שלוש שנים חלפו מאז אסון המעלית שאירע ברחוב נדב בשכונת התקווה בתל אביב, ובו מצאו את מותם דין שושני ז"ל יחד עם בת זוגו, סתיו הררי ז"ל, לאחר שטבעו למוות במעלית בעקבות הצפה שנגרמה מהגשם הכבד. חודשים ספורים לפני האסון פתח שושני עם חברו, טדי רוזנבאום, את מסעדת "מנצ'וק" בשכונת ביצרון בתל אביב.
לאחר האסון ניסה רוזנבאום לתפעל את המסעדה, אך הקורונה טרפה את הקלפים, ובאפריל 2020 המסעדה נסגרה. כשנה לאחר מכן, באפריל 2021, החליטה שלומית שושני, אמו של דין, לפתוח את המקום מחדש. אלא ששלשום ננעלו שוב דלתות המסעדה, הפעם כנראה לצמיתות. "לצערי הרב, אני נאלצת לסגור את המסעדה האהובה שלנו", הודיעה שושני לקהל לקוחותיה.
"ההחלטה לפתוח את המסעדה הייתה לא פשוטה עבורי", אומרת שושני כעת. "לא באתי מעולם המסעדנות, עבדתי 33 שנה בתחום הרכב. אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס, אמרתי: ננסה ונראה איך אני מסתדרת. הקורונה נתנה לי הרבה זמן לחשוב, והחלטתי שאני לוקחת צ'אנס. המקום יפהפה, המנות של דין מדהימות ולא רציתי לוותר. פתחתי את המסעדה בתמיכה של ציון, בעלי, והבת שלנו, עדן. הייתי במקום מבוקר עד לילה. גם האחיין שלי זיו עבד איתי במטבח. גם הוא היה חסר ניסיון בתחום המסעדנות, ואני עבדתי עם אנרגיות של אבל וצער. זה לא היה קל. הכאב לצד העשייה לא קל. זה חור בלב, אתה לא בא נקי, אתה בא עם כאב, עם המון בלגן בתוך הלב".
מה בכל זאת החזיק אותך במסעדה?
"אמא עושה הכל למען הילדים שלה, הרגשתי שאני עושה למען דין. היה לי חשוב להוציא כמה שיותר 'מנצ'וקים', המנה שדין המציא - קרם של ירקות שעליו מגיעים ירקות צרובים במחבת. היה חשוב לי שכמה שיותר אנשים יטעמו אותה, והוספתי לתפריט עוד כמה דברים משלי, כמו קציצות קינואה, סלטים שהמצאתי ותפסו ממש חזק, מרק בחורף. ריגש אותי כשהייתי רואה אנשים מזמינים מנות של מנצ'וק. אם למשל הייתי רואה שאנשים הזמינו עשר מנות סלט שאני המצאתי או עשרה מנצ'וקים - אז הסלטים לא היו מעניינים בכלל. המנצ'וקים כאילו יצאו מתוך הלב. אבל כאמור, זה לא היה פשוט. הייתי במטבח, כל הניהול והבישול היו עליי, וזה הכביד עליי מאוד. השקענו במסעדה את כל כספינו, וההכנסות מול ההוצאות לא היו בהתאם".
זה היה אחד הגורמים להחלטה לסגור?
"בנוסף לכאב הרגשי שיש לי, נוסף גם עול כלכלי שהכביד עליי. משכתי עוד ועוד עד שאמרתי 'אי אפשר למשוך עוד'. אני כאילו עושה בשביל דין, אבל המוטו של דין היה שאיפה שלא טוב ומעיק, אז קדימה ולהתקדם, בלי לחשוב הרבה. דין כאילו שלח לי מסר כזה, והבנתי שהוא רוצה שאני אחיה בטוב ולא בפחדים כלכליים. גררנו, גררנו, לקחנו מפה, משם, ואז הבנתי שאין מאיפה לקחת וצריך לעשות החלטה. אני חושבת שהמדינה צריכה לתת קצת עזרה לעסקים הקטנים שמנסים איכשהו לצוף, נאחזים בציפורניים ועדיין לא חזרו לעצמם אחרי הקורונה, כי כל פעם יש משהו חיצוני אחר שמשפיע".
איך את מרגישה לנוכח ההחלטה שקיבלת?
"החלטתי לסגור, אבל זה לא עוזב אותי, זה הקניין הרוחני של דין. מציעים לי: 'תני את המקום לשף הזה, לשף ההוא', אבל קשה לי לשחרר. אז אני לוקחת פסק זמן, אחפש עכשיו עבודה אחרת, אבל החלום תמיד יהיה להוציא מנצ'וקים. ההחלטה לסגור כואבת לי מאוד, זה הבייבי שלנו, אבל זה היה קשה לי גם פיזית וגם נפשית. האוכל היה טעים, היה לכולם נעים מאוד. אולי חוסר הניסיון שלי בתחום, אולי הצער שמלווה כל רגע - גם השפיעו. כנראה בסוף אני צריכה להירגע, לעשות ריסטארט, לעשות משהו שלא דורש ממני יותר מדי".
כוחות להמשיך
אסון הטביעה במעלית אירע ב־4 בינואר 2020 כאשר שושני והררי ז"ל, בני 26 במותם, נתקעו במעלית, לאחר שזו נלכדה בחניון הבניין שמתחת לפני הקרקע, וטבעו למוות. השניים חולצו על ידי כוחות החילוץ שנאלצו לנסר את גג המעלית.
"דין היה ילד עם אמביציה וחלומות", אומרת שושני. "כוחות להמשיך שאבתי מתוכי, רק מתוך תוכי. לאחר האסון חשבתי שאני לא אקום מהמיטה, האינסטינקט הראשון היה להתחפר ולא לראות עולם. אבל לא יכולתי שהבת המהממת שלנו, עדן, תראה אותי בצער. הייתי חייבת לקום. גם לה יש קשיים, געגועים. לכולנו קשה, זה לא עובר. לקחתי כוחות כנראה מעצמי ומהבורא, כי אני מאמינה. כנראה דין גם נתן לי כמה דחיפות שם מלמעלה ועזר לי לקום על הרגליים. אין ברירה, צריך לקום על הרגליים. אני לא יכולה להגיד שהזמן מרפא, שהכאב עובר. אני ממש משתדלת לחיות את החיים יחד עם הכאב, להכיר את הנוכחות של הכאב, אבל להמשיך להתפתח".
אתם נמצאים בקשר עם הוריה של סתיו ז"ל?
"בטח, הוריה, בתי ואיציק, הם אחים לנו. בתי היא אחותי, אנחנו קשורות לנצח, אנחנו בקשר יומיומי איתם. הם הוציאו לאחרונה ספר ילדים על ההוויה של סתיו כילדה, על הנתינה שלה לעולם, על אהבת האחר. הגורל חיבר בינינו. הלוואי שהגורל היה מחבר בדרך אחרת, שהם היו מתחתנים ואנחנו, ההורים, היינו מחותנים. אבל אנחנו מחותנים בצורה קצת שונה".
לו הייתה אפשרות, מה היית אומרת לדין?
"'אני אוהבת אותך'. זהו. 'אוהבת אותך בכל נשמתי, מחבקת אותך וגאה בך בצורה לא רגילה'".
עם הרגש
"עבדתי עם שלומית במסעדה, גם במטבח, גם בניהול השוטף", מוסיף זיו חזן, 32, אחיינה של שושני. "אני יותר גדול מדין, אבל גדלנו ביחד, היינו נפגשים בארוחות משפחתיות. שלומית הלכה לפתוח את המקום יותר עם הרגש. דיברנו על זה והרגשתי שהיא צריכה מישהו שיעזור לה בתהליך הזה. הייתי אז פנוי, יכולתי לעזור, זה היה לי חשוב וזרמתי עם זה. הרגשתי שדודה שלי הולכת לקראת משהו שהיא לא מכירה ורציתי להיות שם בשבילה".
מה אתה חש לנוכח הסגירה?
"אני חושב שמבחינה כלכלית והעומס הרגשי ששלומית הגיעה אליו, לא הייתה ברירה אלא לסגור כרגע. אני לא יודע מתי, אבל אני חושב שזה יחזור מתישהו בקונסטלציה אחרת, אחרי שכבר למדנו מטעויות, יודעים מה עובד ולא עובד. אני ממש בטוח שמתישהו 'מנצ'וק' ייפתח שוב, אולי בסגנון שונה".