ריטה סקוצ'קיאנייה, בת 61, שמתגוררת בהרצליה וחיה בישראל ב־21 השנים האחרונות, קיבלה בחמישי שעבר הודעה כי עליה לעזוב את הארץ תוך 30 יום. סקוצ'קיאנייה היא נכדתה של ויקטוריה זרלסקיס, שהתגוררה בכפר בליטא. בתקופת מלחמת העולם השנייה פייסא ויצחק כץ קיבלו הוראה לעלות על רכבת למחנות ההשמדה. במקום זה הם חיפשו מקום להתחבא בו.
ויקטוריה, סבתה של ריטה, הזמינה אותם להתחבא בתא שנמצא מתחת לחציר ברפת, לצד הפרה שלה. היא הביאה להם אוכל שלוש פעמים ביום. שכנה בכפר שחשדה הלשינה על ויקטוריה לנאצים, שהגיעו ואיימו לירות בה אם לא תסגיר את היהודים שהיא מסתירה. ויקטוריה הפצירה בנאצים לבדוק שאינה מסתירה אף אחד, תוך שהיא יודעת שהזוג כץ מוגן היטב בתא נסתר מתחת לקש. הנאצים דקרו בקלשונים את הקש ולאחר שלא מצאו דבר, עזבו את המקום.
"המשפחות שלנו הפכו להיות חברות. הבן של הזוג כץ עבד ברדיו באירופה. הוא היה בהלוויה של סבתא, ואני הייתי בהלוויה של אבא שלו", מספרת ריטה. סקוצ'קיאנייה הגיעה לישראל מליטא בתקופה שבה לא נדרשו ויזות כדי להיכנס לארץ. "הגעתי ונשארתי. תפסו אותי ברחוב ולקחו אותי למשטרה. שאלו אותי מה אני מחפשת בישראל, ועניתי שאני רוצה לשתול עץ לזכרה של סבתי ביד ושם. הסבירו לי שצריך ניירות. התקשרו לווילנה, שם חייתה פייסא כץ. באותה תקופה היא עדיין חיה. ב־2004 קיבלתי מכתב שסבא וסבתא שלי הוכרזו כחסידי אומות עולם ביד ושם".
לסקוצ'קיאנייה הסבירו כי במסגרת החוק היא יכולה לחיות בישראל במשך חמש שנים כבת משפחה של חסידי אומות עולם. בעזרת התערבות משפטית הוארכה תקופת שהותה בישראל לשנים נוספות, והיא חיה בארץ גם כיום ועובדת במשק בית. היא למדה עברית, לאחר שעסקה בניקיון בית בתמורה ללימודי השפה.
הודעת הגירוש הפכה את עולמה. "אני אוהבת את ישראל. אנשים פה מאוד מאוד נחמדים, יש לי הרבה חברות, ואני עובדת פה ואוהבת לחיות פה. למדתי את ההיסטוריה של ישראל. אני מתנדבת בישראל, תורמת כסף כשאני יכולה, ורוצה לעזור בעיקר לאנשים מבוגרים. כל החברים שלי עזבו את ליטא כבר לפני 20 שנה. פה החיים שלי, פה הבית שלי".