הם נותנים מעצמם למען מדינת ישראל כבר שנים רבות, ועושים לילות כימים למען אזרחי מדינת ישראל ויהודי התפוצות. הם החליטו לקחת על עצמם משימת חיים, מתוך תחושת שליחות ורוח חברתית. האנשים הללו אמנם לא יעמדו על בימת העצרת הממלכתית להדליק את אחת ממשואות יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, אולם תרומתם לא תסולא בפז. הם משפיעים מדי יום חברתית, על הבריאות שלנו, על החינוך שלנו ועל חייהם של אלו שזכותנו וחובתנו כחברה לסייע להם. והכרת התודה האמיתית לה הם זוכים, הוא בחיוך על פרצופם של האנשים להם הם מסייעים.
אלו הם משיאי המשואה החברתית של מדינת ישראל לשנת 2022:
ד"ר יורגן בולר: נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים ופועל למען העם היהודי בתפוצות העולם
מזה למעלה מ-30 שנים שהשגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, הארגון הנוצרי–ציוני הגדול בעולם, מקדישה את פועלה לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם, למאבק באנטישמיות ולמען ניצולי השואה בארץ ובעולם. נשיא השגרירות, ד"ר יורגן בולר בן ה-56, הקדיש יותר ממחצית חייו לעם היהודי ובאופן אישי פועל למען זכותם של ניצולי השואה לחיות בכבוד בישראל והנצחת זכרם.
כך לפני 20 שנים בראשית שנות ה-90 הוא פגש את שמעון סבג, בן לניצולי שואה שהציג בפניו את מצוקתם של ניצולי שואה החיים מתחת לקו העוני. יחד הם החליטו לצאת למבצע גיוס כספים עולמי להקמת "הבית החם" – בית לניצולי שואה . מאז כבר המוסד הזה הפך לשכונה שלמה בחיפה המעניקה בית חם לכ-100 ניצולי שואה שחיו מתחת לקו העוני, במקום הוקם חדר אוכל המספק ארוחות מלאות, בית כנסת, מרפאה ומרפאת שיניים ופעילויות קהילה. כמו כן, הוקם מוזיאון המנציח את סיפורם האישי של ניצולי השואה. במהלך תקופת הקורונה החילטו ד"ר בולר וסבג להקים מוקד חירום לניצולי שואה שהורחב גם לירושלים.
סיפורו של ד"ר בולר, והחיבור שלו לעם היהודי הולך דור אחורה. אביו שהיה נער בעת השואה נמלט במשך חצי שנה כאשר ניסו לגייס אותו, כאשר נתפס נשלח לחזית הרוסית. באחד מימי המלחמה נפל בשבי הסובייטי, נשלח למחנה עבודה ומצבו הבריאותי התדרדר עד לכדי גסיסה. אולם חייו של אביו ניצלו על ידי רופאה יהודייה רוסייה, דבר שהביא את ד"ר בולר למחויבות לאהבת העם היהודי ולרצון להקדיש לו את חייו. כבר בצעירותו אביו הביא אותו ואת אחיו לישראל כחלק ממחויבות זו, ואף את לימודי הפיזיקה שלו הוא קיים כאן במכון ויצמן.
במסגרת פעילות השגרירות אשר הוא עומד בראשה, הוא סייע בעלייתם לישראל של יותר מ-150 אלף יהודים מרחבי העולם. גם בימים אלה, השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים ממשיכה לפעול למען ניצולי השואה באוקראינה. במבצע חסר תקדים יחד עם ידידו שמעון סבג, הם הצליחו להעלות מאז פרוץ המלחמה יותר מ-100 משפחות ניצולי שואה מכל רחבי אוקראינה, חלקם במבצעי חילוץ הרואים מתוך אזורי הקרבות ועד הענקת מענה חם עבורם כאן בישראל.
המשואה החברתית מוענקת לו על תרומתו למען העם היהודי וניצולי השואה בישראל ובתפוצות העולם.
יו"ר הסתדרות האחים והאחיות, אילנה כהן: הישגים יוצאי דופן במערכת הרפואית בישראל, תוך הקפדה על הדאגה למטופלים
אילנה כהן היא המנהיגה עם אג'נדה חברתית מובהקת, ואחת מהדמויות המשפיעות ביותר על עיצובה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. היא חלמה לשנות מקצה לקצה את אופן העסקתן של האחיות והאחים בישראל ולהביא הסכם תקינה ראשון עם המעסיקים והמדינה. לשם השגת המטרה אילנה וחברותיה נאבקו במשך 8 שנים וב-1988 יצאו למאבק הגדול, הקימו מאהל מחאה ופתחו בשביתת רעב שנמשכה 15 ימים.
אחרי 15 ימי רעב נכנסה אילנה ואמרה לחברותיה "זהו זה נגמר. בנות, עשינו היסטוריה לאחר מאבק של 8 שנים. סוף סוף הצלחנו להביא לתקינה, למפתח שיקבע את כוח האדם הסיעודי בבתי החולים". על המאבק ההרואי של אילנה וחברותיה כתב חיים חפר מקאמה שהעניק לה בשם "כמה שווה אחות".
השביתה הזו באה לסיומה ובצידה תוצאות דרמטיות עשרות אחוזים לשכר האחיות, קיצור שבוע העבודה, תוספת של 1,500 תקנים והקמת ועדות מעקב. הסכם זה הינו עד עצם היום הזה אחד מעוגנים החשובים במערכת הבריאות. ומאז ועד היום אילנה כהן שזורה בעוד פיסה ועוד פיסה של ההיסטוריה של האחיות והאחים בישראל ומערכת הבריאות הציבורית בה.
כהן נולדה בשנת 1943 בעיראק במהלך הפרעות כנגד היהודים, בהן קיפח אביה את חייו, עלתה ארצה עם אמה כשהיא רק בת שבועיים. היא הביאה להישגים יוצאי דופן במערכת הרפואית בישראל, תוך הקפדה על הדאגה למטופלים. היא הקימה את חטיבת האחיות בבתי החולים בישראל; כיהנה כיו"ר וועד האחיות בבית החולים אסף הרופא; בהמשך הקימה את חטיבת בתי החולים, ונבחרה ליו"ר הסתדרות האחים האחיות בו היא משמשת עד לימים אלו.
במסגרת תפקידה היא מנהלת מאבקים חברתיים מזה שנים ארוכות שממשיכים לשפר ולעצב את מערכת הבריאות הציבורית: כך מנעה סגירתם של מוסדות אשפוז רבים והכרחיים, ניהלה מאבק להבטחת רפואה מונעת באופן הוליסטי לכלל ילדי ישראל ופעלה להגדלת היצע האחיות. פעילותה בתחום זה הביאה למאות רבות של סטודנטים שהחליטו על הסבת מקצוע לאחיות ולאלפי נרשמים חדשים לבתי הספר לסיעוד. בכך הביאה לבניית דור העתיד של האחיות ולשינוי דרמטי במספר האחיות בישראל בתוך שנים ספורות. גם בימים אלו ממשיכה כהן להיאבק על זכותם וחובתנו כחברה להעניק טיפול מיטבי למתמודדי הנפש בבתי החולים הפסיכיאטריים ולאפשר לאחים ולאחיות תנאי עבודה הולמים על מנת לקיים זאת.
המשואה החברתית מוענקת לה על תרומתה המכרעת לעיצובה ויציבותה רבת השנים של מערכת הבריאות בישראל.
מיכל פרילדר: סיוע לפליטי מלחמה, בארץ ובחו"ל
מיכל פרידלר בת ה-45, נולדה וגדלה בחיפה וכיום מתגוררת בקיבוץ נערן, השייך לתנועת הבוגרים של המחנות העולים. במסגרת זו לקחה על עצמה משימה שהיא לא פחות ממרכז חייה ב-15 השנים האחרונות - הסיוע לפליטי מלחמה, בארץ ובחו"ל. תחת המשימה שלקחה על עצמה, מיכל מסייעת לילדים פליטים ללא הורים, והקימה עבורם מרכז חינוכי בקיבוץ נערן אשר מהווה עבורם בית עד להשתלבותם במערכת החינוך בישראל.
מבחינת מיכל מדובר במשימה שהיא לא פחות מסגירת מעגל עבורה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת גרמניה לאוסטריה, אביה שהיה בן 9, נשלח לשוודיה ברכבת עם אחיו. על הוריו שעלו על אוניית מסע לישראל נאסר להעלות את ילדיהם לאוניה. בזמן שהותם בשוודיה שמרה עליהם אישה זרה שלולא התערבותה וטוב לבה, פרידלר לא הייתה עומדת איתנו כיום. סיפור זה חיזק אצלה את דבר השליחות אותה היא מיישמת כיום – החובה שלנו כיהודים לדאוג לפליטים.
מתוך אמונתה בציווי ואהבת את הגר, היא פועלת גם עם ילדי פליטים שאינם יהודים, ובחודשים האחרונים, על רקע המלחמה באוקראינה, היא מובילה פעילות סיוע של המחנות העולים לפליטים אוקראינים שהגיעו לפולין. היא מרכזת את הפעילות כבר מעל לחודשיים בעיר לובלין של מרכז חינוכי שנותן מענה למאות ילדים ונערים שברחו מהמלחמה.
המשואה החברתית מוענקת לה על תרומתה למען פליטי המלחמה ושילוב חברתי וחינוכי של ילדי פליטים בישראל.
רונן ליטבק: 'האבא של הקטועים', מנהל פרויקט 'הצעד הבא' למען רווחת קטועי הגפה בישראל
לאחר 20 שנים בהן רונן ליטבק מילא שליחות בשירותו בצה"ל כחייל וקצין קרבי בחטיבת גבעתי, הוא עבר למלא שליחות מסוג אחר - כ'אבא של הקטועים'. חייו של ליטבק בן ה-45 מכפר סבא, שמילא תפקידים בכירים בצה"ל, השתנו, כאשר במהלך תקופה אינטנסיבית בשירותו הרגיש כאב ברגלו. לאחר שנה של טיפולים וכאב אובחן במחלת תרשת עורקים נדירה שהובילה לסתימה בכלי הדם ולבסוף לקטיעת רגלו.
אולם ליטבק, שמכיר מקרוב את תחושת המנהיגות והשליחות, התמלא בשליחות חדשה והיא להיות 'אבא' עבור הקטועים, להיות עבורם למקום בו יוכלו למצוא את ביתם ולקבל את המענה לו הם זקוקים. ברוח זו, הוא מוביל את פרויקט 'הצעד הבא', של עמותת קרן הל"ב, הפועל למען קטועי הגפיים בישראל. כפי שנלחם בשדה הקרב בעבר למען חבריו, כך היום הוא נלחם עבור קטועי הגפה היקרים לו.
במסגרת זו הוא נאבק עבור זכויותיהם של קטועי הגפה בישראל והצרכים להם הם זקוקים, בין אם קטועי תאונות, מחלות או מלידה. הוא נלחם להשיג עבורם את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר, לנטוע בהם את הרוח ההישגית, ללוות אותם ברגעי הקושי ולהשיב אותם לחיות חיים מלאים. במסגרת פרויקט הצעד הבא ויחד עם חבריו לקהילת הקטועים, הוקמו קבוצות ספורט עבור הקטועים מצפון הארץ לדרומה. כמו כן, במסגרת המאבקים הציבורים שהוא מנהל הוא הצליח להביא למימון של תותבות ספורט מתקדמות ע"י המדינה במסגרת הסל הממלכתי - הישג חסר תקדים עבור הקטועים, שמזה 20 שנים לא זוכים להכללה של טכנולוגיות מתקדמות בסל הממלכתי. בימים אלו הוא ממשיך להילחם על זכותם של הילדים הקטועים לקבל טכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו להם להשתלב בחיים רגילים מראשית חייהם.
מתוך רוח הלחימה והדבקות במשימה שהביא עמו משדה הקרב הוא נלחם כדי לייצר עבור קהילת הקטועים בישראל סביבה עוטפת ותומכת, תקווה וחיים חדשים.
המשואה החברתית מוענקת לו על תרומתו למען קטועי הגפה בישראל.