אחד הנושאים המדוברים ביותר בעשרות השנים האחרונות בקרב המדינות המפותחות הוא נושא התמודדות עם אי-שוויון בבריאות. לנושא זה, ישנן השלכות חברתיות וכלכליות רבות לצד ההשלכות על בריאות האוכלוסיה. בין היתר, גורמים חברתיים, כגון אי-שוויון בהכנסה, יוקר מחיה, דיור, רמת השכלה ומצב תעסוקה, אחראיים על חלק ניכר מהפער ברמת בריאות.
בשנים האחרונות יש פיתוח של תוכניות התמודדות עם אי שוויון. למרות זאת, בישראל עדיין ניתן לראות כמו במדינות אחרות, שאי-שוויון קיים במדדים רבים של אספקת שירותי בריאות ולא רק זאת אלא שנתונים מראים שהפער במידת אי-השוויון בין אוכלוסיות שונות בישראל הינו במגמת עלייה.
מהדו"ח האחרון שחיבר המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות בנושא אי-השוויון, עולה תמונה מטרידה לפיה פערי הבריאות בין העשירונים בישראל ממשיכים להתרחב. הדו"ח שפורסם השבוע ומציג תמונת מצב של שנת 2021, מבוסס על 12 מדדי מיקוד אשר מיועדים להצביע על פערים בבריאות וביניהם: טיפול בסוכרת, שיעור ההשמנה בקרב ילדים ובני נוער, כוח אדם במקצועות הבריאות, עישון ועוד.
ניקח לדוגמה את מדד השמנת היתר. מדד זה תואם לרמה סוציו-אקונומי, ומציג הרחבה של הפער בין העשירים ביותר לעניים ביותר כאשר הפער גדל מ2.7 ל-4.2 אחוזים תוך שלוש שנים. עפ"י הדו"ח, שיעורי ההשמנה בקרב מבוגרים ממצב סוציו-אקונומי נמוך היה ב-2021 גבוה פי 2.3 בהשוואה לשני העשירונים העליונים. בנוסף, 35.8 אחוזים מהמבוגרים בשני העשירונים התחתונים סבלו מהשמנה או מהשמנת יתר, בעוד בשני העשירונים העליונים שיעור זה עמד על 15.3 אחוזים. תמונה זו, משקפת מציאות קשה של מגפת השמנה מפושטת בחברה הישראלית המובילה לירידה באיכות החיים, ריבוי תחלואה, הכבדה ניכרת על מערכת הבריאות ובמקרים מסוימים אף תמותה.
סוגייה נוספת שעולה מהדו"ח היא סוגיית העישון. באשר לממדי העישון, בשנים 2021-2016 נרשמה עלייה בשיעורי המעשנים בכל שכבות האוכלוסייה. בשני העשירונים התחתונים, מעשנים 40.2 אחוזים מהגברים, לעומת 16.5 אחוזים בעשירונים 9 ו־10. אצל הנשים המגמה הפוכה, 11.5 אחוזים מהנשים בשכבות הגבוהות מעשנות, לעומת 7.2 אחוזים מהנשים בשכבות הנמוכות.
ממצאים אלו ונוספים מהדו"ח מדגישים ביתר שאת את ההשפעה של המדד הסוציו-אקונומי שמהווה משתנה דומיננטי ביותר בממצאים. כך לדוגמה, רשויות מקומיות שבהן יש אוכלוסיות סוציו-אקונומיות חלשות יותר או כאלו הנמצאות בסיכון כמו למשל אזרחי הגיל השלישי, ניצולי שואה ומשפחות מרובות ילדים, ככל הנראה יחוו ביתר שאת את ההשפעה של המדד-הסוציו אקונומי בתחומי חייהם. אין ספק כי הנתונים הללו מייצרים תמונת מצב עגומה מבחינת הפערים הסוציו-אקונומים, אך אל לנו לשכוח כי למערכת הבריאות יכולה להיות תרומה משמעותית לצמצומם.
במרכז הרפואי וולפסון למשל, אנו מספקים שירות לאוכלוסייה מאוד מגוונת הכוללת מטופלים בגיל השלישי, חולים כרוניים רבים וכאלו שמגיעים מכל קשת השכבות החברתיות-כלכליות. בהיותנו בית חולים המעניק רפואה ציבורית, חרטנו על דגלנו לתת טיפול ראשון במעלה לכל אחת ואחד ממטופלנו. ברור לנו, כי הערך המוסף של הטיפול הרפואי המצויין שניתן כאן, הוא גבוה מאד, כאמור לאור ההבנה שרמת בריאות נמצאת בהתאמה ישירה לאשכול כלכלי חברתי, והצורך בשירותי רפואה מצויינים וציבוריים, כלומר בחינם, הולך ועולה ככל שמדובר במטופלים ממעמד כלכלי נמוך.
חשוב שכל אזרח במדינת ישראל יקבל טיפול לפי צורכו הרפואי וללא קשר למצבו הסוציו-אקונומי. הרפואה הציבורית השתדרגה באופן משמעותי ומאפשרת למטופלים לקבל "חליפה טיפולית", בהתאמה אישית לצד שמירה על רצף טיפולי וטיפול איכותי, כך שצריך להמשיך ולחזק את הרפואה הציבורית ולעשות כל שביכולתנו כדי להקטין את הפערים. יצירת תשתית טיפולית רחבה יותר, מתן תקציבים גדולים יותר, והכשרת צוותים רבים יותר יסייעו בכך. כמו כן, אני מצפה מהממשלה הנוכחית לפעול לטובת השיקולים הבריאותיים והציבוריים.
אומרים כי "חוזק השרשרת נמדד לפי החוליה החלשה שלה", ובמדינה מתוקנת שחרטה על דגל הבריאות שלה צדק, שוויון וערבות הדדית, מחובתנו ליצור שרשרת אנושית אחת שבה אף חוליה לא תרגיש חלשה, וכך נקדם חברה ישראלית חזקה ועם חוסן.
הכותבת היא מנכ"לית ביה"ח וולפסון, ד"ר ענת אנגל.