החולים הדסה עין כרם. "לא הייתה לנו אפשרות לבקר אותו כי פחדו להכניס מבקרים", הוא מספר. "למזלנו, לאבא שלי היה מכר שקרובת משפחה שלו עבדה כטכנאית רנטגן בהדסה עין כרם. יצרנו איתה קשר, והיא העבירה לסבא שלי מסרים מאיתנו ולהפך ועדכנה אותנו במצבו".

אותה טכנאית הייתה לאה, עולה חדשה מצרפת. "כשהכרתי את יהודה הוא היה עייף וסבל, אבל טופל במסירות במחלקה, וכל פעם הייתי ניגשת לשאול לשלומו ומעדכנת את המשפחה", היא מספרת. "כשיהודה שוחרר מבית החולים, כדי לספק לו תחושת ביטחון התנדבתי ללוות אותו לביתו".
כשהנכד אליאור הגיע לבקר את סבו, הוא פגש את לאה. "למרות שבאותה תקופה הייתי עסוק מאוד בעבודה, וזוגיות לא הייתה בראש מעייניי, איך שראיתי את לאה - הרגשתי שזה זה, ובייחוד אהבתי את הנאמנות שלה לסבא שלי ואת הרצון והנכונות לעזור", הוא מספר.

“גם אני הייתי עסוקה בעבודה האינטנסיבית במחלקות הקורונה, אבל זרמתי”, מוסיפה לאה. “עשיתי שבת בביתו של יהודה, וכשיצאה השבת, אליאור הציע להסיע אותי חזרה לירושלים. דיברנו לאורך הנסיעה וקבענו להיפגש לדייט”.

השניים נישאו בדצמבר 2020. “הקורונה סידרה לנו את החיים והזכירה לנו מה באמת חשוב”, אומר אליאור. “בגלל ששנינו באים מבית דתי ולא יכולנו לגור יחד לפני שנתחתן – זירזנו עניינים ונישאנו”.

איך זה לפתח מערכת יחסים בצל הקורונה?
אליאור: “זה מאתגר מאוד. במהלך המשמרות של שנינו היינו יחסית מנותקים זה מזה, אבל המפקדים שלי תמכו ונתנו אוויר”.
לאה: “מצאנו את הזמן, בייחוד עזר לנו שאנחנו עובדים חיוניים, אז הצלחנו לתמרן ולהתראות פה ושם בין משמרת למשמרת”.
לאחרונה נולדה תינוקת לבני הזוג, המתגוררים בימים אלה בירושלים. “כשתגדל, נספר לה איך אמא ואבא הכירו”, אומר אליאור. 

“לא היה מקום בשולחן של החבר’ה שלי, אז התיישבתי לידה, והתחלנו לדבר”: אמיר ושני ציוני

בערב ראש השנה תשפ”א הגיעה שני יעקובסון למלונית קורונה שנפתחה במלון קרלטון בנהריה. “הייתי חולה ולא התערבבתי במלונית, אבל בחדר האוכל פגשתי בפעם הראשונה את אמיר – וחיי השתנו”, היא מספרת.

“הגעתי למלונית כשלושה שבועות לפני שני, אבל שהיתי שם הרבה בגלל שעדיין לא יצאתי שלילי בבדיקות”, משחזר אמיר. “בגלל שאני אח במקצועי, עזרתי גם עם הבדיקות והטיפולים במלונית. אחרי תפילת ראש השנה, כשהלכתי עם חבריי לארוחה וקידוש, לא היה מקום בשולחן באגף של החבר’ה שלי, אז התיישבתי ליד שני וחברותיה. התחלנו לדבר”.

“אחרי שאמיר הלך, החברות שלי התחילו להגיד שהוא בקטע שלי ושכדאי שניפגש, אבל לא באמת הייתי בראש לזוגיות במלונית קורונה”, מספרת שני. “אבל אז החברים שלו והחברות שלי עשו לנו תרגיל, וכשישבתי עם חברות שלי לארוחת ערב, הוא הגיע עם חבר להצטרף אלינו, ופתאום כל החברים והחברות עזבו אותנו לבד והשאירו אותנו ב’דייט’. היינו נבוכים מזה, גם כי אנחנו דתיים, וגם כי אמיר הוא האדם האחרון ביקום שיתחיל עם בחורה, אבל הכרנו, התחלנו לצאת, התארסנו, ובמאי 2021 התחתנו”.

אחרי שהשתחררו מהמלונית, אמיר חזר לביתו בחדרה ושני לביתה בקיבוץ חולתה. “לא חשבנו שנתראה יותר כי אנחנו גרים רחוק זה מזה”, מספר אמיר. “אבל בהמשך שכרתי דירה בקיבוץ של שני, כדי לנצל את ההזדמנות להכיר אותה יותר טוב. שם ניצת בינינו הרומן”.

“אם לא הקורונה, לא היינו נפגשים”, מציינת שני. “אנחנו מעולמות שונים והוא גדול ממני בחמש שנים. הקורונה אפשרה לנו גם דייטים בטבע כי הכל היה סגור. למעשה, יצאנו לבית קפה בפעם הראשונה כשהיינו מאורסים בכלל. בהמשך נערוך מפגש של רווקים ורווקות כדי להביא את הסיפור שלנו ולסייע לזוגות נוספים להכיר”. 

“יום אחד הוא התלונן על האוכל, כעס שנעשתה טעות במנה שלו, וכך נוצר הקשר”: תום עקיבא ושקד יצחק

"בשיא התפרצות הקורונה, כשהייתי במלונית קורונה בתל אביב, יישמו שיטה חדשה של קבלת חבילות מזון ממטבח שהוקם במלונית עצמה”, מספר תום עקיבא מתל אביב על ההיכרות עם בת זוגו בשנתיים האחרונות, שקד יצחק. “שקד הייתה השפית שבישלה את האוכל, ובגלל העבודה לנה במלונית”.

“האמת היא שראיתי את תום מרחוק כמה פעמים במלונית ונדלקתי עליו, אבל הוא לא שם עליי”, מספרת שקד. “עד שיום אחד הוא התלונן על האוכל, כעס שנעשתה טעות במנה שלו, וכך נוצר הקשר. התחלנו לדבר, מצאנו חן זה בעיני זה והתאהבנו”.

השניים לא בזבזו זמן, ואחרי שעזבו את המלונית - כבר עברו לגור יחד. “בדיוק הייתי לחוצה למצוא דירה ונגמר לי החוזה, אז עברתי לגור עם תום, והכל קרה כל כך מהר”, היא מספרת.

איך זה לטפח מערכת יחסים בצל הקורונה?
תום: “זה לא קל כשגרים ביחד, ומכורח הנסיבות לא יוצאים יותר מדי החוצה ואתה בבידוד כל שני וחמישי, אז אתה לומד להכיר יותר את הבן אדם”.
שקד: “זה נורא מקרב. פתאום אתה קולט אם אתה יכול לסבול את הבן אדם או לא”.