"החגים זו התקופה הקשה שלי", מספרת אירנה בת ה־90, ניצולת שואה מירושלים. "כל השנה אנחנו חיים בצמצום, אבל בחגים תחושת החוסר מורגשת עוד יותר. מעולם לא חשבתי שאצטרך לקבל סיוע מעמותת מזון, וטוב שהם קיימים כי הם היחידים שעוזרים, אבל זה לא משהו שאף אחד היה מעוניין בו. המשימה שלנו הייתה לשרוד מול הנאצים ללא פגע ולהגיע לישראל, ולא להגיע לישראל ולשרוד בה בקושי. לא ציפיתי לחיים של נסיכים, פשוט זה לא אמור היה להיות כל כך קשה ועצוב".

את השיחה שאנחנו מקיימים בסיוע מתורגמנית מתנדבת מעמותת חסדי נעמי, שמסייעת לאירנה, היא מסיימת בעצב: "למה ניצולי שואה צריכים לחשוב מאיפה לחסוך, איזה לחם יקר יותר או פחות או להסתפק במוצרים כמו גבינה כדי לשבוע? אני רוצה דג, או בשר לפעמים ואני רוצה ליהנות מזה ולא להרגיש כאילו קיבלתי דמי כיס . אני רוצה לפעמים להפעיל מיזוג על חימום כדי שכל הבית יהיה חם ולא תנור שמחמם רק את הנקודה שבה אני יושבת, אבל מזגן יקר יותר".

חסדי נעמי תומכת בכ־130 אלף ישראלים במהלך השנה, בהם כ־8,000 שורדי שואה, ומחלקת חבילות סיוע ב־40 נקודות חלוקה ברחבי הארץ. בעמותה מפיקים השנה ארוחת חג גדולה לשורדי שואה נתמכי העמותה, שאין להם איך לחגוג, במלון "אייל" מרשת מלונות "סמארט" בירושלים, ומספרים ל"מעריב" על חג קשה במיוחד בצל האירועים הפוליטיים־חברתיים: "תשומת הלב הציבורית רחוקה מלהיות מופנית לנזקקים, וזה מורגש היטב. ניתן להירתם לסייע בטלפון 6777777־03, ואנחנו זקוקים לכל סיוע במתנדבים ובתרומות, ובמיוחד בימים הסמוכים לחג".

אילנה, אם חד־הורית מחיפה, מטפלת לבדה בארבעת ילדיה ומספרת: "אני חוסכת שקל לשקל ושמה בצד עבור החגים כדי שהילדים לא ירגישו את החג שאני מרגישה, אבל אני כבר רואה שהגדול מבין את המצב ומנסה לא להראות את זה כדי לא להעציב אותי. אני חייבת עשרות אלפי שקלים ולא בגלל טעויות שלי, חוששת מהוצאה לפועל, ועובדת בניקיונות עם כאבי גב מטורפים - הכל כדי להביא עוד כסף הביתה. אנחנו מקבלים מחסדי נעמי סלי מזון, וזה פשוט מציל אותי. אני כבר לא מתביישת".

יורי בן ה־82 מספר: "לשמחתי, יש לי משפחה לחגוג איתם, אבל זה תמיד מהול בעצב. אף אחד מאיתנו לא מבוסס כלכלית, אז כל אחד מהילדים עוזר לי קצת על חשבונו. אבל אני סבא, וזה במקום שאני אוכל לעזור להם קצת או לקנות מתנה נחמדה לנכדים שלי. איך אני יכול להרשות לעצמי? אני חי על לחם וגבינה ולפעמים ריבה. השכנים מביאים לי לפעמים מרק, והילדים מדי פעם אוכל חם. בחג, כשאני מקבל סל מזון, אני נותן חלק מהדברים לילדים כדי שארגיש שנתתי להם משהו לחג. הם לא רוצים לקבל, אבל אני מתעקש כדי שארגיש טוב עם עצמי".