הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
השופט יוסי טופף שקיבל את בקשת שני הסנגורים עורכי הדין מור עטיה ובועז קניג לענישה מקלה, ציין בגזר הדין המקל שאומנם חומרת מעשיהן של הנאשמות ראויים לכל גינוי, אולם במקרה שלהן ראוי להעדיף ענישה צופה פני שיקום.
לפרטים נוספים אודות עו"ד מור עטיה לחצו כאן
בית הבושת פעל בכל ימות השבוע, בשתי משמרות יומיות: משמרת "בוקר" מהשעה 10:00 ועד לשעה 18:00 , ומשמרת "ערב" מהשעה 18:00 ועד לשעה 4:00 . בכל משמרת הועסקו בזנות 3 נשים, נוסף ל"פקידה" אחת שעבדה בכל משמרת. במהלך כל משמרת, כל אחת מהנשים קיבלה 3 לקוחות, מהם גבו דמי אתנן בסך 250 שקלים עבור מתן שירותי מין. דמי האתנן נחלקו כך שכל אישה העבירה לפקידה האחראית, עבור קופת בית הבושת, סכום של 120 שקלים לכל מעשה זנות ואת היתרה שמרה לעצמה.
הנאשמות נטלי אתאל ושי-לי, אלחרר שימשו כ"פקידות", כל אחת בתקופה הרלוונטית לה, וסייעו לאחר בניהול בית הבושת. הנאשמות סייעו לאחר לסדר משמרות, ניהלו באופן שוטף את בית הבושת, גייסו נשים לעבודה בבית הבושת, ערכו רישום של הכניסות והיציאות של לקוחות, ענו לטלפונים והכווינו לקוחות לבית הבושת. כספי האתנן מקופת בית העסק נאספו באופן יומיומי על ידי הנאשמות, בהתאם לתקופות, והועברו לאחר. הנאשמות, בהתאם לתקופות, קיבלו חלק מהאתנן של בית הבושת בסכומים שונים שאינם ידועים במדויק למאשימה, ומחייתן באותה העת הייתה מכספים אלו.
בכתב האישום צויין כי הנאשמות התפרנסו מרווחי הזנות, החזיקו וניהלו מקום לשם עיסוק בזנות, קיבלו במרמה תעודות עוסק מורשה, והכל בוצע בצוותא עם האחר. בשל כך, יוחסו לנאשמות העבירות של סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות בצוותא, קבלת דבר במרמה וכן עבירות מס נטלי כחצי מיליון שקלים ושי לי למעלה משני מיליון שקלים.
הסניגור של נטלי עורך הדין בועז קניג טען כי יש להתחשב במרשתו מאחר והיא קיבלה אחריות מלאה לביצוע העבירות בגינן הועמדה לדין במסגרת אותו הליך, וביטאה חרטה על מעשיה. היא גם הביעה עניין בטיפול ואף פנתה ביוזמתה לגורמי הטיפול במסגרת פרויקט "סלעית", אשר הוקם במטרה לסייע לנשים שנסיבות חייהן הובילו אותן למעגל הזנות ותעשיית המין. גם הסניגור של שי לי, עו"ד מור עטיה טען כי ישנן מספר נסיבות רלוונטיות שיש בהן כדי להפחית מעונשה ובהן חלקה היחסי של מרשתו והתכנון שקדם לביצוע העבירות, שכן מדובר במי שסייעה לאחר, כאשר הוא בעל התפקיד הדומיננטי, העיקרי והמרכזי בניהול. כמו כן, גם היא התרגשה מההזדמנות שניתנה לה להשתקם ומסרה שהיא לא רוצה לאכזב את בית המשפט שנתן לה הזדמנות.
השופט שקיבל את דברי הסניגורים אמנן ציין בגזר הדין כי העבירות בגינן הורשעה כל אחת מהנאשמות, על פי הודאתן הן קשות, חמורות ומצדיקות הטלת ענישה מוחשית, הכוללת רכיב ממשי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אולם: "עם זאת, לאחר שקלא -וטריא ביני לבין עצמי, נחה דעתי כי כנגד חומרת המעשים והעבירות שביצעו הנאשמות, כמו גם הצורך בקביעת ענישה מוחשית ומרתיעה, המשקפת את הגמול הנדרש והסלידה ממעשיהן, הרי שלפנינו מקרה חריג, המשלב נסיבות אישיות קונקרטיות, המצדיק את המסקנה כי על שיקולי ההרתעה והגמול, להידחות מפני שיקולים אחרים, ובראשן שיקולי השיקום של הנאשמות", כתב השופט טופף והוסיף: "כולי תקוה אפוא כי הנאשמות תיקחנה בשתי ידיים, בלב שלם ובנפש חפצה, את ההזדמנות אשר ניתנה לה לשקם את דרכיה. אולם, אם חלילה מי מהנאשמות תחזור לבצע מעשי עבירה, ידיהם של אוכפי החוק לא תהיינה קלות עמה, וזאת מכיוון שהזדמנות שכזו, ככל הנראה, לא תחזור על עצמה".
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר