החל משנת 1991 ועד היום (להוציא תקופה בת 4 חודשים), מועסק הרופא בבית החולים הממשלתי אסף הרופא, בתחילה הועסק כמתמחה ובהמשך כמומחה. סמוך לתחילת עבודתו בוטח הרופא במסלול של פנסיה תקציבית. בטרם סיים את התמחותו הודיע לו מנהליו, כי עקב אילוצים הקשורים במשאבי אנוש, קיימת חובה להוציאו למעין תקופת צינון קצובה בזמן, שלאחריה הוא ייקלט שוב לתפקידו בבית החולים תוך שמירה על מלוא זכויותיו הפנסיוניות.
ואכן, לאחר 4 חודשי צינון חודשה העסקתו, אולם לא על ידי משרד הבריאות כפי שהיה קודם לכן, אלא באמצעות קרן מחקרים, שהיא גוף עצמאי ועובדיה אינם נחשבים לעובדי מדינה. לכן, הוא בוטח במסלול של פנסיה צוברת (חדשה) ולא הוחזר לפנסיה התקציבית.
בשנת 2003 הוסמך התובע כרופא מומחה בהרדמה, התמודד וזכה במכרז לתפקיד בתחום התמחותו בבית החולים בו עבד. בעקבות כך, עבודתו בקרן מחקרים הופסקה והוא שוב חזר להיות מועסק ישירות על ידי משרד הבריאות. בהתאם לכך, שולמו לתובע פיצויי פיטורים מקרן מחקרים בגין שלוש שנות העסקה (2001 – 2004) והוא המשיך במסלול פנסיה צוברת גם במדינה.
ב-2015 גילה התובע כי זכויותיו הפנסיוניות עבור התקופה הראשונה אבדו, כיוון שבתקופת עבודתו בקרן מחקרים הוא בוטח בפנסיה צוברת וכיוון שכאשר חזר לעבוד בשירות המדינה ב-2004 כבר לא ניתן היה להחזירו למסלול פנסיה תקציבית, שכן משנת 2002 לא ניתן יותר לבטח רופאים במסלול זה.
ב-2017 הגיש הרופא תביעה באמצעות עורכי הדין ליאת סעדון-לוי ועופר אילון ממשרד גדעון רובין ושות', וטען כי פיטוריו מבית החולים למשך אותה "תקופת צינון" נעשו ללא סיבה מוצדקת, תוך שימוש בנימוק פיקטיבי, כדי להעבירו למסלול של פנסיה צוברת, וכי לאחר 4 חודשי הצינון הוא היה זכאי להמשיך ולהיות מבוטח בפנסיה תקציבית, תוך שמירה על רצף זכויותיו. עוד טען הרופא, כי ביטוחו בקרן פנסיה צוברת נעשה באופן שגוי עקב התנהלות רשלנית של המדינה. הוא הוסיף וטען, כי שום גורם לא יידע אותו כי מדובר בשינוי המסלול הפנסיוני ובנזקים הכספיים הכרוכים בכך. הרופא אף צירף לתביעתו חוות דעת של יועץ פנסיוני שהעריך את הפסדיו עקב שינוי המסלולים בכ-1.4 מיליון ₪ והדבר אף אושר בין הצדדים בהחלטה קומת של בית הדין.
המדינה בכתב ההגנה, טענה להתיישנות עקב השנים הרבות שחלפו מרגע שיוך הרופא לפנסיה צוברת ועד להגשת התביעה. בנוסף, טענה המדינה כי לא נפל פגם בהתנהלותה וכי פיטוריו בשעתו לא היו פיקטיביים אלא נעשו מסיבה מוצדקת עקב תום תקופת ההתמחות.
לבקשת בית הדין האזורי לעבודה בת"א גם ההסתדרות הרפואית הגישה את עמדתה, שתמכה בעמדת הרופא לפיה לא ניתן לפטר מתמחה במהלך תקופת ההתמחות בשל סיבות בלתי ענייניות וכי פיטוריו הלא מוצדקים והעסקתו המחודשת דרך קרן מחקרים אכן פגעו בזכויות הפנסיוניות שלו.
השופטת עידית איצקוביץ ונציגת הציבור קיבלו את טענותיו של הרופא ודחו את טענת המדינה לגבי ההתיישנות. השופטת קבעה, כי הרופא מועסק 30 שנה באותו בית חולים ובאותו התפקיד – להוציא 4 החודשים לאחר שפוטר – ולכן לא חל שום שינוי בתפקידו. "המדינה לא נתנה הסבר סביר מדוע התובע הועסק מחדש על ידי קרן מחקרים ולא על ידה. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה העסקתו של התובע על ידי קרן מחקרים הייתה דרך מוכרת ולגיטימית כדי להתגבר על מגבלות של תקציב ותקנים, וכי הייתה זו הדרך היחידה באותה עת לסייע לתובע בהמשך העסקתו בבית החולים. אילו התובע היה נקלט מחדש במדינה אז היה מקבל פנסיה תקציבית בתנאי שהיה נקלט תוך שלושה חודשים והיה מחזיר את הפיצויים שקיבל. משכך, אנו סבורות כי נפל פגם בהתנהלות המדינה, אשר קטעה את תקופת העסקתו של התובע והעסיקה אותו על ידי קרן מחקרים ללא הצדקה, ובכך פגעה בזכויותיו הפנסיוניות".
השופטת הורתה למדינה להחזירו למסלול של פנסיה תקציבית באופן רטרואקטיבי, החל משנת 2001, תוך השבת פיצויי הפיטורים שקיבל התובע מהמדינה.