לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה מוזיאון יד ושם מפרסם מסמכים אישיים מרגשים של אסירה יהודייה במחנה הריכוז טרזינשטט בצ'כיה, שבו כתבה על נייר מסמכים של המחנה שירים של המשורר חיים נחמן ביאליק. "לא יברח איש כמוני", כתבה אווה האן (לימים חוה גולדשטיין), ילידת פראג 1921, כחלק מתרגול לימוד העברית שלה, על צדו האחורי של טופס ניהול חשבונות רשמי של מחנה טרזינשטט, הנייר היחיד שהיה בהישג יד.
שורה זו היא הפותחת את שירו של חיים נחמן ביאליק "חוזה, לך ברח", שאותו כתבה גולדשטיין לצד רשימות מילים רבות בעברית ב־1943־1944, אז שהתה במחנה והייתה מדריכת ילדים. את דפי התרגול, לצד תמונותיה ומסמכים אישיים, מסרה ליד ושם בתה נעמי הלוי, במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים" לאיסוף פריטים מתקופת השואה.
גולדשטיין הייתה בת למשפחה יהודית צ'כית בעלת אמצעים מפראג, בת למרגרט ולוויקטור האן. הייתה לה אחות בכורה, אדית, ואחות תאומה, ורה, שעלתה לארץ בדצמבר 1939. גולדשטיין, שהחזיקה בידה סרטיפיקט לעלייה, החליטה להישאר בצ'כיה מתוך מחויבות לתנועת הנוער שבה הדריכה. "התקוות שלנו לעלייה - נגוזו", כתבה ביומנה.
גולדשטיין נישאה לינדה (שלמה) קאופמן ב־1941 בפראג. קאופמן עבד כסבל, וגולדשטיין הצליחה להישאר איתו ולעבוד כתופרת. לאחר שנתיים קאופמן נרצח, וגולדשטיין גורשה לטרזינשטט ביולי 1943, שם אוחדה עם אמה ואחותה אדית. בספטמבר 1943 האם מרגרט נשלחה עם הוריה אנגל וגרטה לבירקנאו. הם הועברו יחד למחנה המשפחות, וביוני 1944הצליחה מרגרט לשלוח גלויה אחרונה לבתה מבירקנאו, זמן קצר לפני שנרצחה.
לאחר השחרור פגשה אווה בדוד גולדשטיין, ממנהיגי השומר הצעיר בצ'כיה, שהגיע לפראג כדי לסייע בקידום תנועת "הבריחה". השניים נישאו בברטיסלבה, עלו לארץ ב־1947 והתיישבו בקיבוץ העוגן. אווה האן הייתה לחוה גולדשטיין.