בצעד נדיר ותקדימי: בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע בימים האחרונים כי אדם, גם אם אינו נחשב בשום דרך כאביו של ילד, רשאי להגיש תביעה לקביעת הסדר ראיה עם קטין ולקביעת זכותו ההורית, וזאת על בסיס עילת "הורה פסיכולוגי" ו"הורה תפקודי". מדובר במקרה חריג, שכן להבדיל ממקרים אחרים שבהם הילד בא לעולם במהלך זוגית, וכי קיים צו אימוץ או צו הורות, במקרה זה, הקטין נולד לאם בהיותה יחידנית, שנים רבות לאחר שהתגרשה מהגבר, שכלל לא היה בקשר עמה, ואין לו למעשה נגיעה לעצם היוולדו.
הפרשה עוסקת בבני זוג לשעבר, שלהם בן ביולוגי משותף כבן 15, לגביו כבר מתקיימים הסדרי שהות נרחבים. כאמור, לאחר גירושי הצדדים, ובזמן שלא הייתה בקשר עם האיש, הרתה האישה מתרומת זרע אנונימית וילדה את הקטין העומד במרכז הפרשה, כיום כבן 7. מלידתו ועד פרוץ הסכסוך, אפשרה האישה מפגשים בין הקטין לבין בין זוגה לשעבר, במסגרת אותם הסדרי השהייה של הבן המשותף, אולם זאת כדי לחזק את קשרי האחאות בין הבנים.
לאחרונה עתר האיש בבקשה להבטחת הקשר שלו עם הקטין והכרה בזכותו ההורית. אלא שהאישה ביקשה לסלק את בקשתו על הסף, בטענה כי אינו עומד בתנאי הסף בהליך זה שכן למעשה אין לו כל מעמד כי הוא איננו הורה, וכי היה עליו לפעול תחילה לקבלת צו הורות. במסגרת טענותיה, הזהירה האישה ממדרון חלקלק שבו כל אדם שהיה בקשר קרוב עם קטין יוכל בעת סכסוך עם הוריו לדרוש זכויות שיובילו "לכאוס". לטענת האישה, האיש אינו חוסה תחת החוק הכשרות והאפוטרופסות כיוון שאינו הורה, ואף לא הוכיח שום זיקה אליו. לטענתה, כל עוד לא ייקבע מעמד האיש כאבי הקטין, לא ניתן יהיה לדון בתביעה להבטחת הקשר, ואין בשלל הדוגמאות שסיפק האיש על יחסים בינו לבין הקטין כדי להקנות מעמד.
האיש, אשר מיוצג בידי עו"ד שמואל מורן ועו"ד פרופ' איילת בלכר פריגת, נשען בתביעתו לזכויות הוריות ולהסדרי ראיה בין היתר על בסיס עיקרון טובת הילד ועל האמנה לזכויות הילד המעגנת את זכותו של הילד לשמור על מרכיבי זהותו. עוד טען האיש כי זכויותיו קיימות מתוקף היותו הורה פסיכולוגי/תפקודי, זכות אשר במסגרתה הוכרה בפסיקה החשיבות של הקשר הרגשי שנוצר בין הילד לבין הדמות המטפלת והדואגת לו.
שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, יהורם שקד, דחה את טענותיה של האם, וקיבל את טענותיו של בן זוגה לשעבר. בין היתר ציין השופט שקד כי אין חולק שהחל משנות חייו הראשונות של הקטין הוא נפגש עם האיש במסגרת משפחתית, כאמור עם אחיו הגדול וכן עם בת נוספת של האיש, וכי בין האיש לבין הבן מתקיימים סממנים לא מעטים המאפיינים קשר של אב-בן, כגון מעורבות בבית הספר, קבלת עדכונים הן מבית הספר וקודם לכך מהגן וכו'. עוד מציין בית המשפט כי שם משפחתו של הקטין הוא כפי האב, והוא אף פונה אליו כאבא.
"מכוח מעמד זה, עשויות לקום לאדם זכויות וגם חובות כלפי ילד שאינו ילדו הביולוגי בכפוף לעיקרון טובת הילד", קבע השופט שקד, והוסיף כי החוק אשר מעגן את העיקרון מורה כי בית המשפט רשאי לתת כל צו לשמירת עניינו של הקטין. "הזכות להסדרי השהות היא גם של הילד, שנפגע עמוקות מקטיעת הקשר כליל עם האיש, וזכות זו מעוגנת לטענת האיש בפסיקה עניפה שלאורך השנים הרחיבה את הפרשנות לזכות הילד לקשרי משפחה עם קרוביו, גם כחלק מחובות הוריו כלפיו". בנוסף קבע השופט שקד כי ניתן לראות את האיש כ"ידיד קרוב" אשר מתוקף חוק בתי המשפט לענייני משפחה מאפשר הגשת תובענות בכל עניין שבו עלולה להיפגע זכות. השופט שקד התבסס בהחלטתו גם על הפסיקה שהביא עורך דינו של האיש בעניין המשקל שיש לתת ל"עקרון האחאות", כפי שזה מתפרש מכח עקרון-העל של טובת הילד.
"אין בידי לקבל את הטענה שאי סילוק על הסף יביא למצב הכאוטי שבו כל שכן קרוב יראה עצמו כזכאי לטעון לזכויות משפטיות בילד של משפחה אחרת", קבע השופט יהורם שקד, והוסיף גם כי על-פי פסיקת בית המשפט העליון, אין המדובר במקרים בינאריים בהם כל אימת שבעל דין איננו מוכרז כהורה של קטין, אבדו לו כל זכויותיו כלפי הילד, ולילד אבדו כל זכויותיו כלפי אותו בעל דין, אלא זכויותיו של בעל דין כלפי קטין וזכויותיו של קטין כלפי בעל הדין, תיגזרנה ותוכרענה משלל עובדות ונסיבות המאפיינות את אותו המקרה.