לשכת עורכי הדין הגישה היום (רביעי) לבית המשפט העליון בקשה להצטרף כידיד בית המשפט לערר שהגישו עורכי הדין בתיק 3000 לגבי הגדרת צווים שיפוטיים כחור מודיעיני.
כפי שפורסם לראשונה במעריב, בית המשפט העליון יכריע בשאלה האם צווי בית משפט אשר אמורים להתבצע על ידי רשות מודיעין כגון צו האסנת סתר, הינו חומר מודיעין. השאלה אינה בנוגע לתוצרי הצו, אלא בנוגע לצו עצמו עליו בית המשפט חתם. הצווים התגלו במסגרת בדיקה שערכו סנגוריו של בר יוסף עם סנגוריו של מיקי גנור, רווית צמח ועמית ניר, שהצטרפו אף הם לערר שהוגש לבית המשפט העליון.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
הדיון עולה במסגרת תיק 3000, לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי הצווים השיפוטיים הינם חומרי מודיעין. עורכי דינו של אבריאל בר יוסף הנאשם בתיק 3000 – ז'ק חן, ינון סרטל, אורנה פינטו גפסון וניר לזר – הגישו לבית המשפט העליון ערר על קביעה זו, בה בית המשפט מתבקש לקבוע כי הצווים עצמם אינם נחשבים לחומר מודיעיני ויש למסור אותם לידי ההגנה.
לעמדת לשכת עורכי הדין, "נקודת המוצא לדיון בזכות העיון בהליכים בבית המשפט שהתקיימו במעמד צד אחד, ובכלל זה בצווים שיפוטיים שניתנו במעמד צד אחד בשלב החקירה, צריכה להיות העיקרון של פומביות הדיון. עיקרון פומביות הדיון נובע מתפקידו של בית המשפט. פעולת בתי המשפט אינה מתבצעת באופן נסתר אלא היא פומבית, מבוססת על עובדות ונימוקים משפטיים גלויים הנתונים לביקורת. ויש להשיב כבר כאן, כי דיונים בבקשות רשות החקירה ואישור צווים המתבקשים לעולם אינם יכולים להיחשב כ"פעולת חקירה".
"צו שיפוטי אינו משקף בעצמו את פעולת החקירה של רשות המודיעין, כנטען, אלא הוא בוחן העילות וההצדקה לאישור הפעולה, הוא הליך שיפוטי לכל דבר ועניין, והוא קונסטיטוטיבי. עיקרון פומביות הדיון הוא עיקרון יסוד חוקתי בדין בישראל. העיקרון הוגדר בפסיקה כיסוד ומרכיב בסיסי במשטר דמוקרטי, שהינו חיוני לתקינותו של ההליך השיפוטי, לביצור של אמון הציבור בו ולמימוש חופש הביטוי. פומביות הדיון, כפי שנפסק לא פעם, מאפשרת הטלת זרקור על העין הציבורית על ההליך המשפטי ובכך ייפתח ההליך המשפטי לביקורת ויגבר האמון הציבורי בו".
"עמדת לשכת עורכי הדין היא כי לאחר הגשת כתב אישום, הכלל צריך להיות גילוי מלא ביחס לבקשות ודיונים שנשמעו במעמד צד אחד בשלב החקירה, לא כל שכן ביחס לצווים שיפוטיים שניתנו. התביעה מחויבת לבחון הצורך בהוצאת תעודת חיסיון על צווים שיפוטיים על-פי האיזון המעוגן בפקודת הראיות ובפסיקת בית משפט נכבד זה. ככל שהאמצעי שהשימוש בו התבקש ואושר בשלב החקירה בצווים שיפוטיים שניתנו במעמד צד אחד הינו בעל פוטנציאל פגיעה רב יותר בזכויות יסוד וככל שהוא מועד יותר לשימוש לרעה, כך גוברת העצמה של שיקולי פומביות הדיון, שקיפות וחשיפה לביקורת. חובת הגילוי צריכה לחול, ככלל, על פרטי השימוש שהותר ועל המצג הראייתי והמשפטי שעל בסיסו ניתנו הצווים".